קוראים לי ד' ואני בן 27. פעם הייתי נער בסיכון. הייתי הסיפור הנדוש של אלימות, השפלות וחוסר תשומת לב מצד ההורים. נולדתי במשפחה של יוצאי ברית המועצות, ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטן, ואמא שלי התחתנה בשנית עם מישהו שהחליט להכות אותי, ילד בן שלוש, קטן וחסר ישע.
אסיפת הורים
"אם אמרתי משהו לא בסדר, אבא היה שובר לי קנקן על הראש": על פגיעות בילדים | #21
46:56
באיזשהו שלב עברתי לגור עם אבא שלי, שעבד מהבוקר עד הלילה, ובזמן המועט שהיה לו איתי, הוא דאג להבהיר לי שאם אני לא אשמור מצוות - אגיע לגיהינום. שכל מי ששונה ממני הוא רע ושכולם רוצים לפגוע בך. עם ההשקפה הזאת גדלתי.
רוב הזמן הייתי לבד ולא היה לי את מי לשתף, וכך, דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי בסביבה רעה מאוד. בגיל שש התחלתי לעשן סיגריות, בגיל שמונה התחלתי לשתות אלכוהול, ובגיל 11 כבר הגיע הג'וינט הראשון שלי. ילד עם חולצה של ספיידרמן, נעלי מיקי מאוס ועיניים אדומות.
קראו עוד:
המדרון החלקלק רק הלך ונעשה תלול יותר ויותר. בגיל 12 הייתה הופעה בפארק העירוני בערב יום העצמאות - ואני עם האקסטה הראשונה שלי. המשכתי והמשכתי והגעתי גם לסמים, לפשיעה ולמעשי אלימות. הייתי אגרסיבי, לא בטוח מתי זה בוקר ומתי זה לילה. כל הזמן רציתי רק לברוח.
נראיתי כמו שלד. מסומם, מנותק. בודד. בתחתית של התחתית. הייתי אחד מאותם הילדים שאומרים עליהם 'נרקומן, מסריח, חסר מעש, לא תורם בשום דבר'. הייתי רע לעצמי ולסביבה. פגעתי בכל כך הרבה אנשים בלי שבכלל יהיה לי אכפת.
בגיל 14, יום אחד חיפשתי איפה לעשות צרות וחבר אמר לי - "בוא נלך למרכז של עלם כאן בעיר וניקח שוקו. זה בחינם". אמרתי "יאללה, מה יש להפסיד?" ואני בחיים לא אשכח את היום הזה. כבר בדלת קבלו את פניי נערים ונערות שהיו רגילים לחלוטין. לאף אחד מהם לא היה אכפת מה הסיפור שלי ומה עשיתי, פשוט קיבלו אותי כמו שאני.
2 צפייה בגלריה
ילד עם חולצה של ספיידרמן, נעלי מיקי מאוס ועיניים אדומות. אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
מצאתי משפחה. מצאתי מישהו לסמוך עליו. מצאתי מישהו שיקשיב לי מבלי לשפוט אותי. שיאמין בי ויילך איתי לאורך הדרך. הצוות המדהים שם ליווה אותי ימים ולילות. אהבה ותמיכה אדירים. ופתאום מצאתי את עצמי מתחיל להקיף את עצמי באנשים אחרים, אנשים נכונים. התחלתי להתעסק בעשייה טובה ונכונה.
אני יודע שלא הייתי מסיים תיכון או שהייתי נכנס לכלא אם עלם לא היו שם. הם היו שם כדי להרים אותי מהרצפה ולהחזיר אותי לתלם. פתאום מצאתי את עצמי מסיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה. פתאום הבנתי שנלחמים איתי על למצוא מסגרת חלופית לצבא, בשירות לאומי, במסגרת שתכוון אותי לדרך חיים נכונה.
ומיד לאחר מכן הפכתי להיות ליצן בבתי חולים. היום, אני נמנה יחד עם כל שאר החברה כאדם נורמטיבי, פעיל ותורם. אני עובד בתחום הביטוח ואפילו עברתי את ההסמכות הנדרשות. היום, אני שוכר דירה בכוחות עצמי. דירה שאני אוהב, בעיר שאני אוהב, עם חיי חברה יציבים ומאושרים.
אני לא אשקר. עבור נרקומן, המלחמה היא יומיומית. אבל קיבלתי הזדמנות לחזור ולהיות בן-אדם. למדתי שיש חיים, ואני מקווה להמשיך לעזור לעצמי כל יום לקום מחדש, ולעזור לאחרים לקום יחד איתי.
פורסם לראשונה: 12:10, 04.07.23
