"המקצוע שלנו, שנבנה עם השנים, בנוי על המון מומחיות וידע. קודם כל עלינו להעריך את עצמנו ולהכיר בערך שלנו. עלינו להיות אמיצים מספיק ולהכיר במומחיות שיש בידינו". את המילים האלה, שנאמרו על מקצוע ההוראה, אמר חוקר החינוך הנודע ג'ון האטי על בימת כנס החינוך הבינלאומי "תתארו לכם", שהתקיים השבוע בהאנגר 11 בתל אביב.
קראו עוד:
כ-1,000 אנשי חינוך מילאו את המקום, סקרנים ונחושים לספוג את מיטב הרעיונות והכלים כדי לשפר את עתיד החינוך בישראל. קירות החלל עוטרו באלמנטים המציירים עולם חלומי ואפילו אידילי - כדורים פורחים, מפלים וכוכבי לכת - אוטופיה של ממש, כל כך רחוק מן המציאות הישראלית הטרופה. הללו ממחישים את המשאלה שעומדת בבסיס האירוע כולו: הרצון הכן לשפר את החינוך בישראל, במעשים, בפרקטיקה, לא במילים בלבד. כי הבעייתיות ידועה, הליקויים, הנקודות הדורשות שיפור, הקשיים של מערכת החינוך בישראל דוברו ועוד ידוברו רבות, אבל השבוע ביקשו מארגני הכנס לשאול אחת ולתמיד: אז מה כן אפשר לעשות?
שבע קרנות חברו לקרן טראמפ והקימו את הכנס: יד הנדיב, אריסון, לאוטמן, ברכה, משפחת ליאון, דוידסון ופוזן. יחד, הם גיבשו תוכנית שהורכבה מ-16 מושבים שעסקו בהיבטים שונים של חינוך. כך למשל, מושב "היבטים רגשים חברתיים בלימודי המתמטיקה" העלה את השאלה: איך מביאים ילדים להקדיש את כל פעימות הלב שלהם בצורה מלאה ללימודים?
בתשובתה סיפרה פרופ' ענת שושני על אותו תלמיד ששאל: "המורה, את כל הזמן מלמדת אותנו איך לזכור דברים יותר טוב, אולי את יכולה ללמד אותנו איך לשכוח דברים שאנחנו רוצים לשכוח?". בתגובה אמרה: "חמוד, אם מישהו ימציא את התרופה למחיקת זיכרונות הוא יהיה מולטימיליונר. אבל אני יכולה להציע לך דרך חדשה, טכניקות, שיטות שאולי ייצרו לך חוויות וזיכרונות חדשים בחיים. ואולי כשתהיה גדול תגיד לעצמך: מזל שלא שכחתי. כי בזכות הזיכרונות האלה הפכתי להיות אדם מורכב יותר, אמפתי, חומל. שושני המשיכה: "כשאנחנו נמצאים מול כיתה יש הרבה ילדים עם קולות וזיכרונות בראש שמפריעים להם, אנחנו לא יכולים להגיע לתפקוד מיטבי בלי לטפל בתהליכים רגשיים ונפשיים שמפריעים להם".
הפתרון שהוצע הוא מילוי של שאלונים רגשיים-חברתיים ובעזרתם מיפוי אלמנטים רגשיים-חברתיים, שמקדמים את הלמידה. "שאלוני דופק" שיעבירו המורים דרך אפליקציה, ודרכה יבדקו את הדופק בכל מיני ממדים - איזה אמונות יש לילדים שמקדמות מסוגלות בלמידה, עד כמה תלמידים מרגישים שייכים בכיתה ושיש להם בחירה ושהשיעור רלוונטי להם, איך הם חווים את הקשר עם המורה והאם הם מרגישים מסוגלות ללמוד: "לאפשר לתלמידים להיות במצב שהמערכת שלהם לא עסוקה בהישרדות, כך הם יהיו פנויים להביט סביב ובאמת ללמוד".
