כמעט בכל מפגש עם הורים עולה התלונה על כך "שהילד אינו ממושמע" או "מדברים אליה והיא לא מתייחסת". הציפייה שלנו ההורים להתנהגות מכבדת, לתגובות מאוזנות ולפחות עקשנות מובנת, אך לא תמיד מתקשרת עם המציאות של ילדות וילדים עם הפרעת קשב.
ילדות וילדים רוצים להגיב נכון, לענות בצורה מכובדת ואינם בהכרח מחפשים להתווכח ולריב, אולם לעתים קרובות זה מאוד קשה להם כתוצאה מעצם הפרעת הקשב ומהקשיים בתפקודים הניהוליים. הם מתקשים לארגן את מחשבותיהם, לווסת את תגובותיהם ולהביע את תחושותיהם בדרכים מקובלות.
ופה המקום שלנו להתחיל לעזור להם. כיצד נעשה זאת נכון?
1. הקשבה ללא שיפוטיות
נסו להקשיב לילדכם מתוך נקודת המבט שלהם. נסו להיכנס לנעליהם ולנסות להבין מדוע הם ענו כך, מה המניע ומה מפעיל אותם. למשל, מה זה בשבילם להפסיק את המשחק באמצע, ולמה כל כך קשה להם?
הגבולות נותנים תחושת יציבות ועוזרים לעשות סדר בתוך ה"בלגן" הפנימי
חשוב שלא תבואו בגישה שיפוטית, "נו זה רק משחק", כי תגובה כזאת רק מעצימה את התסכול. זה לא אומר שתסכימו ותקבלו, אלא רק שזה יעזור לכם להבין את ההתנגדויות. תנו להם להביע את רגשותיהם ודאגותיהם. זה יקרב ביניכם ויאפשר להתחיל לנהל שיח אחר שיוכל להביא למציאת פתרונות מוסכמים שהסיכוי שהילדה או הילד ישתמשו בהם בעתיד גדולה.
2. קביעת כללים
לכל משחק יש כללים וחוקים ואי אפשר להתחיל לשחק בלי שמכירים אותם. קל וחומר בחיים חשוב שבצוותא תקבעו את הכללים של מותר ואסור, של סדר העדיפויות ושל התוצאות.
בהתחלה אל תנסו לקבוע יותר מדי כללים, אלא בחרו כללים בסיסים ובכל פעם אפשר להוסיף ולשנות, כאשר המטרה המרכזית היא להעצים אתה ההצלחה ולשקף לילדה או לילד את יכולתם להתגבר.
הורים, כל הילדים זקוקים לגבולות, ילדים עם הפרעת קשב על אחת כמה וכמה. הגבולות אינם רק הגבלות אלא הם נותנים תחושת יציבות וביטחון ועוזרים לעשות סדר בתוך ה"בלגן" הפנימי.
קראו עוד:
3. תיווך הוא המפתח לשינוי
הורים, ילדכם אינם זקוקים לשיחות ארוכות, להסברים ול"חפירות". הם צריכים שנלמד אותם איך עושים, איך פועלים ואיך מגיבים אחרת. הקושי המרכזי שלהם אינו אם ה"איך" אלא עם ה"מה". עלינו להדגיש את המסר שלכעוס או להיות מתוסכל זה בסדר, כולנו לעתים כועסים אך העובדה שאני כועס לא מאפשרת לי לעשות ככל העולה ברוחי, ועכשיו בואו נדבר על איך אפשר להגיב במצבים הללו.
משחקי תפקידים או ניתוח מצבים יכולים לסייע לילדכם ללמוד, להפנים ולהשתמש בהם בזמן אמת. עלינו לסייע לילדות והילדים לפתח רפרטואר של תגובות אפשריות לאותם מצבי תסכול וכעס. יש לקחת בחשבון שבזמן אמת, לא בטח שהם יידעו מיד להשתמש באחת מהאפשרויות, זה תהליך שלוקח זמן.
אפשר למשל לקבוע סימנים מוסכמים שיעזרו להם ברגע הכעס להשתמש להגיב נכון. לעיתים ייתכן ועדיף שגורם מקצועי ייכנס לתמונה על מנת לסייע לבנות נכון את התהליך ולצמצם את התסכול של ההורים.
4. דוגמה אישית
שתפו את ילדכם כיצד אתם מתמודדים עם התסכול. תנו להם דוגמאות מחייכם למשל על משהו שלא רציתם לעשות ואיך בכל זאת הצלחתם לעשות זאת, על מצבי כעס ותסכול שלכם וכיצד פעלתם אחרת, למשל כעס בעבודה, בכביש וגם בבית.
ילדיכם אינם עושים דווקא. הם לא נולדו חצופים אלא ההפך, הם רוצים שתהיו גאים בהם
זה בסדר לשתף בעבודה שגם אתם לא תמיד מצליחים להתאפק ולהגיב נכון, וגם אז לחלוק כיצד אחר כך לוקחים את האחריות ומתנצלים כשצריך. הילדים צופים בכם ההורים. הם ילמדו הרבה יותר מלראות אתכם פועלים בזמן אמת מאשר משיחות ושיעורים בנושא.
5. הכול שאלה של עיתוי
כאשר אתם או ילדכם נמצאים בעין הסערה אין טעם להרבות במילים, ההפך, בדרך כלל זה רק ילבה את האש, ויכולה להיות הקצנה באמירות ובתגובות. נכון יותר להמתין עד יעבור זעם, עד שכולנו נרגעים ואז להיכנס לשיח על שהתרחש ועל התוצאות הנובעות מכך. עלינו לנסות ככל הניתן להרגיע, היות ולהתפרצות ולוויכוח יש מחירים נלווים ברמה הרגשית והשפעתם על הדימוי העצמי של הילדים.
הורים, ילדיכם אינם עושים דווקא, אינם מחפשים מריבות וויכוחים, הם לא נולדו חצופים אלא ההפך, הם רוצים שתהיו שמחים וגאים בהם. אך הקשיים מונעים מהם לפעול נכון. כשאנו נפעל נכון, מתוך הבנה לקשיים, נתמוך ונחזק כשצריך נקבל את ההדרכה הנכונה, נפעל בעקביות ולא נוותר השינויים יגיעו ואיתם הרבה רגעי אושר ושמחה
הכותב הוא מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה, מחבר הספר "אל תוותרו עליי", מדריך מעשי להתמודדות עם הפרעת קשב ולקויות למידה