האם להכריח את הילדים ללכת לחוג? מצד אחד, אנחנו ההורים רוצים לטפח את הכישרון של הילדים שלנו, להעשיר את עולמם ולהשקיע בחינוך שלהם - וכיום יש שפע של חוגים ופעילויות שמאפשרים זאת. מצד שני, לא אחת קורה שהלכנו לשיעור ניסיון, התלהבנו ונרשמנו, ואפילו קנינו ביגוד או ציוד מתאים, ואז גילינו שהילד פתאום לא רוצה ללכת, או שלילדה "לא בא". מה עושים והאם מכריחים?
קודם כל, למה כדאי ללכת לחוג?
לחוגים יש יתרונות רבים - הם מסייעים בפיתוח כישרונות כמו ריקוד או כדורגל, מעשירים את הידע כמו בתחומי המדע או האנגלית, ומעניקים סביבת התנסות בתחביב מסוים כמו בישול או אפייה. לעיתים החוגים הם גם קרקע למפגש חברתי עם ילדי הכיתה, ולילדים שחווים אתגרים באזור הזה - החוג מסייע להגדלת המעגל החברתי ולחיבור לילדים שאינם מהמסגרת החינוכית שלהם.
קראו עוד:
באמצעות החוג הילדים יכולים לפתח משמעת - הרי הם נדרשים ללכת אליו כמה וכמה פעמים, להגיע בזמן, להישמע לכללים חדשים ועוד. החוג עשוי גם לסייע בפיתוח דימוי עצמי חיובי - ילד שמרגיש שהוא טוב במה שהוא עושה, חווה הצלחה ומקבל על כך חיזוקים. יתרון נוסף הוא שהחוג מאפשר התנתקות מהמסך בדרך מהנה.
של מי הצורך האמיתי בהשתתפות בחוג?
החוגים מתחילים כיום ממש רגע אחרי הלידה, כמו יוגה לתינוקות, שחייה או אנגלית לפעוטות, ויש ילדים שרשומים לכמה חוגים, כמספר ימי השבוע. ואולם, כהורים עלינו לבחון של מי הצורך האמיתי בכך. האם אנחנו אלה שמרגישים תחרות מול הסביבה, ורוצים שהילדים שלנו ישתתפו בחוגים הכי חדשים שיש? או שיידעו משהו לפני כולם? לא אחת, באמצעות החוגים, נוצרת בנו תחושה שלילדים שלנו יש נקודת פתיחה לעולם האמיתי - הם מנוסים יותר, יודעים יותר, ו"משופשפים" יותר.
בנוסף, רבים מאיתנו עסוקים מאוד בשגרת החיים העמוסה, לא מצליחים לבלות עם הילדים במהלך השבוע כפי שהם היו רוצים, ואז החוג הוא סוג של פיצוי. זמן מהנה שבו הילד מעביר את הזמן. אבל חשוב לזכור - הצורך האמיתי צריך להיות של הילדים. הם צריכים לרצות את זה, ולכן כדאי לברר איתם מהם השיקולים שלהם בבחירה, ומה הם היו רוצים להשיג בחוג המסוים.
"אני לא רוצה ללכת היום לחוג!"
בהתחלה תמיד נרשמת התלהבות, אבל היא לא תמיד נשארת. כשאנחנו שומעים את המשפט שסביר להניח שכולנו מכירים - "אני לא רוצה ללכת לחוג" - החששות מתחילות להציף אותנו. הפרשנויות שלנו לכך הן בין היתר - "הוא לא מתמיד", "אין לו משמעת", "היא לא תדע להתחייב", "ככה אי אפשר להצליח בחיים", ועוד.
הפרשנות הזאת שלנו גורמת לנו לא אחת להגיב בכעס, ולרצות להכריח את הילד ללכת בכוח. אבל כדאי לברר עם הילדים, ובזמן רגוע, למה הם לא רוצים ללכת לחוג? האם רמת הקושי מאתגרת מידי? האם הוא עייף כי אחרי בית הספר הוא בצהרון והוא בכלל רוצה לנוח? אולי המדריך לא התייחס יפה לילדה שלנו, או שהתחום כבר פחות מעניין אותה? ואולי פשוט הראש קצת כואב?
לכל ילד יש סיבה אחרת - וכדאי לברר מהי. אחרי הבירור, מומלץ לנסות ולתת מענה במידת האפשר. למשל, לשוחח עם המדריכים ולשתף אותם, לשמוע יותר על המתרחש בשיעורים, ולחשוב יחד על פתרונות. כדאי גם לשים לב מתי בדיוק הילדים שלנו אומרים שהם לא רוצים ללכת לחוגים המדוברים. למשל, אם הם עדיין בתקופת הסתגלות - ייתכן שהם צריכים דחיפה קלה ולעידוד מכם, ולאחר מכן הם ייכנסו למסלול ויתמידו.
אפשר לראות בסירוב גם כהזדמנות להקשיב לילדים ולקבל הצצה למתרחש בעולמם הפנימי. כך או אחרת, ברגע מתאים ושקט כדאי פשוט לדבר בפתיחות. להסביר על החוג ועל המשמעות שלו, אולי גם לשתף בעלויות ובמשאבים שהדבר מצריך מכם. חשוב לכבד את ההחלטה שלהם, וגם לשקול מתי לרשום לחוג חדש - לא חלילה בתור עונש, אלא יותר ממקום של חינוך פיננסי, תלוי גיל כמובן.
בכל מקרה, אם הילדים שלכם פעילים, מוקפים בחברים ובעלי תחומי עניין נוספים, סביר להניח שאין לכם מה לדאוג מחסך בחוג כזה או אחר. אם הם מסתגרים בבית, נצמדים רק למסך ולא יוצרים קשרים חברתיים, כדאי לחשוב על דרכים אחרות לעודד אותם לצאת לפעילויות חיוניות, מלמדות ומהנות. ולסיכום, חוג אמור להיות חוויה מהנה. אם הילדים לא נהנים - אין בכך טעם.
הכותבת היא מנתחת התנהגות, מדריכת הורים וצוותי חינוך