האזינו: כשהורים אנאלוגים מגדלים ילדים דיגיטלים
מושב אחר הראה כיצד בעזרת טכנולוגיות מתקדמות אפשר להפוך את חלל הכיתה לחללית, לאזור עם סופת שלגים, לסיור וירטואלי באושוויץ, ואפילו להסב את החלל לאחד מ-2,000 מוזיאונים ברחבי העולם. מושב נוסף דיבר על חשיבות החינוך הסביבתי, המתכתב עם שינויי האקלים ונושאים חברתיים גלובליים בוערים. ומושב שונה הכריז את מה שאמור להיות מובן מאליו: המחנכת היא דמות מפתח במערכת החינוך הישראלי, ודיבר על כלים להעצמת המחנכות, כדי להגביר את תחושת המוגנות והביטחון של התלמידים.
"כשאתה מקבל מכות אתה לא יכול לחלום"
אחד האירועים בכנס היה פאנל בהנחיית אלי הורביץ מנכ"ל קרן טראמפ, שבו השתתפו חמישה אנשי חינוך ותיקים ששמם הולך לפניהם. "כולם חולמים, אבל לא באותו אופן", פתח הורביץ, "יש את אלה שחולמים בלילה ומתעוררים לגלות שחלומותיהם נותרו רק חלומות, ויש את ה- daydreamers, החולמים ביום, אלה שיש להם אומץ לקחת את החלומות ולהגשים אותם". בזה אחר זה עלו לבמה פרופ' לי שולמן, פרופ' יולי תמיר, השר לשעבר שי פירון, פרופ' ג'ון האטי ולורד ג'ים נייט.
"מה היית מציע למתוויי המדיניות? איך להפוך חלומות למציאות?", שאל הורביץ את פרופ' הטי. "אני רוצה לשמוע מהשרים מה החלום שלהם, לאו דווקא מה המדיניות שלהם", ענה חוקר החינוך הוותיק. "הילדים שלנו רוצים להתקדם לקראת המאה ה-22, והם אלה שייצרו את העתיד. אנחנו רוצים להצמיח אזרחים, מנהיגים, שרים, שרי חינוך. האתגר הגדול הוא דווקא ליצור שיתוף פעולה בין תלמידים. אנחנו לא נפתור את הבעיות לבד, אנחנו חלק ממדינה, אבל דיאלוג הוא ציר מרכזי להצלחה ולעתיד שלה. אם נזכיר לעצמנו שוב ושוב שאנחנו רוצים לפתח אזרחים שהם אנשים הגונים שאכפת להם, יש המון דרכים. צריך לפתוח את הראש".
"יש לנו מן אובססיה לידע, להערכה ולבחינות בצורה מאוד שטחית, ואנחנו לא מספיק מטפחים את האנושיות שזקוקים לה להצלחה בעתיד", אמר לורד נייט, שכיהן כשר בתי הספר בבריטניה. "אני רוצה שנדאג יותר לאנשים, לנו, ופחות למכונות ולטכנולוגיה". נייט הוסיף בנימה אישית את מה שכנראה צריך להטריד כיום כל הורה: "אני מורה וגם יש לי ילדים. העולם בעתיד יהיה שונה מאוד מהעולם שאנחנו רגילים אליו כרגע, וכדי שהילדה שלי תצליח כאישה, היא תצטרך שיהיה לה חוסן הרבה יותר גבוה כאדם. האם אנחנו מכינים את הילדים שלנו לכלכלה מסוג כזה? לא".
"יש לנו אובססיה לידע, להערכה ולבחינות. אנחנו לא מספיק מטפחים את האנושיות שזקוקים לה להצלחה בעתיד"
הרב שי פירון מאס בגישת ה"לא". "אנחנו יותר מדי עסוקים במה לא להגיד ופחות מדי במה כן להגיד", אמר. "מערכת החינוך חייבת להבין שהעדות לכך שהיא חזקה יותר, תהיה כאשר היא תשחרר יותר, תיתן יותר אוטונומיה. ככל שמערכת החינוך תהיה פחות ריכוזית, פחות תחזיק את כולם בגרון ותיתן יותר אמון – דברים ישתנו". פירון דיבר בלהיטות וביקש לשלהב במסריו: "בא לי להגיד למנהלים - תמרדו קצת, תעשו דברים אחרת. עם כל הכבוד למקצועיות, מורים צריכים להיות אנשים מעוררי השראה. כשאתה פוגש מורה חולם - הוא הולך איתך לכל החיים. אבל כשאתה כל הזמן מקבל מכות אתה לא יכול לחלום".
