בימים מתוחים של מצב ביטחוני קשה, הורים עסוקים בשאלות: איך לדבר עם הילדים? האם לספר להם כל מה שקורה או רק חלק, ואיך להתאים את מה שמספרים להם לגילם? וגם: כיצד נזהה שהם חשים חרדה?
גם אם אנחנו ההורים מווסתים את החשיפה של הילדים לתקשורת, כפי שאגב כדאי לעשות גם בימים שבשגרה), הרי שלילדים יש "רדארים" רגישים מאוד לשיחות המבוגרים, וכן למצבם הנפשי של המבוגרים סביבם. גם כשאנחנו חושבים שהם קטנים ו"לא בעניינים", הם מרגישים את האווירה סביבם, מקשיבים לשיחות המבוגרים ונחשפים לעיתים למידע שאינם יודעים כיצד להכיל ולהבין.
קראו עוד:
חרדה יכולה להתבטא באופנים מגוונים, ובהתאם לגיל ולהתפתחות הילד, כך גם יכולתו לתקשר את הפחדים שלו לסביבה. ילדים שחווים בימים אלה חשש משמעותי אך לא מנסחים זאת באופן ישיר, יכולים לבטא זאת בדרכים שונות, כמו: הימנעות מיציאה מחוץ לבית והיצמדות לבית ולהורים, קשיי שינה, חשש להיות לבד, שינויים בתיאבון, כאבים לא אופייניים כגון כאבי ראש או כאבי בטן, עצבנות וזעם שאינם אופייניים לילד, חלומות רעים ועוד.
ילדים שחשופים פיזית לנפילות טילים באזור מגוריהם מצויים כמובן בסיכון גבוה יותר להתפתחות של חרדה, מה גם שהם חשופים למצב הזה באופן נשנה, ולכן סף החרדה הבסיסי גבוה מלכתחילה. אך גם ילדים באזורים אחרים בארץ יכולים לפתח סימפטומים חרדתיים.
חרדה יכולה לנבוע מכמה סיבות: ראשית, תפיסת המרחק שלהם אינה מגובשת, והם חווים את האיום ככזה שיכול (פיזית) גם לפגוע בהם. שתיים, ילדים בעלי אישיות יותר רגישה או כאלה שהם חששנים מטבעם, בתקופות כאלו החששות שלהם נוטים להתגבר. ולבסוף, ילדים שכבר ביטאו סימפטומים שכאלו בעבר, והמערכת הנפשית כבר "מורגלת" להתמודד עם המצב דרך חרדה.
"חרדה יכולה להתבטא באופנים מגוונים, ובהתאם לגיל ולהתפתחות הילד, כך גם יכולתו לתקשר את הפחדים שלו לסביבה"
חשוב מאוד להבחין בין דאגה, חשש או לחץ שהם טבעיים בהתחשב בנסיבות ושעימם הילד מצליח להתמודד - לבין חרדה משמעותית (שגם היא כמובן טבעית) אך שפוגעת בתפקוד השוטף של הילד.
הראשונה כוללת דאגה מסוימת, חשש להיות במקומות הומי אדם, ריבוי שאלות על המצב הביטחוני, ותחושה כללית של מועקה או לחץ. כשמדובר בחרדה שכזו היא מופיעה סמוך לאירוע הביטחוני ופוחתת ככל שחולפים הימים. במצבים כאלה נראה שהילד חושש ומודאג אך שומר על רמת התפקוד שלו, ומצליח לרוב לשים את החששות בצד ולהתפנות לעיסוקיו הרגילים.
במקרה של חרדה משמעותית יותר, נשים לב שהחרדה אינה חולפת ו/או מתעצמת גם בחלוף הסכנה, שהתפקוד של הילד נפגע (היעדרות מבית ספר או הימנעות מחברים) ושהוא ברמת מצוקה גבוהה.
כולנו חשים חרדה, כעס ודאגה בימים שבהם המצב הביטחוני מעורער וקשה. עם זאת, לרובנו יש מנגנוני הגנה טבעיים ושונים ששומרים עלינו מפני החרדה, כמו התחושה שלנו זה לא יקרה, הכחשה שהמצב כה קשה, הסחת הדעת באמצעים שונים ועוד.
