15 שנה עבד ניר פרנקל כמורה במגמות תיאטרון בבתי ספר תיכון ברחבי הארץ. לפני 6 שנים התגלגל לידיו עותק של הספר "די כבר עם השקרים שלך" של הסופר פיליפ בסון. כשסיים את הקריאה נפלה עליו ההבנה שימיו כמורה בתיכון הגיעו לקצם.
"ברגע שקראתי אותו, ידעתי שאני הולך לעשות מהספר הזה הצגה. החלטתי לעזוב את מערכת החינוך ולהתרכז ביצירה עצמאית. העניין הוא שלמרות שזה בער בי, הרגשתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד. עולם התיאטרון העצמאי הוא מאוד בודד ואני רציתי שותף לדרך".
השותף לדרך או בעצם השותפה היא הבמאית והיוצרת טלי הכט. הם הכירו לפני למעלה מעשור כשעבדו יחד כמורים לתיאטרון בתיכון ברנר בפתח תקווה.
"טלי הייתה הראשונה שעלתה לי לראש לאור החיבור המוצלח שלנו והעבודה שעשינו ביחד במשך שנים. ידעתי שביחד נוכל להוביל לאחלה תוצאה וצדקתי. המחזה שיצרנו היה הצלחה כבירה. לאחת ההצגות הראשונות הגיע עמרי חורש שכתב את הספר 'ילד' (הוצאת "תשע נשמות"). הוא מאוד אהב את מה שהוא ראה. הוא נתן לי ולטלי עותק מהספר שלו, והעלילה ממש תפסה אותנו, כל אחד מהסיבות שלו. החלטנו ללכת על זה''.
הגיבורים של "ילד" הם אבא (בכיכובו של תומר נהיר פטלוק) וילד (בכיכובו של אמיר בנאי) שחיים לבדם בגן עדן סגור ומוגן מפני העולם, עד להיעלמותו המסתורית של הילד בבוקר יום הולדתו ה-18. לא ברור האם הילד הוא ממשי או דמיוני אבל כן בטוח שהוא מטלטל את קיומו של האב.
מה תפס אותך בספר?
"הספר הוא מעין מונולוג רטרוספקטיבי של גבר רווק, גיי שכותב לילד שהיה ואיננו. תוך כדי הקריאה אתה מבין שמדובר בילד דמיוני, ילד שקיים רק בראש של אבא שלו. הילד הדמיוני הזה נגע בי בכל מיני סוגיות שהתעסקתי איתן באותה תקופה. כשקראתי את הספר בדיוק התחלתי עם בן זוגי, מתן, את הליך הפונדקאות שלנו. הספר הציג לי את כל השאלות שתמיד פחדתי מהן: למה בעצם אנחנו מביאים ילדים, איך אנחנו מגדלים אותם, איך אנחנו שומרים עליהם מכל הדברים הנוראיים שקורים שמה בחוץ ומה קורה לנו כשהם יוצאים מהבית?
"הילד, גם בספר וגם בהצגה, נעלם בגיל 18 שזה גיל מאוד סימבולי. זה גיל שבו הילד שבך 'מת' ואתה הופך רשמית למבוגר עצמאי. במקביל, במדינת ישראל, ובטח אחרי שבעה באוקטובר, זה גם הגיל שבו אתה מתגייס לצבא והרבה פעמים מת ולא רק במרכאות.
"במקביל לצורך העז לגונן ולשמור, אנחנו עוסקים גם בסוגיות נוספות שעולות מתוך מערכת היחסים הסבוכה בין הורים לילדים. כשאתה מביא ילדים לעולם, אתה חושב לעצמך שאתה תתקן את כל הטעויות שעשו עליך, שתהיה שונה מההורים שלך ושלעולם לא תעביר להם את הפחדים והשריטות שלך. ואז הילד נולד ואתה נופל לאותן תבניות ועושה את הטעויות שחשבת שלעולם לא תעשה. ובמקביל, יש גם את השאלה העצומה הזו: אני שואף לחנך את הילד שלי לחשיבה ביקורתית ועצמאית אבל בבוא היום, איך אצליח לא להתאכזב ממנו אם הוא יחשוב אחרת ממני? מבחינתי זה סיפור על חלום ההורות ושברו".
