ילדים הם הכי כנים בעולם. לפני שהם לומדים לשקר או לעשות "מניפולציות" הם אומרים את האמת עם כל הלב. הסיבה היא שלרוב הם פשוט לא חושבים שהם אומרים משהו לא בסדר כי ככה הם רואים אותו או ככה הם מרגישים, ונדמה להם הכי טבעי לשתף.
למרות שמדובר בדרך התנהלות טבעית ואמיתית, עם ההתבגרות הם לומדים עם תיווך וגם מניסיון אישי שיש דברים שלא אומרים, יש דברים שאומרים חצאי אמת ויש דברים שמשקרים לגביהם.
קראו עוד:
כולם משקרים או שיקרו מתישהו בחייהם. בין אם זה היה שקר קטן ולא מזיק או שקר גדול ומזיק מאוד, בין אם זה היה שקר שפגע במישהו ובין אם זה שקר שבסופו של דבר לא גרם כל נזק.
שקרים בסופם להתגלות, ושקרים קטנים סופם להפוך לשקרים גדולים, ולכן גם אם משקרים בכוונה או לא בכוונה, הדרך הנכונה להתמודד עם התוצאה היא להודות ששיקרנו ולהתנצל, ואם יש דרך אז גם לתקן.
"אם תבדקו את עצמכם תגלו שאתם משקרים פה ושם לילדים שלכם, ותמיד מתרצים את זה לעצמכם שזה בסדר"
כאשר הילדים שלנו משקרים, וזה לא משנה אם זה שקר קטן של 'לא ציירתי על הקיר עם הטוש' או שקר גדול כמו למשל 'לא הרבצתי בכיתה', קודם כל חשוב להסביר להם שזה קורה, אבל זו לא דרך התנהלות נכונה ושהאמת תמיד עדיפה. אחר כך למצוא איתם את הדרך הנכונה להודות, להסביר ולהתנצל.
הרי סביר להניח שעוד ישקרו פעם או פעמיים בתור ילדים וגם בתור מבוגרים, והתפקיד שלנו בתור הורים היא להעביר להם את המסר שתמיד עדיף לומר את האמת אבל גם מה לעשות אם שיקרתם.
מה לגבי שקרים לבנים?
שקר לבן מוגדר כשקר שנאמר בכדי לא לפגוע. הוא תגובה מנומסת, אם כי לא אמיתית בכלל, ולכן אנשים נוטים לסלוח עליו. לרוב הוא גם נאמר כתשובה לשאלה ולא כמשהו עצמאי.
אם ניקח דוגמה מעולם המבוגרים - כשחברה שלכם שואלת אתכם אם התספורת שלה יפה או כשהשכנה שואלת איך השמלה החדשה שלה. שקר לבן יהיה תגובה שלא תואמת את מה שאתם באמת חושבים, כלומר להחמיא לחברה על התספורת או לשכנה על השמלה כשאתם חושבים שהתספורת לא מתאימה והשמלה לא יפה.
מזיק? לא ממש. יפגע בהן? רק אם הן יגלו. שקר? כן. עם זאת אנחנו עדיין בוחרים בשקר לבן כתגובה שלנו בלא מעט מצבים, בעיקר כאלו כמו הדוגמאות שניתנו, פשוט כי אנחנו לא רוצים או לא יכולים להתמודד עם האמת והיא אינה רלוונטית. הרי בשביל מה להעליב את החברה או השכנה?
אם תסתכלו על המצב בתור הורים, אנחנו משקרים שקרים לבנים לילדים שלנו לא מעט, חלקנו אפילו די הרבה. כשאנחנו אומרים להם שהציור שלהם יפה או כשאנחנו אומרים להם ששמנו אותו בצד לשמור כשבעצם זרקנו אותו.
כשהילד מבקש מאיתנו שחבר מסוים יבוא אליו ואין לנו ממש כוח או חשק לאותו חבר ואנחנו אומרים לו שההורים שלו לא מרשים ובעצם בכלל לא בדקנו. אם תבדקו את עצמכם תגלו שאתם משקרים פה ושם לילדים שלכם, ותמיד מתרצים את זה לעצמכם שזה בסדר. שזה "שקר לבן".
מתי שקר לבן הופך להיות לא בסדר?
ברגע שמדובר בסיטואציה שהשקר הכביכול מנומס וטוב יכול לגרום לנזק, לגרום לילד לומר או לעשות משהו בגלל אותו שקר. ברגע שאמירת השקר, גם אם הכוונה שלכם טובה, יכולה לגרום למריבות או להתפתח למשהו שלילי. ותתפלאו כמה מהר זה יכול לקרות ואיך שקר אחד קטנטן לבן וטוב הופך להיות מפלצת שמתגלגלת הלאה ומאבדת פרופורציות.
אז בפעם הבאה כשהילד שואל משהו ואתם לא רוצים לפגוע בו או לענות את האמת חשבו רגע לפני שאתם משקרים לו. גם אם אתם בטוחים שזה שקר קטן ולא מזיק, גם אם אתם בטוחים שהוא לא יגלה וזה לא ישנה לו - אם אתם יכולים לומר את האמת אז בדיוק כמו שאתם מלמדים אותם בתור הורים - האמת תמיד עדיפה.
