הלפני כמה ימים יצא לי לצפות בסרטון מקסים (שכבר עלה לרשת ב-2019 בכותרת Levi is the brother of the year). בסרטון רואים אח ואחות רגע לפני שינה. ילד בן שלוש וחצי, שוכב במיטה שלו ואחותו בת השנתיים בלול שלה. היא פונה לאחיה ושואלת אותו: "אני והבובה שלי יכולות לבוא לישון במיטה שלך?" הוא אומר לה "שוב לבוא למיטה שלי? רגע תני לי לחשוב", ואז הוא מסכים.
מפה מתחיל שיתוף פעולה מקסים ביניהם כדי לעזור לאחות הקטנה לטפס ולצאת מהלול שלה, כאשר אחיה מציע לה עזרה ומקרב אליה את השרפרף כדי שהיא תוכל לרדת אבל אז היא מגלה שהיא שכחה את הבובה שלה. היא לוקחת איתה בטעות את השמיכה שלה ומגיעה למיטה של אחיה, סופסוף.
הוא מזהה שהיא התבלבלה ואומר לה "זאת לא הבובה שלך! אבל הכול בסדר, אני אביא לך את הבובה", ואז הוא יוצא מהמיטה, נכנס ללול שלה, מביא לה את הבובה, בזמן שהיא מסדרת לו את השרפרף כדי שהוא יוכל לרדת בבטחה ושניהם נכנסים יחד, עם הבובה, למיטה והולכים לישון.
אז מה בעצם קורה ביניהם ומהם המרכיבים לקשר מוצלח בין אחים?
שאילת שאלות
הם שואלים אחד את השנייה המון שאלות: אפשר לבוא אליך למיטה? את צריכה עזרה לרדת מהלול? ועוד. הדבר משמעותי כי יש הבדל בין לבקש לבין לדרוש או לקבוע.
יכול להיות שאם האחות הייתה מודיעה "אני עוברת אליך למיטה" או פשוט נוחתת במיטה שלו הוא לא היה מסכים. יכול להיות שאם הוא היה פשוט בא ומוריד אותה מהמיטה במקום לשאול אותה אם היא צריכה עזרה, היא הייתה מתרגזת עליו. הילדים שלנו לא פעם אומרים: "תן לי!" במקום: "תוכל לתת לי?" והתגובה לזה היא שונה מאוד.
כשאנחנו מלמדים את הילד לשאול, אנחנו מלמדים אותו שעומד מולו אדם אחר עם רצונות וצרכים משלו, ושגם אם אני ממש רוצה כרגע משהו, אני צריכה לבדוק אם זה מתאים לשני.
"כשאנחנו מלמדים את הילד לשאול, אנחנו מלמדים אותו שעומד מולו אדם אחר עם רצונות וצרכים משלו"
כשהילדה פונה לאחיה בשאלות היא בעצם בודקת איתו מה נכון ומתאים לו והוא נענה לה בחיוב כי זה הרבה יותר רותם ומגייס. כשהילדים שואלים שאלות אחד את השנייה, הם בעצם מתנסים בלנהל משא ומתן בדרך שלוקחת בחשבון כל אחד מהם, את הרצונות והצרכים וכשזה קורה הלב יותר פתוח לומר "כן".
כבוד הדדי והכרת תודה
שני הילדים מתייחסים אחד לשנייה בהמון כבוד ונימוס, וממש מקשיבים זה לזו. זה אפילו מתאפיין בשפת הגוף של האח, שכשהאחות פונה אליו בהתחלה, הוא מסתכל עליה מהמיטה שלו וזה כבר נותן תחושה מאוד טובה.
זה מתאפיין גם בהרבה תודה שהאחות אומרת לאח. היא ממש מוקירה תודה על כך שהוא עוזר לה. היא מבינה שהיא זקוקה לעזרה שלו ושהוא עושה עכשיו משהו למענה והיא מחזירה לו בטוב על זה. זה נותן תחושה מאוד טובה לעזור לאח ולראות שהוא מוקיר את העזרה שלך ולא לוקח אותה כמובן מאליו.
אמפתיה ואינטימיות
אלו הם שני מרכיבים מאוד משמעותיים שחשוב שיתקיימו בקשר שבין אחים ואחיות. כל כך יפה לראות איך האח מרגיע את אחותו כשהוא אומר לה שהיא שכחה את הבובה אבל שזה בסדר, ויותר מכך, הוא, מתוך אינטימיות של הכרות אמיתית עם אחותו הקטנה, יודע שכנראה הבובה מאוד משמעותית עבורה כשהיא הולכת לישון, היא זקוקה לה שם והוא מבין את זה כי הוא מכיר אותה טוב, כי הוא רואה אותה באמת ויודע מה חשוב לה ומה היא צריכה.
קראו עוד:
מדהים לראות ילדים כל כך צעירים נוהגים כך, אבל זו לגמרי יכולת שיש לילדים שלנו אפילו בגילים צעירים יותר, והיא תלויה בכך שאנחנו נעזור להם לפתח את המיומנות הזו. כל המרכיבים האלו חשובים מאוד כדי שיצליח להתקיים קשר טוב ומשמעותי בין אחים ואחיות. הם ניתנים ללמידה בכל גיל, והחל מגילים מאוד צעירים.
כהורים חשוב שנלמד איך לעזור לילדים שלנו ונכוון אותם לפתח את המרכיבים הללו, ומרכיבים נוספים, בתוך מערכת היחסים ביניהם. כך נוכל להעניק להם מתנה - שהקשר ביניהם יהיה משמעותי כבר עכשיו ולאורך כל חייהם.