מה אמא שלך חשבה על ההצגה?
"היא מאוד טלטלה אותה. היא לא הצליחה להבין איך זה לא מובן מאליו להביא ילדים. אמא שלי אף פעם לא באמת שאלה את עצמה את השאלה הזו. היא שייכת לדור שפשוט עשה ילדים כי זה מה שעושים. בעבר גייז פשוט לא עשו ילדים וסטרייטים לא העזו לחשוב על לא לעשות אותם. הרי אל-הורות זה לא משהו שדיברו עליו. גם היום, רוב הסטרייטים לא תוהים האם להביא ילדים לעולם. הורות היא פשוט משהו שקורה לך כשאתה מתבגר. יש הסכמה, הבניה חברתית, שזה השלב הטבעי אחרי זוגיות וחתונה. אצלנו זה אמנם הפך ליותר שכיח הודות לאפשרויות שנפתחות בכל מיני פורמטים כמו פונדקאות והורות משותפת, אבל זה עדיין ממש לא מובן מאליו. לא כל זוג רוצה את זה וכמובן, זה לא משהו שיכול לקרות במקרה. ילד של גייז הוא ילד מאוד מאוד רצוי. חלמו עליו, נאבקו להביא אותו, שילמו על זה הון. זה משהו שהרהרו בו המון, ששאלו עליו מיליון שאלות, שהושקעה בו המון מחשבה.
"במהלך החזרות, תומר נהיר פטלוק, שאין לו ילדים, הרהר בשאלה האם לוותר על הבאתם לעולם ופשוט לא להפוך לאבא אף פעם. בחיים האמיתיים, לאמיר בנאי שמשחק את הילד מהחלומות שהאבא מדמיין שיהיה לו, אין אבא. אמיר הוא פשוט ליהוק מושלם לתפקיד הזה והדינמיקה ביניהם - שחקן שאין לו אבא ושחקן שאין לו ילד בונים יחידה משפחתית על הבמה - זה מאוד מרגש".
איך עמרי חורש הגיב לעיבוד שלכם לספר שלו?
"הוא מאוד התרגש מהתוצאה, מפרגן ומגיע כמעט לכל ההצגות. עמרי הוא באמת איש סופר נדיב. לאורך כל הדרך, הוא לא הציק ולא נדנד. הוא פשוט נתן לנו את הטקסט ואמר 'תעשו מה שאתם רוצים, רק אל תשכחו להזמין אותי לחזרה הגנרלית'".
עם תינוק בן חודשיים במקלט
לפני קצת יותר משנה נולד בנו הבכור, איליי, באמצעות הליך פונדקאות שבוצע בקולומביה.
"העובדה שהפכתי לאבא בסוף היא מאוד לא מובנת מאליה עבורי", הוא מודה. "כשגדלתי זאת לא הייתה אופציה נפוצה. יכולת לבחור בין להישאר בארון, להקים משפחה עם אישה ולחיות בשקר כל חייך, או לצאת מהארון, להיות מי שאתה ולא להיות הורה לעולם. גברים גייז שמביאים ילדים זה קונספט שרווח רק בעשור האחרון".
מתי הבנת שאפשר גם וגם?