חשוב לזכור שגם לילדים מנגנונים משלהם (הם אמנם מנגנונים ראשוניים יותר אך עדיין מאוד יעילים), ולכן אין "לקפוץ" על הילד עם התערבות מקצועית, אלא להיות ערניים וקשובים (ומעט מרחוק) בכדי לראות איך הוא מתמודד עם הסיטואציה באופן אינטואיטיבי.
כאשר מדובר במצב של חרדה שדורש התערבות מקצועית, נוכל להבחין שמנגנוני ההגנה של הילד אינם עובדים טוב והוא לא מצליח "לשים בצד" את הדאגה ולהסיח ממנה את דעתו.
נשים לב שהילד עסוק בפחדיו חלק גדול משעות הערות, ולא מצליח להתפנות לפעולות שגרתיות אחרות. במקרים כאלה, חשוב לפנות לאיש מקצוע כדי שיעריך אם יש צורך בטיפול רגשי, ושיוכל לתת להורים ולילד כלים פרקטיים להתמודדות עם החרדה והפחתתה כדי לחזור לתפקוד תקין.
יש כמה דברים שהורים יכולים לעשות עם הילדים בבית כדי להפחית את החרדה ולהקנות תחושת ביטחון:
1. להסביר את המצב באופן מאוזן ורגוע ללא דרמה. להתאים את ההסבר לגיל הילד ולרמתו ההתפתחותית, ולא לתת מידע מפורט או רב מדי.
2. אל תחשפו ילדים בבית הספר היסודי לחדשות, שעלולות להלחיץ אותם. העבירו להם את המידע החשוב דרך התיווך ההורי שלכם.
3. לענות על כל השאלות של הילדים בכנות, ולנסות להבין מה בעצם מטריד או מפחיד אותם. ילדים לרוב מרוכזים בעצמם ודואגים מדברים כמו: האם אני או משפחתי יכולים להיפגע? האם אפסיד חוגים או בית ספר? האם שגרת חיי תשתנה?
"אל תחשפו ילדים בבית הספר היסודי לחדשות, שעלולות להלחיץ אותם. העבירו להם את המידע החשוב דרך התיווך ההורי שלכם"
4. הנושא הביטחוני מוביל חלק מהילדים לדבר על "טובים" ו"רעים", על מוסר וצדק, על כעסים ועל נקמה. אפשר דרך הנושאים הללו לדבר איתם על נושאים חשובים שהם פוגשים גם ביומיום שלהם.
5. לתת לגיטימציה לפחדים ולחששות של הילדים אם הם עולים, ולספר שגם אנחנו מודאגים. כהורים, לנסות לתת לילדים מודל טוב להתמודדות על ידי שמירה על השגרה ועל הרוגע. ילדים חשים היטב את רמת הלחץ של ההורים ומושפעים ממנה. להימנע מ"שיחות מבוגרים" מעל ראשם של הילדים על המצב הביטחוני.
6. לתרגל עם הילדים שיטות שונות להרגעות כמו האזנה למוזיקה נעימה, נשימות עמוקות ואיטיות או דמיון מודרך, למשל: לדמיין יחד לפני השינה בעיניים עצומות מקום שהם אוהבים להיות בו ושמרגיעים אותם.
7. באזורים שבהם זה אפשרי, לשמור עד כמה שניתן על השגרה של הילדים כפי שהייתה לפני תחילת האירועים (ללכת לבית ספר, להיפגש עם חברים, להמשיך עם החוגים). השגרה מקנה ביטחון רב.
8. להרבות בזמן משפחתי - הורים שיכולים עדיף שיעבדו מן הבית, ארוחות ערב משותפות, טיולים בשבת. המשפחה היא המרכיב החשוב ביותר לתחושת הביטחון של ילדים. גם אם לא מדברים על דברים, עצם היות המשפחה יחד בתקופות כאלו הוא חשוב ביותר.
פורסם לראשונה: 11:25, 11.05.21
