הקורונה מייצרת לא מעט אתגרים אבל גם המון הזדמנויות, כמו זמן לפתח תחביבים עם הילדים. מחפשים דוגמאות? איילה גילאון (9) מגבעת שמואל למדה בחודשים האחרונים להכין גבינות. "כשהיינו בסגר לא היה הרבה מה לעשות אז אמא ואני החלטנו להכין גבינות ביחד", היא מספרת. "אנחנו מכינות כל מיני סוגים: לאבנה, ריקוטה, מסקרפונה, אפילו הכנו גבינת שמנת ביחד. אמא מסבירה לי ואני מתחילה לעשות לבד".
חן, אמה של איילה מחדדת: "התחלנו בסגר הראשון כי היה חוסר וודאות בכל הנוגע למזון. לסבא שלי הייתה מחלבה בבוקרשט וחשבתי שיהיה נחמד להכין גבינות, להחזיר את המסורת הביתה. נכנסתי לפייסבוק, לקבוצה בנושא וראיתי שזה ממש פשוט. הצעתי לאיילה והיא שמחה".
חן מספרת שלאיילה יש ספר מתכונים של מרתה סטיוארט, והיא מבקשת ממנה להכין מתכונים יחד. "חשוב שתהיה שפה משותפת עם הילדים, משהו שהוא חלק מאיתנו. גם אני מאוד אוהבת את המטבח וזה כיף".
משחקים ביחד טניס
אפי מנדלסון ובנו איתי בן ה-15 מפתח-תקווה החלו בחצי שנה האחרונה לשחק ביחד טניס. "התאמנתי, עסקתי בריצה ובאופניים, ורציתי לגוון", מספר אפי. "ראיתי חוג טניס בשכונה, נרשמתי ואחרי תקופה הפסקתי ושיחקתי עם חברים. הצעתי לאיתי להצטרף, הוא הסכים וממש נהנה.
"התחלנו לשחק פעמיים בשבוע רצוף והוא אפילו מנצח אותי. אנחנו נהנים ביחד, זמן משפחתי, מדברים בין לבין. זה שדרג את היחסים, את הקשר בינינו. אני מרגיש שחוץ מאבא ובן, אנחנו גם חברים".
איתי: "כשאבא הציע, ישר הסכמתי. אני אוהב ספורט, שחקתי כדורסל, כדורגל, רצתי, עשיתי חדר כושר. אומרים על הדור שלנו שהוא דור של מסכים ואני לא מסכים. אם משהו מעניין אותי, אני מנסה אותו".
קראו עוד:
איתי, איך החברים מגיבים?
"החברים מתלהבים, אני היחיד שעושה ספורט עם אבא שלו".
למה דווקא בקורונה?
אפי: "בקורונה היה יותר זמן פנוי, אי אפשר להיפגש עם חברים, יש יותר מקום למשפחה הגרעינית. מצאנו תחביב משותף ביחד, תחביב ממכר שמשלב גם ספורט וגם אסטרטגיה. אחרי הסגר אנחנו מתכוונים להמשיך. יש לי פרטנר בבית, זמין, כיף ונוח".
לדבריו, "בתקופה הסגר קניתי רשת, הבאתי חבל ואנחנו קושרים אותו בין שני עמודים. משתדלים לשחק במגרש טניס, אבל לא תמיד יש מקום. כשיש, הגבלות מאלתרים".
מה המסר שלכם?
"למדתי שאבא לא פראייר בטניס ושספורט יכול לקרב"
איתי: "לילדים אחרים אני מציע לא להיות מקובעים, לנסות דברים חדשים. למדתי שאבא לא פראייר בטניס ושספורט יכול לקרב".
אפי: "יש פחות ריבים, הקשר מאוד השתדרג. לפני זה היו שיחות קצרות והיום אנחנו משוחחים על נושאים יותר עמוקים, אני יותר מתעניין בעולמות שלו, משתף מהניסיון שלי. אני תמיד בעד לנסות דברים חדשים במסגרת המשפחה. גם אם לא מצליח בהתחלה, יש לנו משהו לחלוק, חוויה משותפת, כל ההוויה המשפחתית השתדרגה.
חוקרות ארצות
ענבל רוזנברג-לוי ממושב יד נתן פיתחה בתקופה האחרונה עם בנותיה, עלמה וגלי בנות השמונה וחצי וגפן בת החמש תחביב של חקר ארצות. "בימים פנויים מזומים, אני מלמדת את בנותיי יום שלם על מדינה מסוימת דרך בישול מאכל מאותה מדינה, למידה על אישים מפורסמים, הכנת תלבושות ויצירה".
מאיפה נולד הרעיון?
"בסגר הראשון חיפשתי משהו מענין שיתאים לכולן מבחינת גילים, רציתי להעשיר אותן, לעניין וגם שיהיה נפח עם עשייה והמשכיות. אני באה מעולם החינוך ורציתי לתת להן ערך מוסף. בסגר הראשון היו פחות זומים ויותר זמן. התחלנו עם ישראל, הן למדו על בן גוריון, עשינו יום הרצל, הן נהנו מאוד וככה התגלגל. הן נהנות ומבקשות עוד. היו המון מדינות: סין, מרוקו, יפן, רוסיה, ארה"ב.
