אסיפת הורים
מני ממטרה: תפסיקו לשאול מתי יהיו לי ילדים #35
43:59
"הכינה נחמה קפצה לביקור" - מי מאיתנו לא חווה את החרדה שנלווית למשפט הזה. כן, הכינים לא פוסחות כמעט על אף אחד ואחת. המטרד הזה נפוץ בכל הגילים ובכל עונה, ואפילו כשהילדים בחופשה. אז לכבוד הקיץ, הילדים וההורים, ריכזנו את כל מה שצריך לדעת על טיפול בכינים.
מהן כינים?
כינים הן חרקים קטנים, בצבע חום-אפרפר, בגודל של עד ארבעה מ"מ. יש סוגים שונים של כינים, המוכרים שבהם הם כיני הראש - כינים שנדבקות לשערות ראשם של בני אדם, שם הן מסוגלות לחיות עד 30 יום. לרוב, הימצאותן של כינים מעוררת בנו תחושה לא נעימה של גרד שמורגש בזמן שהן מוצצות את הדם, מניקוב העור ו/או מהרוק שהן מפרישות וגורם לאלרגיה.
איך נדבקים בכינים?
בניגוד למה שחושבים, להרגלי היגיינה אין כל קשר לסיכויי ההדבקה בכינים, ולא, אין להן כנפיים והן לא מסוגלות לעוף או לקפוץ. כינים אינן שוחות, משמע שאין הדבקה כתוצאה משהייה בבריכות שחייה ציבוריות, ומקורן של כיני הראש אינו מבעלי חיים - שכן הן חיות רק על ראשם של בני אדם.
קראו עוד:
ההדבקה בכינים מתרחשת באמצעות מגע ישיר של ראש עם ראש, או לאחר שימוש בחפצים משותפים כמו מברשות שיער, מגבות ומצעים. כל אדם יכול להידבק בכינים, ללא הבדל של גיל או מגדר, אך הן נמצאות בשכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים בני ארבע עד 12, משום שבגילים אלה יש מגע קרוב יותר, וכן בקרב בנות עם שיער ארוך, משום שזה מאפשר לכינים מעבר קל מראש לראש.
כיצד מרגישים כשיש כינים?
הסימן האופייני ביותר להימצאותן של כיני הראש הוא גרד בקרקפת. יש אנשים שלא ירגישו בהן כלל, ויש כאלה שירגישו בהן רק לאחר חודשיים או שלושה מרגע ההדבקה. כך או אחרת, פעולת הגרד גורמת להופעה של פצעים על גבי העור באזור הקרקפת, העורף ולעיתים בגב העליון.
פצעים אלה הנמצאים לאורך זמן, עלולים לגרום להתפתחות זיהומים חיידקים על גבי העור, ובמקרים חמורים לעלייה של חום הגוף ואף להגדלת הבלוטות בעורף. במצבים אלה מומלץ לפנות לבדיקת רופא/ה עור ולהתחיל בטיפול אנטיביוטי.
האם כינים מעבירות מחלות?
הכינים אינן מעבירות מחלות בין בני אדם, אך כאמור, הן גורמות לגרד מטריד שהולך ומתגבר, שעלול להסתבך לכדי זיהום חיידקי מקומי.
מחזור החיים של הכינה
הכינים חיות על גבי השיער, לרוב קרוב לקרקפת, והן מעדיפות להימצא באזורים חמים כמו מאחורי האוזניים ובעורף. הכינה מטילה את הביצים שלה סמוך לעור הקרקפת שם הן נשארות דבוקות. צבען של ביצי הכינים משתנה - תחילה הן בצבע חום, ולאחר שבעה עד עשרה ימים, כשמהביצים בוקעות כינים, צבען הופך ללבן. כינה צעירה מגיעה לבגרות לאחר כעשרה ימים, ואז היא מסוגלת להטיל ביצים בעצמה. מעגל חיים של כינה הוא בין שבוע לחודש ימים, והיא יכולה להטיל מאות ביצים.
לעיתים ניתן יהיה להבחין בכינים על גבי שערות הראש, ולעיתים ניתן יהיה למצאן רק לאחר סירוק שיער הקרקפת עם מסרק. לרוב, קל יותר למצוא כינים כאשר השיער רטוב, אחרי שימוש במרכך.
איך מאבחנים כינים בקרקפת?
על מנת לאבחן את הימצאותן של כינים על שערות הראש, יש לבדוק את עור הקרקפת באמצעות הסתכלות דרך זכוכית מגדלת ולחפש נוכחות של כינים וביצי כינים פעילות/חיות. אפשרות נוספת היא לאתר כינים וביצי כינים חיות באמצעות סירוק עם מסרק.
