אסיפת הורים
חוסן נפשי בילדים: מה זה ואיך מפתחים אותו? | #22
44:27
כולנו התעוררנו הבוקר (שבת) למציאות ביטחונית מלחיצה שבה מבוגרים וצעירים, הורים וילדים, מתמודדים עם תחושות של דריכות, מתח, חשש וחוסר ודאות. מצד אחד, אנחנו חשים שהמצב אינו בשליטתנו, ומדובר במציאות חיצונית. מצד שני, הניסיון מלמד שגם במצבים כאלה ניתן לייצר תחושה של ביטחון רגשי שתורמת לרווחה הנפשית שלנו, בעתות רוגע ובזמנים אחרים. כך תפעלו מול הילדים.
מתקפת פתע על ישראל: עשרות בני ערובה נחטפו - משדר מיוחד מיכל דליות
(צילום: ירון ברנר)
1. שלטו על כמות המידע שעובר לילדים, ועל אופן העברתו. כולנו זקוקים למידע על המתרחש במציאות כדי להרגיש יותר מוכנות והתארגנות לקראתה. מבוגרים, פעמים רבות, משיגים תחושה של ודאות דרך חיבור רציף לערוצי החדשות. ילדים חשופים למידע הזה ולרוב הוא נוטה להציף אותם.
על ההורים לדאוג לקבל גישה למידע חדשותי תוך שימת לב מרבית שלא לחשוף את ילדיהם באופן לא מבוקר לכך, שכן מידע מדוד ומותאם, המתווך על ידי ההורים עצמם עוזרים ביצירת השגת בטחון רגשי אצל הילדים.
2. תנו תוקף לרגשות ותמיכה בערוץ הרגשי. בתקופות כאלו עולים רגשות עם גוון שלילי, החל מחשש ופחד ועד לחוויה של אין אונים וחוסר ישע. לעיתים, הורים מרגישים צורך לשנות את המצב הרגשי של ילדיהם ולהביא אותם במהרה לחוף המבטחים של רגשות עם גוון חיובי. עם זאת, ביטחון רגשי משיגים באמצעות מתן תוקף, הכרה ושיום של רגש. אנחנו כהורים לא צריכים בהכרח לשפר את המצב הרגשי של הילדים, אלא להדגיש כי מה שהם מרגישים הוא טבעי, ושאנחנו מחזיקים את הרגש יחד: "אני מבינה את הדאגה שלך, טבעי לחשוש, גם אני דואגת לפעמים, חשוב שתרגיש שאתה לא לבד, הנה אני פה איתך, אנחנו יחד".
3. תנו לגיטימציה לבטא מחשבות של דאגה ולתפעל תסריטי פעולה קוגניטיביים. ברוב המקרים, במקביל לעוררות של רגשות לא נעימים, חולפות בתודעה של הילדים מגוון של מחשבות מתוך דאגה. לרוב מה שמטריד ומעסיק אותם מאוד מנורמל עבור ההורים ולא אחת ילדים מתביישים או נבוכים לשתף במחשבות שלהם - והורים חשים שכדאי לדבר על המצב כמה שפחות. ביטחון רגשי ניתן להשיג תוך מתן היתר לילדים לבטא את מגוון המחשבות שלהם ולתת להם מענה מלא. למשל: "ומה אם לא נשמע את האזעקה בלילה?" ההורה יכול לענות: "כשם שבכל בוקר אנחנו מתעוררים מצליל השעון המעורר, כך נתעורר מצליל האזעקה, אנחנו מיומנים בכך".
קראו עוד:
חשוב לזכור שלילדים יש יכולת לחשיבה מופשטת, אך הם עדיין זקוקים לחיבור מוחשי לפעולה ולעשייה כדי להבין ולחבר בין הידע לבין תחושה של ביטחון. לכן מתרגלים איתם הליכה למרחב המוגן, חוזרים איתם על אפיון צליל האזעקה בשונה מצלילים מתריעים אחרים, ומזכירים שתפקיד הצליל הוא לא להבהיל אלא לסמן תחילתה של פעולת הליכה למרחב מוגן.
