בשיתוף תלמה
(צילום: ירון שרון)
יום הסוכרת הבינלאומי מצוין מדי שנה ב-14 בנובמבר. יום זה נקבע במטרה להקטין את מספר החולים בסוכרת בשל תזונה לא בריאה והשמנת יתר, תופעות רווחות מאוד בעולם המערבי של ימינו. הסוכרת נחשבת אמנם לאחת המגפות הגדולות של המאה ה־21, אולם חשוב להבין כי מדובר בסוכרת מסוג 2, המכונה "סוכרת המבוגרים", וישנם סוגים נוספים של המחלה שאינם קשורים לתזונה מעובדת או להשמנה, אלא דווקא לנטייה גנטית ולגורמים סביבתיים. המוכר שבהם הוא סוכרת סוג 1, הידוע יותר בשם "סוכרת נעורים", מחלה שמופיעה בדרך כלל בגילאי הילדות־נעורים.
בסוג סוכרת זה מערכת החיסון תוקפת את התאים שמייצרים אינסולין בלבלב. בשל המחסור באינסולין נוצר חוסר של סוכר בתאים והגוף נאלץ לחפש מקורות אנרגיה חלופיים ומפרק את מאגרי השומן והשריר שברקמות. במקביל, רמת הסוכר בדם עולה מאוד, מה שבטווח הארוך עלול לפגוע בכלי הדם, בעיניים, בלב, בכליות ובעצבים.
מי שגילו את הסוכרת בגיל מוקדם יחסית ומתמודדות איתה ביומיום שלהן, עם כל האתגר בכך, הן צמד התאומות מוריה וארבל ברקוביץ' מהישוב עתלית, בנות תשע וחצי. השתיים לא רק מתמודדות בגבורה עם המחלה הכרונית, אלא עוסקות בעיסוק נוסף הדורש מהן כוח רצון והקרבה, למרות גילן הצעיר מאוד: הן אקרובטיות שמתאמנות חמש פעמים בשבוע, כל פעם שלוש שעות וחצי, באגודת "מעופפי חיפה", שאולמה נמצא בטירת כרמל.
"את מחלת הסוכרת גילו אצלי בגיל חמש וחצי", מספרת מוריה, "כשילדים שואלים מה זאת המחלה הזאת, אני מסבירה להם שהלבלב מפסיק לעבוד וזה אומר שהוא מפסיק לייצר את האינסולין".
איך גיליתם שאת חולה בסוכרת?
"ראו שאני אוכלת ושותה המון ושאני צריכה ללכת לשירותים יחסית הרבה פעמים. שלחו אותי לבדיקות ושם גילו את המחלה".
המחלה התגלתה בהמשך גם אצל ארבל, תאומתה של מוריה. "מדי פעם היו בודקים גם אצלי את רמת הסוכר על ידי דקירת האצבע, וככה גילו שגם לי רמת סוכר גבוהה", היא מוסיפה.
איך המחלה מתבטאת אצלכן ביומיום?
"אנחנו צריכות להקפיד מאוד על תזונה מותאמת. לפני שאנחנו הולכות לבית הספר אנחנו אוכלות ארוחת בוקר ואנחנו צריכות לחשב את כמות הפחמימות שיש בצלחת".
אבל זה לא מסתכם רק בתזונה דלת פחמימות. על מנת לשמור על רמת סוכר נורמאלית בדמן, מחובר לגופן של השתיים מעין פאוץ', נרתיק קטן הנושא בתוכו מכשיר (משאבה) אינסולין חכם עם אפליקציה המודדת באופן רציף את רמות הסוכר בדמן של שתי הילדות. השתיים למדו להזריק לעצמן אינסולין בהתאם לכמות הפחמימות שהן מכניסות לגוף, אבל האפליקציה המתקדמת יודעת להזריק להן אינסולין בצורה אוטומטית כאשר רמת הסוכר עולה בצורה פתאומית. במקרה כזה נשמע צפצוף וההזרקה מתבצעת מאליה.
למרות ששגרת האימונים של השתיים מורכבת ומאתגרת, הפאוץ' לא מפריע להן לתפקד. "התרגלנו אליו ולעובדה שהוא צמוד לגוף שלנו. אנחנו נמצאות איתו כל היום למעט בזמן המקלחת", הן מעידות.
מי שמלווה את השתיים מקרוב היא קרן גרשגורן, מנהלת אגודת מעופפי חיפה. "מוריה וארבל התחילו להתאמן אצלנו במסגרת חוג רגיל", היא מספרת, "בהתחלה זה היה פעם בשבוע, ואחר כך, כשראינו שהן מוכשרות באקרובטיקה, העלינו את הכמות לפעמיים בשבוע. עם הזמן, ולאור הרמה הגבוהה אליה הן הגיעו בתחום, הן הפכו לחברות בנבחרת הלאומית באקרובטיקה, וכיום הן מתאמנות מינימום חמש פעמים בשבוע, ולפחות שלוש שעות ביום".
מצבן המיוחד של השתיים מצריך מאנשי האגודה להיות ערניים. "בגלל שמורן, אמא שלהן, לא יכולה להיות פה ולהשגיח כל הזמן, היא בעצם העבירה את הסמכות אלינו ולימדה אותנו כיצד להתמודד עם המצבים השונים של המחלה", מספרת גרשגורן, "כך, למשל, היה לנו מקרה שבו ביקשנו מארבל לבצע תרגיל מסוים באימון וראינו שהיא לא מגיבה כמו תמיד. הסתכלתי על רמת הסוכר שלה באפליקציה, ראיתי שהיא נמוכה ופשוט שלחתי אותה החוצה לאכול משהו ולנוח. אנחנו פועלים בצורה זו גם במקרים הפוכים: אם רמות הסוכר שלהן גבוהות והמכשיר מצפצף, אז זה אומר שיש להן יותר אנרגיה ואפשר להגביר עבודה".
את כמה את חשה שמוריה וארבל שונות מספורטאיות שונות שאינן חולות בסוכרת?
"אני לא רואה בזה מגבלה. אני חושבת שהן יכולות לעשות הכל בדיוק כמו כל ילד אחר. יש להן כישרון גדול ומבחינתי השמיים הם הגבול עבורן".
כחלק מהקו הפוזיטיבי והנחוש המאפיין את המשפחה, הפכו הבנות את המחלה לאירוע חיובי. הן אף חוגגות מדי שנה את היום שבו נודע להן לראשונה על הסוכרת. "ליום הזה אנחנו קוראות 'סוכרלדת'. אנחנו חוגגים אותו כיום הולדת עם עוגה ללא סוכר שאמא מכינה לנו", מציינת מוריה.
מהו החלום הגדול שלכן?
"להיות אלופות העולם באקרובטיקה".
איזו עצה תוכלו לתת לבנות צעירות כמוכן, שמגלות יום אחד שהן חולות בסוכרת?
"לא לתת לסוכרת לעצור אותן ולא לוותר על כלום. מחלת הסוכרת היא לא סוף העולם ואפשר להתמודד עם המצב ולחיות איתה מצוין".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
