מינוי הממשלה החדשה, על ההסכמים הקואליציוניים וחלוקת התיקים, תרתי משמע, העלו חשש גדול בקרב רבים בחברה הישראלית, בעיקר בנוגע לאפליית והדרת נשים, לדחיקתה של הקהילה הגאה ולאיום על מיעוטים לא יהודים. אבל כאב לבן טרנסג'נדר, החשש הלאומי הופך אצלי לפחד תהומי ואפילו קיומי.
לצד הדאגה מסגירה או מדחיקה של תוכניות לימוד שבליבן נושאים כמו קבלת האחר, מיניות ומגדר, מקנן בי הפחד שמא הלך הרוח והשיח הלאומי ייתנו לגיטימציה ואולי אפילו מוטיבציה למפגע היחיד - זה שיחליט לקחת את החוק לידיים ולפגוע בחברי קהילת הלהט"ב חלילה, ואולי אפילו בבני.
קראו עוד:
אני אב לבן טרנסג'נדר, ולאורך כל השנים, מאז החל בני בתהליך ההתאמה המגדרית ועד עתה, החשש הגדול שלי היה ועודו שמישהו יפגע בו. כן, אם יש משהו שמדאיג אותנו כהורים, אפילו מדיר שינה מעינינו, הוא הפחד שהילד.ה שלנו ייפגעו מהאחר: אלימות מילולית או פיזית; בריונות בכיתה, בעבודה, ברשת או ברחוב; הדרה והסתרה. והפחד הזה הוא ממשי כל כך בחברה הישראלית המפולגת, המקוטבת, המשוסעת והאלימה, ובמצב הנוכחי אפילו חי וקיים.
הסטטיסטיקות לא משאירות מקום לספק. בסקר שנערך לפני כשנה בקרב הקהילה הגאה בישראל 18% מהמשיבים דיווחו על אפליה, הטרדה או התנכלות שחוו על רקע זהותם במקום העבודה. 44% דיווחו על אמירות פוגעניות ומעליבות, 39% חוו תחושה לא נעימה או קשה במקום העבודה ו-9% התייחסו לאיומים או לאלימות מילולית בהקשר לנטייה המינית או הזהות המגדרית.
"בסקר בקרב הקהילה הגאה בישראל, 18% מהמשיבים דיווחו על אפליה, הטרדה או התנכלות שחוו על רקע זהותם במקום העבודה. 44% דיווחו על אמירות פוגעניות, 39% חוו תחושה קשה בעבודה"
מחקר אחר על אלימות בבתי הספר בישראל חשף כי תלמידים מהקהילה הגאה חווים פי שניים אלימות מחבריהם לכיתה, כאשר 38% מהם הוטרדו מילולית בתוך בית הספר בגלל נטייתם המינית. ובקהילה הטרנסג'נדרית, לפי סקרים שונים, כ-95% חוו הטרדה כלשהי, מילולית או פיזית, כ-65% חוו פיטורין או אי-העסקה, כ-60% סורבו לשכור דירה. וזאת עוד לפני הקושי בתוך המשפחה, כאשר כ-75% מהטרנסג'נדרים נדחים על ידי המשפחות שלהם.
בשנים האחרונות נעשה מאמץ בכיוונים שונים ובפרויקטים כאלה ואחרים לתת לקהילה הטרנסג'נדרית מקום יותר בטוח בחברה: לאפשר לצעירות.ים לצאת מהארון ולהתחיל את תהליך ההתאמה המגדרית הנפשי והגופני, לסייע להם להתגייס לצבא ולמצוא תעסוקה הוגנת ומכובדת ועוד. נדמה היה שמול קולות לעומתיים וחשוכים במגזרים שונים נשמעו יותר ויותר קולות מכילים, מקבלים ואפילו מחבקים. את כל אלה הרגשנו גם אנחנו.
זה לא שהכול השתנה לטובה בן לילה, ולא שאין עוד הרבה חוסרים ופערים וכן הדרה והסתרה, אבל פה ושם התחילו להידלק האורות. ולא רק במרכז תל אביב, אלא גם בפריפריה ואפילו בקהילות דתיות שונות. לרגע אחד של תקווה נדמה היה אפילו שהסטטיסטיקות מתחילות להשתנות.
אבל ההסכמים הקואליציוניים החדשים בממשלה המתגבשת, והפרסונות שעומדות בראש המפלגות ועוד רגע יהפכו לשרים, לא משאירים מקום לספק, גם אם לא בדיבורם אלא רק בשתיקתם ובמעשיהם. כל אלו הופכים אותי לאבא מפחד על מלא-מלא, ולא מפני שמדובר בממשלת ימין אלא בשל החושך המאיים.
*
בְּנִי
אֲנִי אֶעֱמֹד בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה
לְפָנֶיךָ
וְלֹא אֶתֵּן לְאִישׁ לָגַעַת בְּשַׂעֲרָה
מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ
אֶעֱמֹד כְּחוֹמָה בְּצוּרָה
בְּגַאֲוָה
חַי-ה' לֹא-אִירָא
רַע
כִּי אַתָּה עִמָּדִי
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019), "בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021) ו - כמו שהיורֶה