4. עוררו תחושת של יזימה, שליטה ובחירה. לצד התמיכה הרגשית והנגשת תסריטי פעולה קוגניטיביים, חשוב מאוד להשרות עמדה של מסוגלות ויכולת. ניתן לעורר בילדים עמדה כזו בכך שיחד נחשוב על תפקיד ששמור להם: "מה דעתך שאתה זה שתדאג לקחת איתך את הבובה שלך למרחב המוגן?", "את רוצה לסדר איתי את הכיסאות בחדר שיהיה לנו נעים ולהביא משחקים?". מתן תפקיד לילדים מחבר אותם לכוחות, ליכולת ההתמודדות לחוויית ה'יחד', השותפות והשייכות וכך ניתן להגביר את ביטחונם הרגשי.
5. שמרו על סדר יום ועל חוויה של רצף והמשכיות. לפעמים במצבים כאלה נסדקת חוויית השגרה. לא אחת ילדים מבטאים תחושה של פרימת המבנה השגור להם בהצעות שנראות לנו שובבות: "אולי היום לא נצחצח שיניים ונעשה לילה לבן". פעמים רבות, מאחורי הצעות כאלו מתחבאת חוויה של אימה מפורקן. שמירה על הכללים שמנחים אותנו בעת שגרה היא חשובה לתחושת ההחזקה והיציבות עבור ילדים: "גם הערב, כמו כל ערב, נצחצח שיניים נלך לישון בזמן". כמו כן, השגרה מזמנת רגעים של חדווה, הומור, משחק והנאה וחשוב לשמר רגעים אלה.
6. עבדו את התחושות לאחר סיום האירוע והחזרה לשגרה. עבור רוב המבוגרים, האיתות לחזור לשגרה הוא מידע על סיום המבצע. אצל מרבית הילדים אין כך הדבר, האירוע מסתיים כאשר הורים מציינים במפורש כי ימי השקט והיציבות חזרו וכי לא צריך להיות דרוכים יותר. יש לאותת במפורש על רוגע. מרבית הילדים זקוקים לפרק זמן לאחר האירוע כדי לעבד את התחושות ובעיקר זקוקים למסר כי ניתן לוותר על דריכות ועל שליטת יתר: "לא נפספס שינוי במצב באם הוא יגיע, גם אם נהיה רגועים ונינוחים כעת וניתן לדבר על מה שהיה גם במצבי רוגע".
המלצה נוספת: כדאי להשתדל לשוחח עם הילדים תוך שמירה על קשר עין, על גובה שווה, ולפעמים גם תוך החזקת ידיים.
דני לוטן, מנהל המערך הפסיכולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, מציין כי באופן כללי חשוב להדגיש כי תחושות הלחץ הן נורמליות למצב, וכאשר הורים משדרים ביטחון ושליטה לצד המתח והדריכות, רוב הילדים יקבלו זאת בהבנה. בנוסף, הוא ממליץ:
לאפשר לילדים לשאול שאלות ולהעלות חששות לגבי המצב, לשדר ששאלות ופחדים הם לגיטימיים ולהראות שההורה לא נלחץ מהן. יש לזכור שילדים קולטים יותר את הטון שבו המבוגר עונה להם ופחות את המסר המילולי.
במסגרת מתן המידע, לא מומלץ לומר שאין שום סכנה או שבטוח ב-100 אחוז שהכול יהיה בסדר, אלא לשדר שכל הפעולות האחראיות, הנדרשות מהמצב הנוכחי נעשו, שגורמי הביטחון מטפלים ומחליטים בצורה שקולה. אם הילד חרד במיוחד -חשוב לא להיבהל ולא לנסות להרגיע בלי הרף, כי זה עלול לגרום ללחץ נוסף. יש להסביר שכרגע כולם נמצאים במתח מסוים ושהמצב נבדק כל הזמן על ידי ההורים והגורמים המתאימים.
ד"ר ורד בר, פסיכיאטרית, מנהלת מרכז חוה שיבא, ממליצה לנשים הרות ולאימהות צעירות: סננו את המידע שמגיע אליכן, ולמרות הצורך להתעדכן השתדלו להימנע ממידע ויזואלי שעלול להגביר את תחושות המתח. נסו להפנות את תשומת הלב לפעילויות שמסיחות את הדעת עם הילדים - ודברו על התחושות עם אנשים קרובים או באמצעות מוקדי הסיוע הפתוחים.
אפרת ברנע היא פסיכולוגית בכירה לילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש רמת חן של הכללית בתל אביב
דני לוטן הוא מנהל המערך הפסיכולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית
ד"ר ורד בר היא פסיכיאטרית, מנהלת מרכז חוה שיבא
