להביא ילדים לעולם זה נס. תחשבו על כל מה שגוף האישה צריך לעבור, כמה מערכות פנימיות צריכות לעבוד בתיאום ובתקינות מלאה כדי לייצר חיים. כשאני מסתכלת על אישה בהיריון, אני רואה רק את המראה החיצוני - את הבטן שנושאת בתוכה יצור שבכל יום מתפתח עוד ועוד, ואת הקושי של האישה ללכת, להתכופף ולשבת.
אני לא רואה את האיברים הפנימיים זזים ומפנים בגוף מקום ליצור לגדול ולהתפתח. אני לא רואה את הדם והחמצן הזורמים אל הרחם ומפיחים חיים.
קראו עוד:
להביא ילדים לעולם זה פלא לא מובן מאליו, אבל מה יקרה אם גוף האישה לא מספיק חזק בשביל לייצר חיים? מה יקרה אם הגוף פשוט לא יכול? כמטופלת פוריות, זו מחשבה שתמיד מפחידה אותי, ולפעמים גם מביישת, כי אם זה יקרה כנראה שמשהו דפוק בי כאישה.
אז מה יקרה אם יום אחד אני אתבשר שאני לא יכולה להיכנס להיריון? או שאיני יכולה לשאת היריון? מה יקרה אם הגוף שלי לא יוכל לייצר ביציות? אני יודעת שיש אפשרויות אחרות להיות הורה ובכל זאת, אני רוצה להיות זו שתסחוב תשעה חודשים תינוק ובסוף תיקרע מכאב (תרתי-משמע) בלידתו.
לפני שבוע לקחתי את הפחדים והמחשבות יחד איתי ונסענו לראשון לציון, להיפגש עם אישה מעוררת השראה. אישה שהחיים הובילו אותה להיות הורה, בדרך אחרת, שני רייכנשטיין מלכין.
שני סיפרה לי שהדרך שלך להפוך לאימא היא רק על ידי פונדקאית ותרומת ביצית. "כי אני חולה", היא עונה כשאני שואלת למה זה כך, "הגוף שלי חולה. מגיל צעיר אני סובלת מאגירת גליקוגן, שזו מחלה מסכנת חיים שמתבטאת אצלי בכבד. היא מאופיינת בירידות סוכר חדות, ובעקבותיהן בהתעלפויות, ובמערכת חיסון מוחלשת. בנוסף, אני מתמודדת עם מחלת הקרוהן, שזו מחלת מעיים דלקתית. בילדותי ובגרותי אושפזתי המון פעמים, וקיבלתי הרבה תרופות וטיפולים, מה שגרם בין היתר להתפתחות בלתי-תקינה. הופסקה לי הווסת ונוצרו לי הידבקויות בשחלות וברחם".
לפני כשנתיים, שני ובן זוגה התבשרו כי היא לא תוכל לשאת היריון בעקבות מצבה הבריאותי. "היה לי מאוד קשה לשמוע את זה, המחשבה שלא אוכל לשאת היריון ולהרגיש את הבעיטות של התינוק שלי העציבה אותי מאוד, אבל שמחתי שאוכל להשתמש בביציות שלי", היא מספרת על השמחה שהייתה קצרה מדי.
"אחרי כמה ימים נודע לנו שלא אוכל לעבור טיפולי פוריות, משום שהשחלות שלי לא מתפקדות. הייתי צריכה להתמודד עם שני דברים שהיו קשים לי מאוד, קודם כל עם זה שלא אהיה בהיריון. לא יהיו לי תמונות שאני בהיריון, לא אלטף את הבטן ההיריונית, לא ארגיש את הבעיטות של התינוק שלי, לא יגדל מישהו בתוכי.
הדבר השני שהיה קשה הוא הידיעה שהתינוק לא יהיה גנטית שלי. לא יהיה בו שום דבר ממני, לא יהיה בו את שני. לא אראה עליו שום דבר חיצוני שדומה לי, ויותר מכל מפחיד אותי שהוא ירגיש שהוא לא שלי ושהוא לא יאהב אותי. היה לי מאוד קשה לקבל את זה, לא ידעתי איך אני אצליח להתמודד עם זה כל החיים, עם הידיעה שהוא לא שלי. הלכתי לטיפולים פסיכולוגיים ועברתי תהליך ארוך של קבלה".