פירון דיבר על אותו "שעמום" שבו לוקה מערכת החינוך: "השעמום נובע גם מזה שלא נותנים לנו לדבר, לא נותנים לאנשים לעורר סערה ותסיסה ולהעלות שאלות מוסריות. אם היו מאפשרים לנו להעלות במערכת החינוך את הבעיות האמיתיות שאיתן מתמודדים הפרט והחברה, זה היה סופר מעניין".
"בא לי להגיד למנהלים - תמרדו קצת, תעשו דברים אחרת. עם כל הכבוד למקצועיות, מורים צריכים להיות אנשים מעוררי השראה"
הכול מתחיל במורים
"הכשרות המורים מאוד ארכאיות", נגעה פרופ' תמיר בלב העניין. "למורים אסור להיות חדשניים, אסור לייצר שיטות חדשות בהוראה. אם לא נשים לב לדברים האלה ולא נייצר שיטות חדשות, אנחנו ניכשל. נכון, יש מורים משעממים, אבל יש מורים שזקוקים לתמיכה ולא מקבלים אותה".
תמיר הודתה שבימים שבהם כיהנה כשרת החינוך היא לא עשתה דיו כדי לשדרג את התוכניות המכשירות מורים, אבל לדבריה כדי לחזות בשינוי צריך גם להניח את חצי הביקורת השלוחים לעבר מערכת החינוך: "התנועה מאותם רעיונות נשגבים במשרד החינוך לשטח לוקחת זמן, סבלנות וכבוד. ברגע שלא מכבדים את המערכת, היא לא יכולה להשתנות. אנחנו כל יום צופים בטלוויזיה וחושבים 'המערכת הזו לא מתפקדת', 'הם לא יודעים שום דבר'. בכך, אנחנו מעצימים את המשבר במערכת החינוך, מקפיאים את המורים וגורמים לכך שלא תהיה להם יכולת להתקדם. קודם כל חשוב שנעצים מורים, ניתן להם יכולת ללמד - ואז דברים ישתנו".
העצמת מורים עוברת גם דרך היכולת של מורה להביט במראה ולהעריך את אופן ההוראה של עצמו, כדי שיוכל להשתפר ולבצע כיוונון ראוי. "כשאני לימדתי באוניברסיטה ביקשתי שיסריטו את ההוראה שלי", הודה פרופ' שולמן, "ותמיד ראיתי את עצמי עושה כל מיני דברים שאני מלמד מורים אחרים לא לעשות. ההכשרה של המורים לא מסתיימת בתום הלימודים. היא אף פעם לא מסתיימת. אנחנו צריכים למצוא דרך להתחבר לאקט של ההוראה, שכל הזמן תהיה מובנית בשבילנו המורים הזדמנות להתבונן בהוראה שלנו.
"החזון האחרון שלי", סיים שולמן, ובכך חתם את מה שאמור להיות טבוע עמוק בחינוך הישראלי, יום-יום, כיתה-כיתה, שעה-שעה: "הוא שכל אחד מאיתנו שמלמד ומכשיר אחרים ללמד - שלא יאבד את המצפון, שתמיד יחשוב על כך שמלבד העובדה שהוראה מבוססת על מיומנות, היא גם מקצוע שמבוסס על מוסר. אני זוכר שביקרתי במכללה נוצרית בפנסילבניה, שבה כל שיעור הסתיים באותו אופן - שתי דקות לפני סוף השיעור המורה אמר 'אוקיי, עכשיו שבו, עצמו עיניים, תארו לכם מה למדנו היום, ותשאלו את עצמכם איך מה שלמדתי היום מכשיר אותי לחולל השפעה חיובית מחר".
אורין ויינברג היא עורכת מגזין הגיע זמן חינוך, עיתונאית, מבקרת תרבות ומנחת סדנאות כתיבה
