"רוני הילדה המהממת שלנו יצאה לרקוד ולא חזרה הביתה", אומרים בכאב הוריה של רוני שטרית (24) ז"ל מבית יצחק, אימה לילך ואביה אילן - המגדל את רוני מזה 18 שנים. "אנחנו לא יודעים מה קרה לה, איך היא נרצחה, איפה היא הייתה. אפילו לא קיבלנו עדיין את הטלפון שלה", הם מספרים.
רוני, כמו אלפי צעירים, נסעה ב-7 באוקטובר לפסטיבל "נובה" ברעים. היא וחברותיה יצאו מבתיהן לפנות בוקר, כדי להגיע למקום בשעת הזריחה. שלוש חזרו הביתה אך שתיים מהן, רוני ועדי מרגלית ז"ל, נרצחו במתקפת הטרור.
ריאיון עם הוריה של רוני שטרית ז"ל
(צילום: שמוליק דודפור)
"כ"ב בתשרי הוא תאריך יום ההולדת העברי שלי, והתעוררתי מוקדם כדי ללכת לבית הכנסת. אני נוהגת לעשות זאת. קודם לכן אילן אמר לרוני, 'אולי לא תלכי למסיבה, זה יום ההולדת של אמא ונחגוג יחד', והיא ענתה שהיא מחכה הרבה זמן ורוצה לנסוע, ושנחגוג כשהיא תחזור. היא נרצחה ביום ההולדת שלי. כמה אכזרי זה", אומרת אימה לילך.
בשעה 06:30 בבוקר, כשהחלו התרעות הצבע האדום, רוני כתבה לאמה - "הכול טוב". בהמשך ההתכתבות בין השתיים רוני ביקשה ממנה שלא תספר לה כלום על המתרחש במקום. "היא לא רצתה לדעת שום דבר, היא מאוד נלחצה. ואז פתאום, כנראה כשהם הבינו שמשהו גדול קורה, היא ביקשה שאספר הכול.
"היא כתבה לי ששני חברים נורו ונפצעו, וביקשה שלא אגיד כלום להורים שלהם, שעדיין לא יודעים על זה. ההודעה האחרונה ממנה הייתה בשעה 08:01. היא כתבה לי - 'תהיי רגועה'. המשכתי לכתוב לה, ראיתי V אחד. באותו רגע ידעתי שרוני לא בחיים. אמרתי לאילן, 'הילדה שלי לא בחיים'. הייתה לי תחושה פנימית נוראית".
"טרמפיאדת בארי, אזרח"
שלושה ימים מורטי עצבים יעברו עד שמשפחתה של רוני תתבשר על רציחתה. "72 שעות הסתובבנו בין מקומות, בתי חולים, אנשים. התראיינו בכל מקום, חיפשנו כל מי שיוכל לספר משהו על רוני. אחרי הדפיקה בדלת, אילן התעקש לזהות את הגופה. בהתחלה סירבו, והוא התעקש. הוא ראה את רוני שלמה, נקייה, עם בגדים ותכשיטים. בלי פצעים, בלי קליעים. מה קרה לה? ממה היא מתה? אנחנו לא יודעים. אולי מחנק? אולי מהדף רימון? פגיעות פנימיות? על שק הגופה נכתב 'טרמפיאדת בארי, אזרח'. וזהו. זה כל המידע שיש לנו".
קראו עוד:
אילן מוסיף: "מצאו את הפאוץ' שלה, את המפתחות, את התעודה המזהה שלה. אבל אפילו הטלפון הנייד שלה עדיין לא הגיע אלינו. מה שמטריד בכל הסיפור הזה, הוא שכל היום התקשורת עוסקת בחטופים ובנעדרים, שזה דבר חשוב מאוד כמובן, אם לא במעלה הראשונה, אבל אותנו, המשפחות שאיבדו את יקיריהן, כלום. לא טלפון, לא מידע, לא שום דבר. שום התייחסות. אולי כי הם כבר זיהו אותה, היא כבר מתחת לאדמה ואין מה לעשות עם זה יותר".
האור שכבה
רוני, בתה של לילך מנישואיה הראשונים, גדלה בנתניה. בגיל שש היא עברה עם אימא ועם אילן, בן זוגה, לבית יצחק. יש לה אחים ואחיות מצד שני הוריה. "היא למדה בבית הספר ביישוב, ובחטיבת הביניים הייתה ברופין במגמת מוזיקה. היא שרה מהמם, יש לה קול מדהים. כבה לנו האור, פשוט ככה. רוני, שהייתה מחוברת אליי מאוד, והייתי בשבילה הכול, היא אור שכבה", אומרת אימה.
"רוני היא ילדה מדהימה, אהובה ומלאת שמחת חיים. היא אהבה לחיות, היא הציבה מטרות ועמדה בהן. היא התגייסה למג"ב ועברה את המסלול, אבל עקב פציעה הפרופיל שלה ירד. היא שירתה שלוש שנים בירושלים, בתפקיד ראש הלשכה של מפקד מחוז ירושלים. אחרי השחרור היא נסעה לדרום אמריקה לכמה חודשים. היא עבדה בתחום האירועים במשך שנתיים, ורק חודשיים לפני המסיבה היא עברה לתל אביב ועבדה כמנהלת מסעדה. אין לתאר את האבדה. זה גיהינום, מה שלא אגיד לא יסביר את התחושות, את החוסר הגדול".
כעת המשפחה מבקשת מכל מי שיודע פרטים על שאירע לרוני ליצור איתה קשר בטלפון 052-5999871, או 052-5999870. "בכל לילה אני הולכת לישון עם שאלות, ובכל בוקר אני מתעוררת איתן", אומרת לילך. "מה קרה לילדה ברגעים האחרונים? איך הילדה שלי נרצחה? מי היה איתה? איפה מצאו אותה? השאלות לא מרפות".