"למדנו על אנגליה, החבאתי את אותיות המדינה ברחבי הבית, אחר כך הראנו בגולובוס מה הגבולות ומי הן המדינות השכנות. הכנו דגלים בצורות שונות, למדנו על בית המלוכה, הכנו עוגיות עם מילים כמו מלכה, ביג בן. אחר הצהריים הייתה שעת תה, הן התחפשו לנסיכות ואכלו עוגיות עם תה. לפעמים אני מכינה חפש את המטמון, הן מקבלות משימה וצריכות לחפש, למשל לקפוץ עשר פעמים למציאת הרמז הבא".
רוזנברג-לוי מספרת שהיא מתכננת ערב קודם מה יהיה. "תחום היצירה מאוד חזק בבית", היא אומרת. "אחת התאומות שלי תופרת, יש לי המון חומרי יצירה ואם צריך, משלימים. בעלי קופץ לצרכנייה להשלים מצרכים שחסרים להכנת המאכלים.
"הפעילות שלנו פותחת את הראש ויוצרת סקרנות לעולם. שמעתי את הבת הקטנה מספרת לחברה על פרידה קאלו הציירת"
"אני מאוד נהנית, זה תחביב משפחתי. כיף להכין איתן יצירות, לתכנן. שלושתן בשבת שעברה הכינו גלידריה מקרטון, משימה משותפת עם הבעל, התחלנו בשישי בוקר וסיימנו בשבת בצהרים".
זה מגבש ביניהן?
"זה מאוד מגבש בין האחיות. פותח את הראש, יוצר סקרנות לעולם ומראה את השוני בין מדינות. כשלמדנו על מרוקו, בעלי סיפר להן על הבית שגדל. שמעתי את הקטנה מספרת לחברה על פרידה קאלו הציירת, זו הנאה משפחתית".
הכנת חולצות טאי דאי
אלונה בוסירה מחולון, אם לארבעה ילדים (13, 10, 8 ו-5), החלה להכין עם ילדיה חולצות טאי-דאי. "זה בעיקר עם השלישייה. הגדול פחות מתחבר", היא אומרת. "באחד ימי שישי של הסגר תכננו לעשות יצירה ביחד. ראיתי דוגמה לערכות של חולצות טאי-דאי וזה נתן לי השראה. קניתי חולצות, צבעים וגומיות. בת העשר בדיוק חזרה מחברה, הן הכינו שם חולצה כזו והיא ממש התלהבה. החלטנו לנסות. קנינו לא מעט חולצות ויש כבר מדף שלם בבית".
למה דווקא בתקופת קורונה?
"עכשיו כולנו בבית. אני עובדת מהבית על שולחן ענק, וכל אחת בפינה אחרת, ועדין אני יכולה לעזור להן. להיות ביחד ולחוד. הן עוזרות אחת לשנייה וזה שימושי, כי יש להן בגדים בארון שהן אוהבות.
"אנחנו מאוד אוהבות לעשות יצירות יחד. בהכנת החולצות, יש המון מקום ליצירתיות, דוגמאות שונות, קווים, עיגולים, שפריצים. הן אומרות שכיף להן לצאת מהקווים, זה צבעוני מאוד ולא משנה מה, תמיד זה יוצא יפה".
רוכבים לפארק
"הדבר הטוב שיצא לי מהקורונה, זה שאחרי 30 שנה יש לי אופניים, פשוטות אבל נוסעות טוב ואני רוכב עם הבן שלי בן השש", משתף אלון מאיר מכפר סבא, אב לשלושה ילדים (14.5, 12 ו-6).
לדבריו, כל סגר הוליד משהו אחר. "לקראת כיפור סידרתי את האופניים של הבן הצעיר, יצאנו לסיבוב, הוא באופניים ואני ברגל. החלטתי שאני רוצה לעצמי גם וקניתי אופניים כדי שנוכל לרכוב ביחד".
באיזו תדירות אתם רוכבים?
"כמעט כל יום. אנחנו רוכבים לפארק או נוסעים לסבא וסבא ואומרים להם שלום מלמטה. נסיעה של שעתיים-שלוש אבל לא רצופה, אנחנו עושים עצירות".
איך זה תורם לקשר?
"זה מחזיר אותי לרגעי הילדות, לחוויות שלי כילד. יש עוד נושא משותף עם הבן שלי, אפשרות לחזק אותו להגיד לו איזה יופי רוכב, וכמובן מדברים תוך כדי. יש לנו תחביב משותף וזה זמן שלא היה לנו לפני והיום יש לנו את ההזדמנות.
"זה מחזיר אותי לרגעי הילדות, לחוויות שלי כילד"
"הוא מגלה את החוזקות שבו, לפעמים הוא נופל וקם ואני רואה איך זה בא לידי ביטוי בתחומים אחרים בחיים, מחזק אותו גם בלימודים. אני אוהב ספורט. פעם שחיתי ועשיתי חדר כושר ועכשיו זה אופניים. גם הבן שלי זקוק לגיוון. כמה אפשר לראות טלוויזיה? אם הייתי אומר לו סתם לרדת לטיול, היה אומר שמשעמם אבל אופניים נותנות מוטיבציה וזה שווה הכול".
מה המסר שלך להורים?
"לא פשוט להיות בבית בתקופה הזו. אני מרגיש שהקורונה קצת ניערה אותנו כהורים, אנחנו מכירים את הילדים שלנו מחדש, לומדים לייצר ביחד זמן איכות. חשוב בעיניי. אני מתכוון להמשיך כל עוד אפשרי, זה נתפס מספיק חזק ונגרום לזה לקרות".
