חצי שנה עברה מאז שהשתנו חיינו. בפורים הילדים עדיין הספיקו לחגוג בבתי הספר, אחר כך הם יצאו לחופש, חזרו ללימודים ליום או יומיים, ואז ההודעה הדרמטית - נשארים בבית. בגדול - חלומו של כל ילד, אבל המציאות, כרגיל, הרבה יותר מורכבת.
שמענו כבר לא מעט פעמים שמשבר הקורונה הוא אירוע מתגלגל, אבל אם נשים רגע בצד את כל ענייני הבריאות והכלכלה - האם הילדים שלנו תופסים את התקופה הזו כמשבר או דווקא נהנים מזמן איכות עם ההורים, מרגעי מסך ארוכים מהרגיל, השקעה בתחביבים כמו אפייה או לימוד גיטרה דרך יוטיוב ועוד הזדמנויות חדשות שצצו להן?
אבל בואו לא נייפה את המציאות, יש גם לא מעט אתגרים, כמו ריחוק חברתי, קושי לשמור על קשב וריכוז בלמידה מרחוק, הורים שאיבדו את פרנסתם וסבים וסבתות שהכניסו את עצמם לבידוד מחשש להידבקות.
בעוד כמה ימים הילדים יתחילו את שנת הלימודים. איך זה יעבוד? כרגע, על הנייר, הכיוון הוא קפסולות. ימים יגידו אם הסידור הזה מצליח לעבוד לאורך זמן. אבל גם לנו ההורים יש חלק בהצלחתם של הילדים לעבור את התקופה כמו שצריך. אי אפשר להפיל הכול על המורים ועל משרד החינוך, ויש לא מעט דברים שאפשר לעשות בבית כדי לעזור להם.
גיבוש זהות ובניית דימוי עצמי הם חלק חשוב מתקופת הילדות, אך בשלב זה הילדים צמודים למחשב וייפגשו רק עם חבריהם לקפסולות. איך כל זה ישפיע עליהם לטווח ארוך? זו שאלת השאלות.
ילדים רגילים לדבר, לרוץ, לשחק, לריב ולנהל קשרים חברתיים בבית הספר. הלמידה המקוונת מותירה אותם מנותקים בבית. אצל ילדים צעירים האפשרויות מצומצמות יותר.
לעומת זאת, עבור תלמידים בחטיבות ביניים ובתיכון נראה שההשלכות פחות חמורות, מאחר שהם יכולים ליצור קשר באמצעות אינסטגרם וטיקטוק. הנה, יצא גם משהו טוב מהרשתות החברתיות שכל כך אהבנו לקטול אותן בהקשר של הילדים.
חוסר ודאות לאורך זמן משפיע על מבוגרים וגם על ילדים, שלפעמים לא מצליחים לבטא את התחושות שלהם, לכן המצב עלול לגרום לתסמינים כמו בעיות שינה, התפרצויות זעם והסתגרות. אבל, אל תשכחו שלילדים יש יכולת גמישות גבוהה וכוח הסתגלות מצוין.
הגורם שהכי משפיע עליהם בתקופה הזאת ובכלל הוא אתם, ההורים. כלומר, הם מסתכלים עליכם ומבינים איך להגיב למציאות - בקבלת המצב, בלחץ, התגמשות, יצירתיות. לכן, כשאתם שואלים את הילד - "מה אתה בלחץ?" תסתכלו קודם כל על עצמכם.
משרד החינוך פרסם את המתווה לפתיחת שנת הלימודים, אבל העלייה האחרונה במספר הנדבקים (כ-2,000 ביום) עשויה להוביל לשינויים וללמידה מהבית. בשלב זה התכנון הוא שילדי הגנים יגיעו שישה ימים בשבוע. בכיתות א'-ד' ילמדו חמישה ימים במוסדות החינוך, ושאר התלמידים ילמדו בחלק מהשבוע בכיתה והשאר מבית.
נכון, כבר הבנו שזה מאתגר אבל החודשים האחרונים עזרו לכולנו להיות קצת יותר מנוסים בטכנולוגיה, בתקווה שהלמידה הפעם תהיה אפקטיבית ופשוטה יותר, עד כמה שאפשר.
איפה המקום שלנו בכל הלמידה הזאת? בעיקר לא להפריע, אלא רק לדאוג שלילדים יהיו את התנאים האופטימליים ללמידה - בלי אחים שצורחים ברקע או בקשות מיוחדות מאיתנו, דווקא כשמתחיל שיעור (לסדר את החדר - פחות מתאים בזמן השיעור, למקרה שתהיתם) וכמובן לדאוג שהאינטרנט יעבוד בבית, שהמטען למחשב נייד יהיה זמין ושהם לא יצטרכו להתעסק יותר מדי בעניינים שלא קשורים ללמידה.
כולנו שמענו בחודשים האחרונים את המילה "הזדמנות" בהקשרים שונים אבל גם ההורות שלנו עוברת התחדשות, שלא לומר מהפך. אומנם יש הרבה אתגרים וחוסר ודאות אבל הורים וילדים לומדים להסתגל מהר למצבים חדשים.
הילדים מתמודדים עם שינויים ומפתחים סקרנות, אבל וזה אבל חשוב - ההורים צריכים לאפשר להם ולסמוך עליהם. למשל, במקום לתת הוראות מה לעשות ומתי, לתת לילדים לנהל את עצמם, לחוות ולפתח כישורים.
כשאנחנו מגוננים מדי, הילד לא עצמאי, ובעולם החדש אין לו מה לחפש. הורים צריכים לבחור את הערכים החשובים להם ובתחומים אחרים לאפשר לילדים את החופש לנהל את עצמם ולקחת אחריות.
