בשנים האחרונות הפכה קוקומלון, תוכנית הילדים הפופולרית של נטפליקס, לבייביסיטר עבור מאות מיליוני ילדים ברחבי העולם. מדובר בסדרת סרטוני אנימציה קצרים לילדים בכיכובו של תינוק בשם ג'ייג'יי. כל סרטון מבוסס על שיר קלאסי ומוכר או מקורי וחדש ומיועד ללמד את הפעוטות מיומנות יומיומית בסיסית כלשהי, כמו התנהגות בביקור אצל רופא או צחצוח שיניים בבוקר.
הסרטונים האלו פרצו לחיינו ב-2007 והפכו לוויראליים בצורה חסרת תקדים. קוקומלון היא שיאנית הצפיות ביוטיוב של תוכן לילדים, והסרטון הנצפה ביותר הוא שיר האמבטיה (הגרסה באנגלית) שהוא גם הסרטון הרביעי הכי נצפה ביוטיוב – קרוב לשבע מיליארד צפיות בשש שנות קיומו.
את קוקומלון יצר במאי הפרסומות ג'יי ג'ון, יליד דרום קוריאה שהיגר בצעירותו לקליפורניה. הוא ורעייתו, סופרת ילדים, ניסו ללמד את שני ילדיהם הקטנים לקרוא אותיות. כדי שחווית הלימוד תהיה נעימה, הם המציאו להם מדי יום שירים עם חרוזים וזמזמו להם אותם בכל הזדמנות. ברגע של הברקה השניים החליטו לקחת את היצירתיות צעד אחד קדימה וליצור אנימציות דו-ממדיות בסיסיות שישתלבו עם השירים. כשראו שילדיהם נהנים מאוד מהסרטונים המצוירים, החליטו לתת גם לילדים של אחרים ליהנות, פתחו ערוץ יוטיוב, והעלו אליו את הסרטונים. הפופולריות של הפרקים גדלה משנה לשנה. כעשור אחרי הם עברו לאנימציה תלת-ממדית וקוקומלון כבשה את העולם. היום, 17 שנים אחרי פתיחתו, לערוץ יש כ-170 מיליון מנויים.
תופעת קוקומלון לא עוצרת ביוטיוב. התוכנית משודרת גם בנטפליקס, וב־2020 זכתה בתואר הנחשק "הסדרה הכי נצפית בפלטפורמה כולה" והשאירה מאחור סדרות מוערכות. עד היום הסדרה צברה 33.27 מיליארד דקות צפייה רק בנטפליקס. שווה לכל דקות הצפייה בסרטים המצליחים "לוקה", "מואנה", "ריה והדרקון האחרון" ו"לשבור את הקרח 2" ביחד.
אבל כמו לכל הצלחה, גם לזו קמו מתנגדים. לפי כתבה של ה-Daily Mail הבריטי, יותר ויותר הורים מספרים לאחרונה שהם נאלצים למנוע מילדיהם לצפות בתוכנית אחרי שהבחינו בתסמינים של התמכרות וגמילה ממנה. לדבריהם, התוכנית הופכת את הילדים ל"זומבים", וכשהם מנסים לכבות את הטלוויזיה הם נתקלים בזעם אימתני מצד הפעוטות שמזכיר קריז. ההתמכרות הזו זכתה בכינוי "קוק-מלון".
אימא אחת סיפרה ל-Daily Mail שבנה החל לצפות בתוכנית כשהיה בן שנתיים. כעת, כשהוא בן שלוש, היא שמה לב שכשהיא מנסה לכבות את הטלוויזיה אחרי פרק-שניים, הילד מגיב בהתפרצות זעם של ממש: "במהלך הצפייה הוא יושב מקובע במקומו, בוהה במסך במבט ולא זז. זה כמובן מאוד נוח להורים שעסוקים עם הילדים האחרים או עם משימות שוטפות וזקוקים לקצת שקט. הבעיה מתעוררת כשרוצים להפסיק את התוכנית. הילד הגיב בתוקפנות מפחידה. ברגע אחד הוא זרק את עצמו על הרצפה והכה באגרופיו על הקרקע. הוא היה בסוג של 'טראנס' והיה ממש קשה להוציא אותו מזה. מעולם לא היינו עדים לתגובה רגשית כה מוגזמת ועצבנית כשניסינו לכבות כל תוכנית ילדים אחרת בטלוויזיה. זה קרה לנו אך ורק עם קוקומלון ויותר מפעם אחת.
"צפיתי בעצמי בתוכנית ואני חושבת שבסך הכול מדובר בתוכנית צבעונית שמתאימה לילדים אבל לצערי, יש לה השפעה מזיקה על התנהגותו של הבן שלנו. לא הייתה לנו ברירה אלא לאסור את הצפייה בה גם לפרקי זמן קצרים. בתקופת הגמילה מהתוכנית הילד היה נרגן ועצבני במשך כמה ימים. לקח זמן עד שהוא חזר לעצמו".
סאלי הוג, חוקרת משחקים בחינוך, התפתחות ולמידה מאוניברסיטת קיימברידג', טענה באותה כתבה כי ההשפעה של צפייה בתכנים מקוונים על התפתחות הילד המוקדמת תלויה בשלושה דברים: התוכן, ההקשר ומה הם לא עושים כתוצאה מהצפייה.
"אם ילדים צעירים מאוד צופים במדיה דיגיטלית, חשוב שזה לא יהיה לאורך זמן ממושך, כך שלא יגיע על חשבון ההזדמנויות שלהם להיות פעילים, לשחק וליצור אינטראקציה עם מבוגרים וילדים אחרים. באופן אידיאלי הורים צריכים לצפות בתוכן עם ילדיהם, לעזור להם להבין אותו ולהשתמש בו כבסיס לשיחה ולזמן משותף. הורים צריכים גם להיזהר מלתת לילדים מסכים כדי להרגיע אותם כשהם מוטרדים או מרגישים רע כי לדבר על רגשות וללמוד לנהל אותם הם חלק חשוב מההתפתחות המוקדמת".
כשנשאלה על התגובה הכועסת ואפילו האלימה של חלק מהילדים כאשר מכבים להם את התוכנית, ענתה: "ילדים מרגישים מתוסכלים כאשר מבוגרים מונעים מהם לעשות משהו שהם נהנים ממנו. זה חלק נורמלי מהתפתחות הילד. אם ילד מתעצבן מלהפסיק לעשות משהו, זה לא בהכרח אומר לנו על הערך או הנזק של אותו חפץ או אמצעי תקשורת. אבל אם משהו גורם באופן קבוע למצוקה או מקשה על יחסי הורים וילדים, זה מצביע על כך שהורים צריכים לחשוב מחדש על אופן השימוש בו, ועל כיצד הם מנהלים את הציפיות והגבולות של ילדיהם".
סוזן לין, מחברת הספר Consuming Kids, אמרה על כך בריאיון ל-Time: "זה לא שקוקומלון ממכר. זה שכמעט כל דבר באינטרנט נועד להיות ממכר. הורים גורמים לילדים שלהם לפתח תלות במסכים עבור שעשוע או הרגעה. מה שאנחנו באמת רוצים זה שילדים יוכלו לשעשע ולהרגיע את עצמם".