מתי ואיך מטפלים בכינים?
את הטיפול בכינים יש להתחיל רק במקרים שבהם נמצאו על הראש של הילד/ה כינים וביצי כינים חיות. יש סיבות ומחלות נוספות בקרקפת שגורמות לגרד, ולכן במקרים שבהם לא נמצאו כינים מומלץ לגשת להיבדק על ידי רופא/ת עור.
הטיפול המומלץ ביותר להרחקת הכינים הוא שילוב של שימוש בתכשירים ייעודיים להשמדת כינים במקביל להסרה מכנית של הכינים והביצים בעזרת מסרק סמיך, לצד תכשירים שקיימים היום שאינם מצריכים שימוש במסרק צפוף. התכשירים הקיימים כיום בישראל אינם מבוססים על חומרי הדברה כבעבר, אלא מבוססים על סיליקון הגורם לפגיעה פיזיקלית במבנה הכינים והביצים. חלקם גורמים לחנק/פגיעה במערכת הנשימה, וחלקם עוטפים ומייבשים אותן. יש תכשירים שלא מכילים סיליקון ולכן קל לשטוף אותם מהראש.
מומלץ בחום להשתמש בתכשירים בעלי אישור ממשרד הבריאות בלבד, לקרוא בעיון את הוראות השימוש המצורפות ולבצען במדויק. מומלץ למרוח את התמיסה על כל שטח הקרקפת ועל השיער הסמוך לעור הקרקפת, ולאחר השימוש בתכשירים יש לסרק את השיער במסרק סמיך כדי להוציא את הכינים והביצים שנותרו, תלוי תכשיר.
במקרים שבהם אין אפשרות לטיפול בתכשירים שנועדו להשמיד כינים, כמו במקרים של תינוקות מתחת לגיל שישה חודשים, יש להסיר את הכינים באופן ידני בלבד, באמצעות מסרק צפוף. מומלץ לסרק את הילד מדי שלושה-ארבעה ימים, למשך שבועיים לפחות, או עד שלא מוצאים עוד כינים וביצים חיות וכהות. חשוב לזכור - במקרים שבהם בני משפחה נוספים נדבקו, יש לטפל בכולם במקביל, וכך למנוע הדבקה חוזרת.
להפוך את הסיוט לזמן איכות
בואו נהיה כנים עם עצמנו, בדרך כלל אנחנו מחברים בין תופעת הכינים לבין הזנחה ולכלוך, ומעוררות אצלנו גועל. חשוב שנהיה מודעים לכך, משום שהתגובות שלנו משפיעות על הילדים. אם נהיה בלחץ ונפגין גועל - נשפיע על הרגשת הילדים כלפי הטיפול בכינים. אם נרצה להעביר את הטיפול בשיתוף פעולה ובאווירה נעימה ורגועה, כדאי שנשנה את התפיסה לגביהן ונתיידד עם היצורים הקטנים, וכך נוכל להעביר מסר מרגיע לילדים. גם כך אנחנו חווים קשיים בזמן הטיפול בכינים, כפי שעולה מסקר אינטרנטי שבוצע בידי מכון המחקר ברנדמן עבור חברת לפידות, בקרב מדגם של 500 נשים וגברים.
קודם כל תרגיעו (ותאספו את השיער)
יש לנו ההורים השפעה על האופן שבו הילדים ירגישו כלפי הטיפול בכינים, ולכן כדאי שקודם כל נרגיע את עצמנו. הידבקות בכינים היא שכיחה ונורמלית, היא חלק מ"מחלות הילדות" - ואפשר לטפל בה. זה פשוט עניין של טיפול נכון, יעיל ועקבי. לכן, ההמלצה היא להשתמש בדיבור עצמי מרגיע - אלה רק כינים והתופעה היא ברת-טיפול.
קל מאוד להידבק בכינים. גם אנחנו הרי היינו ילדים, ולרובנו יש חוויות ילדות מכינים שנדבקנו בהן. כמובן שכמבוגרים אנחנו לא מעוניינים להסתובב עם כינים על הראש, כי הרי זה "מגעיל" ומראה על "הזנחה", ו"מה יגידו עליי החברים בעבודה". כדי להימנע מהדבקה, כדאי פשוט לאסוף את השיער שלנו בזמן הטיפול. וקודם לכן, אם ידוע לנו שהילדים עם כינים, להשתדל פחות לקרב ראש לראש.
