בימים האחרונים נראה כי הרוחות בישראל גועשות וסוערות מתוך ציפייה ותקווה שממלאת אותנו. המשק חזר לפעילות, מסעדות נפתחו, בתי קפה ומקומות בילוי מלאים, וכל מי שיש לו תו ירוק מרגיש כאילו זכה בלוטו. אין ספק שעם ישראל חוגג בהמוניו.
הטרנינג שליווה אותנו בשנה האחרונה נזרק הצידה ואת מקומו תופסים בגדים שמזה שנה לא ראו אור יום. כולנו נלהבים להיפגש שוב עם אנשים שלא פגשנו מזה זמן רב, לצאת להופעות ולנפוש בבתי מלון.
התחושה היא של אופוריה מטורפת. חזרנו לחיים סוף סוף, ואנחנו הולכים ומשתחררים בהדרגה מתחושת המועקה הנוראית שליוותה אותנו בשנה האחרונה. כולם מנסים לחגוג ולבלות, ממש "צעירים חסרי מנוח".
כמי שקיבלה לא מזמן את התו הירוק, התחלתי לתכנן את חופשת הפסח המשפחתית, ואז הבנתי שאנחנו נמצאים בבעיה רצינית, כזאת שמרוב שמחה אף אחד לא מדבר עליה. שוב שכחו את הילדים בבית. בזמן שכולנו מבלים ונהנים, מסתבר שהסרט שאנחנו חיים בו לאחרונה מיועד לבני 16 ומעלה בלבד. ומה עם שאר הילדים? הם לא שייכים לחגיגות.
"כמי שקיבלה לא מזמן את התו הירוק, התחלתי לתכנן את חופשת הפסח המשפחתית, ואז הבנתי שאנחנו נמצאים בבעיה רצינית"
כפי שהמצב מתנהל כיום, ילדים לא יכולים להיכנס למסעדות, אלא יושבים בחוץ בלבד. כל זה טוב ויפה כשמזג האוויר מאפשר זאת, אבל אם אתם רוצים לחגוג אירוע משפחתי במסעדה בערב, למשל, סביר להניח שתצטרכו להביא לבילוי מעילים כי לא יאפשרו לילדים שלכם לשבת בתוך המסעדה.
קראו עוד:
גם הניסיונות להביא ילדים לבתי מלון מתגלים כבעיתיים. ילדים יכולים להיכנס לבית מלון בתנאי שהם עושים בדיקת קורונה עד 48 שעות לפני ההגעה. ומילא זה אבל אם אתם רוצים לטוס לאילת נניח הרי שאז מסתבר כי הבדיקה שעשיתם מתאימה ל-72 שעות בלבד.
מהר מאוד אתם מבינים שאמנם אפשר לנסוע לשני לילות, אבל במידה ותחליטו לנסוע לזמן רב יותר הילד יצטרך לעשות בדיקה נוספת על מנת שיוכל לחזור בטיסה. ובואו נדבר רגע על הבדיקה הזאת - כל בדיקה עולה כסף, לוקחת הרבה זמן וכרוכה בריצות, שלא לדבר על כך שהבדיקה עצמה אינה תענוג גדול, והיא לא נעימה במיוחד.
וחוץ מזה, לכו תסבירו לילדים למה רק הם צריכים לעשות בדיקה שוב ושוב. "אני חולה?", "הם לא רוצים שאגיע?", "למה גם אתם לא עושים בדיקה?", ועכשיו לכו תפרשו בפני ילד בגיל עשר או בגיל חמש את כל ההשלכות של הדבר הזה. בנוסף לכך, ילדים אינם יכולים להצטרף ל"טיסות ירוקות". הם יכולים לטוס בטיסות רגילות בלבד, וזה אומר שמספר הטיסות שתוכלו לטוס בהן מצטמצם.
ועדיין לא הגענו לדובדבן שבקצפת - בעוד כל הפרסומים מספרים בחגיגיות כי השמיים נפתחים, וישראלים יכולים לטוס לחו"ל בהמוניהם, הרי שגם כאן לא מדברים על הילדים. אם אתם מתכננים לטוס עם ילד, קחו בחשבון שבחזרה לארץ הוא ייאלץ לשבת שבועיים בבידוד או עשרה ימים (במידה ותחליטו לעשות לו שתי בדיקות, ושתיהן יצאו שליליות).
בפועל זה אומר שגם אם יש לכם תו ירוק הרי ברור שמבחינה לוגיסטית אתם כמשפחה, או אחד מכם, נכנסים לבידוד יחד איתו. אז כולנו מבינים שאנחנו נשארים בבית, ותסכימו איתי שבניגוד לפסח שעבר, בחופשת הפסח הנוכחית הדבר האחרון שיש לנו חשק וכוח לעשות הוא לשעשע את הילדים בדרכים יצירתיות. כי באמת כמה כבר אפשר? כבר אפינו ובישלנו יחד איתם, עשינו שיעורי ספורט בסגר, הרכבנו פאזלים בבידוד ואפילו בנינו אוהל בסלון.
אני חושבת על הילדים ועל מה שעובר עליהם בשנה האחרונה. הילדים שלנו שלומדים בזום, שחוו עד לאחרונה בדידות חברתית, שיושבים במשך ימים מול מסכים, שעות על גבי שעות. אני חושבת על הילדים שסובלים מחרדות בעקבות המצב, ושלא לדבר על הבידודים.
אני מכירה לא מעט משפחות שבמשך חודשים בקושי יצאו מהבית כי בכל פעם ילד אחר נכנס לבידוד. הילדים עצמם כבר מפוחדים מהעניין, והתחושה היא כאילו הילדים האלו פשוט נשכחו.
בעוד המבוגרים מנהלים דיונים סוערים האם המורים צריכים לצאת לחופשת פסח או לא, את הילדים זה בכלל לא מעניין. ואם הוחלט כבר שיוצאים לחופשה, בת שלושה שבועות יש לציין, מה הם עצמם אמורים לעשות בחופשה הזאת? אפילו קייטנות כמעט ואין, שלא לדבר על פתרונות אופטימליים לחופשה משפחתית למשפחה שרוצה לנוח קצת מהשנה האחרונה ולבלות כמו שצריך.
"יש לא מעט משפחות שבמשך חודשים בקושי יצאו מהבית כי בכל פעם ילד אחר נכנס לבידוד"
הגיע הזמן, בדיוק עכשיו, רגע לפני הבחירות, שמישהו מהפוליטיקאים יתייחס לנושא, ויעדכן אותנו, ההורים, מה יהיה עם הילדים שלנו. אנחנו הבוחרים שלכם, והיינו מאוד רוצים לדעת, רגע לפני שאנחנו שמים את הפתק בקלפי מה כל אחד מכם מתכנן לעשות בנידון.
האם יש פתרונות עבור הילדים שלנו? האם מישהו מתכוון לתת דעתו בנושא התו הירוק למשפחות בכלל ולגבי המצב הרגשי, הלימודי, הנפשי והחברתי של הילדים שלנו בפרט? כי כפי שזה נראה לנו מפה, המצב רק הולך ומידרדר.
בעוד כולם מדברים על פוליטיקה, חיסונים וביטחון, בפועל הילדים שלנו נשארים בבית ללא פתרון, והגיע הזמן שמישהו ייתן על כך את הדעת או לפחות יספק לנו ההורים כמה תשובות והסברים.
