"רק כאני מדליקה לו את הטאבלט הוא מסכים לפתוח את הפה ולצחצח שיניים" (אימא לבן שנה ושבעה חודשים); "נמאס לנו להתווכח איתה בכל פעם שהיא צריכה להתקלח, אז אנחנו משמיעים לה שירים בטלפון הנייד ואז היא נכנסת בכיף לאמבטיה" (הורים לילדה בת שנתיים וחודשיים). נשמע מוכר?
בשגרה העמוסה של ימינו, המסך בהחלט יכול להיות "פתרון קסם" - אבל איך שימוש תדיר בו משפיע על הילדים? על התופעה, ההשפעות, ואיך בכל זאת מצמצמים לילדים זמני צפייה במסכים:
בואו נודה על האמת, ההורות המודרנית איננה משימה פשוטה במיוחד. בין הריצות מהבית לעבודה, ומהעבודה לבית, לצד העומס של המטלות והמשימות היומיומיות, מדובר בעניין לא קל בכלל. אם נוסיף לעומס הקוגניטיבי והפיזי הזה את תרבות "הצריך" - צריך לקחת את הילדים לחוגים, צריך להעשיר אותם, צריך להעסיק אותם - והנה לנו משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית.
קראו עוד:
ועם כניסת המסכים לחיינו, המצב הפך להיות מאתגר עוד יותר. הטלפונים הניידים מקשים עלינו להתנתק מהעבודה, לעיתים גם כשאנחנו עם הילדים, והרי לא אחת אנחנו מצופים להיות זמינים הרבה מעבר לשעות העבודה שלנו. וכך קורה שפעמים רבות הפתרון הזמין, המהיר והיעיל, לכאורה, הוא לתת לילדים לצפות במסכים - בטלוויזיה, בטלפון הנייד, בטאבלט או במחשב. אולי כך נוכל לקבל את הפנאי שאנחנו זקוקים לו על מנת לעבוד? או רחמנא לצילן - לנוח מעט?
"תחת העומס והעייפות, הורים מרגישים שאם הם לא יכולים להעסיק כעת את הקטנים - מוטב שיהיו מול מסך במקום להשתעמם. עם זאת, לשעמום יש תפקיד משמעותי בהתפתחות"
סיבה נוספת לשימוש הנרחב בפתרון זה הוא כוחו של המסך. הורים רבים מגלים כי מדובר במענה להתמודדות עם אתגרים שצצים מול הילדים - הוא מקל על שיתוף הפעולה במשימות היומיות, כמו מקלחת, התלבשות או אפילו צחצוח השיניים. מוקסמים ומסוקרנים מהמתרחש במסך, ילדינו הופכים להיות קלים יותר "לטיפול".
בבתים רבים המסך כיום הוא דרך אולטימטיבית להפיג את השעמום, בתרבות שמצופה מאיתנו להעסיק את הילד 24/7. תחת העומס והעייפות, הורים רבים מרגישים שאם הם לא יכולים להעסיק כעת את הילדים, מוטב שהם יהיו מול מסך במקום להשתעמם. עם זאת, גם לשעמום, יש תפקיד משמעותי בהתפתחות.
ה"שעמום" מתרחש כשהילדים לא עסוקים בעשייה שמסיחה את דעתם, וכך יש להם הזדמנות פז להתחבר לעצמיות (being) שלהם. בדרך זו הם מגלים מרחב שלם של אפשרויות - מחשבות, דמיון, תחושות גופניות ורגשות. עם זאת, שימוש במסך כדרך קבע לצורך הפגת השעמום עלול להוביל דווקא לעיכוב בפיתוח הפונקציות המשמעותיות הללו.
3 צפייה בגלריה
מוקסמים ומסוקרנים מהמתרחש במסך ילדנו הופכים להיות קלים יותר "לטיפול"
(צילום: shutterstock)
מחקר: ההשפעות השליליות על מוחם של הילדים
אין ספק שהמסכים יכולים להקל על מציאות חיינו בתור הורים לילדים צעירים, אך השאלה היא מהו המחיר שאנחנו וילדינו משלמים על כך. כדי להבין זאת, חשוב שנדע שצפייה במסכים בגילים צעירים איננה דומה לצפייה במסכים בקרב ילדים גדולים יותר או מבוגרים. וכאן המקום לציין כי המלצות ארגון הבריאות העולמי הן להימנע לחלוטין מחשיפה למסכים עד גיל שנתיים, ומגיל שנתיים עד ארבע - להגביל אותה עד שעה אחת ביממה.
מדוע? משום שלצפייה סבילה במסכים עלולה להיות השפעה מזיקה על ההתפתחות הילדים, ובאופן ספציפי על ההתפתחות הקוגניטיבית שלהם. הסיבה הראשונה והפשוטה לכך היא שזמן הצפייה מבטל את הזמן שבו הילדים יכולים להיות פעילים פיזית, לשחק או ליצור אינטראקציה בינאישית עם הסביבה. יתרה מכך, נראה כי שימוש יתר במסכים עלול להוביל לעיכוב בהתפתחות השפה, לקשיים בשינה ולקשיים בתפקודים קוגניטיביים נוספים.