הסבירו את השלבים
המשימה שלנו היא לתווך את הטיפול בכינים לילדים - הטיפול הכרחי כדי להעלים את הכינים מהראש, כי הן גורמות לגירוד ומציקות. עוד לפני הטיפול נסביר לילדים בדיוק את השלבים שהוא כולל, כי ודאות מייצרת רוגע וביטחון: "אנחנו נסרק את השיער, נשים שמפו מיוחד על הראש, אחר כך נחפוף כך וכך פעמים".
לתיווך ולהסברה ניתן להיעזר בספרים ובסרטונים, ואף בציורים: הילדים יכולים לצייר את הראש לפני הטיפול ואחריו. כן, זה הזמן לפתח ולהתאמן על היצירתיות שלנו, תכונה חשובה מאוד בהורות. מכאן, נוכל לתת לילדים מגוון אפשרויות בחירה כדי שירגישו שותפים, בעלי יכולת בחירה, כאלה שרואים אותם ומעריכים את דעתם. אפשרו לילדים לבחור בין אפשרויות שמקובלות מבחינתכם, לדוגמה, לשבת על הכיסא או על השרפרף, לבחור את המגבת הכחולה או הלבנה, לצפות תוך כדי הטיפול בתוכנית שאוהבים, או להקשיב לשירים שבוחרים. הילדים יכולים גם לבחור פעילות מהנה לאחר הטיפול בכינים, על מנת לעודד אותם לשתף פעולה ולסיים את הטיפול מהר ככל האפשר.
העבירו את הטיפול יחד
דווקא אם ההורים נדבקו מהילדים בכינים, זו הזדמנות מצוינת להרגיע את הקטנים: 'הנה, גם אנחנו נדבקנו והכול בסדר, נטפל בזה יחד ונצליח להתגבר על הכינים'. אפשר למנף את האירוע לפעילות גיבוש משפחתית, נאמר להמציא כוח-על שנלחם בכינים, ולתת לילדים להמציא את שמות הגיבורים.
ומה אפשר לעשות בזמן הטיפול חוץ ממסכים?
כן, אפשר לנצל את הטיפול בכינים לחיזוק הקשר. בסופו של דבר, זה זמן שבו אנחנו יושבים עם הילד או הילדה, רק אנחנו והם, בלי המון הפרעות. בזמן הזה נוכל לנהל שיחה פתוחה עם הילדים - זו הזדמנות להתעניין בהם, בדבר חדש שלמדו, בשיר שאהבו, בחברים שלהם, במשהו מעניין שהם חוו. נוכל לשתף אותם גם בחוויות שלנו מהטיפול בכינים שאנחנו עברנו כילדים.
שימו לב גם לשאול שאלות פתוחות - אפשרו לילדים לדבר במשך רוב השיחה, והתעניינו בסקרנות אמיתית בתשובות שלהם. שיחה שכזו תגרום לילדים הרגשה שהדברים שלהם חשובים ומשמעותיים, שהם לא לבד, שיש מי שמתעניין בהם. השיחה תקרב בינינו ותפתח לנו ההורים חלון לעולמם הפנימי של הילדים, וכך נוכל להכיר אותם קצת יותר.
במהלך הטיפול נוכל לעודד ולחזק את שיתוף הפעולה של הילדים, את הסבלנות שבה הם יושבים, את הבגרות שלהם, כשהם מבינים שזו פעולה שחשוב לעשות. גם אם הילדים מתלוננים או מקטרים, חשוב להתייחס לדברים החיוביים שאנחנו רואים, למשל: "אני יודעת שזה לא הכי נעים או נוח, ואני גאה בך שאתה מצליח לשבת כבר כמה דקות. זה מאוד בוגר מצדך".
לסיכום, זכרו: דוגמה אישית ומודלינג לגבי ההתייחסות לכינים ולטיפול בהן, תיווך הצורך בטיפול, העצמת הילדים על ידי מתן אפשרויות בחירה, חיזוק הקשר והיחסים באמצעות שיחה, הקשבה, התעניינות, חיזוק ועידוד התנהגויות ותכונות שאנחנו מעוניינים לחזק ולפתח. זה יהפוך את הבעיה להרבה יותר קלה.
ד"ר שירן רייס הוס היא רופאה בכירה ביחידה לרפואת עור במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית
מיכל שביב היא עו"ס, מטפלת ומדריכת הורים, ראש התוכניות להכשרת מדריכי.ות הורים במכללת סמינר הקיבוצים
