צריך לומר את האמת - הצהרות הבריאות היומיות (קורונה) הן לא יותר מביטוי נוסף לתרבות הכסת"ח שמאפיינת את ישראל. הצהרה רשמית שהיא בבחינת טופסולוגיה מיותרת שאין בה יותר מאשר לייצר תחושת ביטחון מדומה. בפועל נראה שהצהרות הבריאות היומיות דחקו לפינה את השקר הקטן "אני לא הנהג" (אפליקציית WAZE), וכעת הן הפכו להיות השקר היומי הנפוץ ביותר.
כבר בראשית הדברים חשוב לומר, הטענה היא לא כלפי ציבור ההורים. הטענה המרכזית היא כלפי המדינה שיצרה טופס מיותר שהאפקטיביות שלו מוטלת בספק. במידה רבה הרגילו את הציבור במגוון תחומי חיים שזה לא באמת משנה מה האדם עושה או לא עושה, העיקר שיהיה כיסוי ובכתב לבוא איתו בחשבון.
בהתאם להוראות צו בריאות העם, בכל בוקר חייבים הורי כל התלמידים במערכת החינוך – בתי ספר וגנים - לחתום על הצהרה. טופס במסגרתו ההורה נדרש להצהיר כי "מדדתי חום לילדי/ילדתי ונמצא כי חום גופו/ה מתחת ל-38 מעלות צלזיוס".
זהו טופס שבלעדיו התלמידים אינם יכולים להיכנס למוסדות החינוך, שהרי כפי שנקבע בצו: "לא תותר שהייה של קטין במוסד חינוך אם לא הוגשה לגביו באותו יום ההצהרה שבתוספת הראשונה חתומה על ידי אחראי על קטין" - ובמציאות הקיימת מי יכול להרשות לעצמו להפסיד עוד ימי עבודה?
קראו עוד:
אין ספק שיש הורים שממלאים בקפדנות ובאדיקות ראויה אחר ההנחיות, ובכל בוקר מבצעים מדידה באמצעות מד חום לכל ילדיהם. עם זאת, האם אתם באמת מאמינים שכל ההורים שחתמו בבוקר על הצהרת הבריאות עבור ילדיהם באמת עשו בבית בדיקה עם מד חום?
רגע, אם לא כולם אז אולי רוב ההורים עשו מסדר מדידת חום לילדים? אולי חצי מההורים? פחות מזה? סביר יותר להניח שחובה לחתום על טופס הצהרה גורמת לרוב ההורים לעצור לרגע ולחשוב - אבל בסוף פשוט חותמים על המסמך כשהם סומכים ומאמינים שהכול בסדר.
על פניו הררי הטפסים שמצטברים בבית הספר או דרך המחשב מספקים לא הרבה מעבר לתחושה של ביטחון שבבית הספר נוכחים ילדים שנבדקו ונמצאו בריאים. מכאן שהניסיון לשלוט בהתפשטות מגפת הקורונה, דרך יצירת כלי דיווח או הרתעה שמהימנותו מוטלת בספק, היא שצריכה לעורר ביקורת.
כמו גם הרעיון להחתים הורים על טופס שמראש ידוע שיהיה קשה לעמוד בדרישותיו. במקום זאת, ולקראת שנת הלימודים הבאה, נכון היה שהמדינה תיקח אחריות גדולה יותר ותנהיג שיטות מוצלחות הרבה יותר. לא מחר, היום זה הזמן להתחיל להתכונן לשנת הלימודים תשפ"א שצפויה להיפתח על רקע חשש כבד מפני תחלואת חורף, המשלבת בין קורונה ושפעת/תסמיני שפעת.
כאמור, במדינות רבות מונהגות שיטות מהימנות הרבה יותר – מדידת חום בכניסה למוסדות החינוך, עמדות חיטוי ידיים לתלמידים, חוצצי הפרדה שקופים על שולחנות הלימוד, אוורור חדרי הלימוד מספר פעמים ביום, חיטוי יום-יומי של כל המתקנים בבית הספר (שולחנות, ברזיות, מעקות ועוד) ועוד.
אז נכון, תמיד יכול להיות הורה שינסה לרמות ולתת לילדו אקמול טרם היציאה לבית הספר. אבל יש הבדל בין הקלות שבין חתימה על טופס ובין מתן טיפול תרופתי במטרה לטשטש סימני חום לילד ושליחתו לבית הספר, ובסוף גם לא ניתן להניח שכולם משקרים בכל דבר וכל הזמן.
ד"ר עדי ניב-יגודה, עו"ד מומחה במשפט רפואי ומדיניות בריאות, מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת"א ובפקולטות לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