"זה היה תהליך ארוך. יצאתי מהארון בגיל מאוחר יחסית, בטח במונחים של היום. רק בגיל 25 סיפרתי למשפחה. אחד האירועים הכי משמעותיים בתהליך היה שיחה עם מורה אהובה שבינתיים הלכה לעולמה. כשסיימתי את התואר בהוראה, התחלתי ללמד בבית ספר יסודי. עדיין הייתי בארון ושמעתי תלמידים מדברים עליי מאחורי הגב, אמרו 'המורה ההומו הזה'. זה ערער אותי, לא ידעתי איך להתנהל עם זה ונורא נפגעתי אז הלכתי להתייעץ איתה. סיפרתי לה שהתלמידים אמרו שאני הומו, והיא אמרה: 'נו, ואתה הומו?'. הודיתי שכן וזו הייתה הפעם הראשונה שאמרתי את זה למישהו בצורה ברורה. ואז היא אמרה: 'יש רק בעיה אחת להומואים: הם לא יכולים להביא ילדים בתוך הזוגיות. אם אתה מוצא לזה פתרון – לא תהיה לך שום בעיה'. משהו בהצגה הפשוטה הזאת של הדברים לאט לאט חלחל. אחר כך סוף סוף הצלחתי לצאת מהארון והכרתי את מתן".
וכשהכרת את מתן - לשניכם היה ברור שתהיו הורים יום אחד?
"התחלנו את הליך הפונדקאות אחרי עשר שנים של זוגיות, מתוכן שלוש כזוג נשוי. זה לא היה משהו שדיברנו עליו בתחילת הקשר, וגם בהמשך לא דיברנו על זה בצורה רצינית ומעמיקה. רק בתקופת הקורונה, עם כל הסגרים והעבודה מהבית וההליכות ברחוב ברדיוס של קילומטר, התחלנו ממש לדבר על זה, להפוך את זה לתוכנית ולהתניע אותה. אני חושב שאיפשהו עמוק בפנים, כל אחד מאיתנו רצה את זה ומאז ומתמיד. אנחנו מגיעים ממשפחות מאוד משפחתיות. לשנינו יש אחים נשואים עם ילדים. גם אנחנו רצינו שיהיה לנו ילד משלנו".
ההצגה "ילד" והילד האמיתי שלהם נולדו כמעט במקביל. איליי נולד באוגוסט. הצגת הבכורה של "ילד" תוכננה לאוקטובר. החיים בקיץ 2023 נראו מבטיחים. אבל אז הגיעה השבת השחורה וטרפה את הקלפים. מתן, בן הזוג, יצא לשירות מילואים של שלושה וחצי חודשים רצופים. פרנקל מצא את עצמו לבד בבית, עם תינוק בן פחות מחודשיים. הצגת הבכורה נדחתה.
"הבטיחו לי חופשת לידה עם בתי קפה ופארקים, ובמקום זה רצתי למקלט עם תינוק לצלילי אזעקה", הוא נזכר. "בהצגה, הגיבור מגונן על הילד הדמיוני שלו מהעולם. הוא פשוט לא נותן לו לצאת החוצה. מצאתי את עצמי כמעט בסיטואציה של גיבור ההצגה: אני יושב לבד בבית ומגונן על הילד שלי מהעולם שבחוץ. פתאום המחזה והספר הפכו למציאות חיי. בכל חופשת הלידה ג'ינגלתי בין חזרות אחרונות לטיפול באיליי. הצגת הבכורה התקיימה לבסוף ב-29 בדצמבר. מתן כן הצליח להגיע כי זה קרה בשישי בערב, אבל בכל התקופה הקריטית הזו הוא לא היה נוכח. נעזרתי בסבתות".
אתה אבא קצת יותר משנה. איך ההורות?
"בגדול, אני גמור מעייפות אבל הורות היא דבר די מדהים. היא ממלאת ומשמחת. היא כאילו מכריחה אותך להתנתק מכל מה שקורה ונותנת משמעות להווה, לכאן ועכשיו. יחד עם זאת, יש המון רגעים שאני מתמלא בצער, חרדה ושאלות בנוסח לאיזה עולם ולאיזו מדינה הבאתי את הילד שלי".