- שתפו אותנו בסיפור שלכם - כתבו למייל הורים >>
מה הרגשת?
"נשים גדלות עם ערכים מאוד ברורים, שלפיהם אנחנו צריכות להביא ילדים לעולם. כשהבנתי שאני לא יכולה להשתמש בביציות שלי, התביישתי. אפילו אמרתי לבעלי שלא ידבר על זה, גם לא בינינו. הרגשתי שנכשלתי כאישה".
איך את מצליחה לדבר על זה היום?
"אנחנו גדלים כל הזמן, כל יום, ובסופו של דבר אדם הולך לישון עם עצמו ועושה את חשבון הנפש שלו. הבנתי שיש לי שתי אפשרויות, אחת היא להתמרמר על הדברים הרעים, והשנייה היא לראות את מה שכן קיים. יש לי בעל תומך ויש לי אפשרות להיות אימא, כך או כך. אמרתי לעצמי שאני לא מסיימת את החיים האלה בלי ילד. לא משנה מאיפה ואיך הוא הגיע, הוא יהיה הילד שלי ואני אהיה אימא שלו".
מחכה ליום שבו אגיד לילד "אתה שווה את זה"
יש לי הרגשה בלב שכל החרדות והקושי שאני חוויתי וחווה ישתלמו לי. אני בטוחה שאני אהיה אימא, ואני מחכה ליום שבו אוכל להגיד לילד או הילדה שיהיו לי: "הייתם שווים את זה"
יצאתם בקמפיין גיוס מימון.
"נכון. אחרי שהבנו מהן האפשרויות שלנו כדי להיות הורים, הבנו שאין לנו על מי להישען. המדינה לא מסבסדת דבר וזו תחושה מאוד בודדה. כדי לממן פונדקאית ותרומת ביצית אנחנו צריכים 350 אלף שקלים. אין לנו אפשרות לקבל הלוואה, והמשפחה המדהימה שלנו עזרה ככל שביכולתה ולצערי זה לא מספיק. אני ובעלי נשמח לכל תרומה, מה שעומד בינינו לבין תינוק זה כסף".
הורות כבחירה
כשיצאתי מביתה של שני, הייתי נרגשת ונסערת. כל הדברים שנאמרו התערבבו לי בראש, ובעיקר חשבתי על המושג הורות. בדיוק כמו המשפט - "רבות הדרכים לאהבה", כך בדיוק רבות הדרכים להורות. גבר או אישה צריכים לבחור להיות הורה, הם צריכים להחליט שהם לוקחים תחת אחריותם, לכל החיים, את החיים של מישהו אחר.
כיצד הם יהפכו להיות הורים? זה לא רלוונטי. בלי או עם טיפולים, או דרך אימוץ, פונדקאות וכדומה. ההורות לא נמדדת בגנטיות, אלא היא נמדדת במעשים.
כן, השיחה עם שני החזירה אותי לפחדים שלי, לאותו ענן השחור שתמיד הולך אחרי ומטיל ספק ביכולת שלי ליצור חיים בגופי, שלוחץ על כפתורי הבושה והרגשת הכישלון שמתעוררים בכל פעם שסבב נכשל.
את המחשבה שהנשיות שלי, או של כל אישה אחרת פגומה בגלל קושי להיכנס להיריון, צריך להוקיע מהחברה ומנשים בפרט. הנשיות שלי לא מסתכמת בהיריון בלבד, אלא בכל המכלול שהופך אותי לאישה. וזו תזכורת ששווה להזכיר לעצמי מדי יום.
השיחה עם שני הפיחה אמונה גדולה שאני ובן זוגי נהפוך להורים, ותקווה שהדרך לשם היא המדויקת לנו. יש בנו את הכוחות להתמודד עם מה שיבוא בדרך.
ילד/ה שלנו, לא משנה איך תגיע/י אלינו, אנחנו מבטיחים לעשות הכול כדי להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים.
לקמפיין המימון של שני ובן זוגה - לחצו כאן
הכותבת היא גננת, שחקנית קומית לילדים וכותבת תוכן