במחקר שנערך בארצות הברית בהשתתפות 47 ילדים נמצא קשר בין חשיפה למסכים בגיל הרך (שלוש עד חמש) לבין כישורי שפה וקוגניציה. ממצאים הראו כי ככל שהחשיפה למסכים עלתה, הילדים הפגינו כישורי שפה וקוגניציה נמוכים יותר. בנוסף, החוקרים בחנו את ההשפעה של הצפייה במסכים על מוחם של הילדים באמצעות MRI, ומצאו כי אלה שבילו יותר זמן מול מסכים - אופיינו בפגיעה בחומר הלבן במוח שאחראית על התקשורת הפנימית, העברת המידע והסנכרון בין חלקי המוח השונים.
"פתרון ה'קסם' מקל על שיתוף הפעולה במשימות היומיות, כמו מקלחת, התלבשות וצחצוח השיניים. מוקסמים ומסוקרנים מהמתרחש במסך ילדנו הופכים להיות קלים יותר 'לטיפול'"
מה עושים ואיך מפחיתים את זמני הצפייה במסכים?
הציפייה למנוע לחלוטין מהילדים גישה למסכים היא לא מובנת מאליה, ואולי מעט מוגזמת, אך בהחלט יש מה לעשות כדי לצמצם את שעות החשיפה והצפייה. הנה כמה הצעות:
אל תפחדו משעמום. כן, הוא חשוב להתפתחות של ילדיכם. בזמן ה"שעמום", לילדים שלנו יש הזדמנות להתחבר למחשבות שלהם, לתחושת הגוף שלהם, ובכלל - להפנות את משאביהם פנימה. בתוך המרחב הזה הם רשאים לפעול באופן יצירתי, ואם הם יבחרו להפיג את השעמום - הם יוכלו לבחור תעסוקה מותאמת להעדפות שלהם. לתפיסתי, כדאי שלא להתייחס לשעמום כאל מצב מסוכן שעלינו למנוע מילדינו, אלא להפך – בתור מצב טבעי וחשוב להתפתחות שלהם.
קבעו לילדים זמן משחק עצמאי. מומלץ להכניס בלוח הזמנים המשפחתי (והעמוס) זמן שבו ילדיכם יהיו עסוקים עם עצמם. כך הם יוכלו לבחור אם לשחק, ובמה. ויש רווח נוסף וחשוב - בזמן הזה אתם תוכלו להתפנות לעיסוקים שלכם, בין אם מדובר בעבודה, במשימות אחרות או פשוט במנוחה.
שחקו עם הילדים. רבות דובר על יתרונות המשחק המשותף שלכם עם הילדים, כאשר פיתוח יכולות קוגניטיביות ורגשיות, וחיזוק הקשר ביניכם, הם רק כמה מהם. אז חפשו משחקים ופעילויות שיגרמו לכם לרמת עניין גבוהה - כך תוכלו לסחוף אחריכם את הילדים ביתר קלות. תמיד תוכלו להפליג אל זיכרונות הילדות שלכם ולהיזהר במשחקים שאתם אהבתם. אגב, משחקים פשוטים כמו תופסת, מחבואים או הקמת אוהל בסלון - לפעמים מהנים יותר מכל משחק קנוי או "מוכן".
הנגישו את המשחקים הקיימים. טריק ידוע של גני ילדים, שיכול לעבוד מצוין גם בבית - חלקו את המרחב הביתי כך שבכל פעם יתאפשר לילדים לשחק בדברים מסוימים במרחבים מוגדרים. כלומר, במקום לשחק תמיד ובכל דבר בחדר המשחקים, מה שעלול להביא למיצוי מהיר, נסו להניח לידם בכל פעם תיבת משחקים אחת או שתיים. בסיום המשחק תוכלו לאסוף אותם יחד ולהביא תיבות חדשות ומרעננות. גם לחלל הבית שבו משחקים יש משמעות - כל מרחב מייצר הזדמנויות חדשות, כך שלאחר מיצוי הפעילות בחדר המשחקים, אפשר להחליט ש"הגיע הזמן" לעבור לסלון ולבנות שם "מחנה". ריענון החלל יפתח אפשרויות מרעננות ומסקרנות עבורכם ועבור ילדיכם.
הימנעו משימוש במסך כדי "לשחד" את הילד או לפתור בעיות. כשאנחנו משתמשים במסך כדי לפתור אתגר עם הילדים, אנחנו בעצם "מדביקים פלסטר" במקום לטפל בבעיה עצמה. לאכול מול המסך כי הפעוט כועס שמכבים את הטלוויזיה, או להשמיע שירים בסמארטפון לפעוטה כדי שהיא תסכים להתלבש בבוקר, הם לרוב פתרונות לטווח קצר בלבד. אם אתם חווים קושי בגיוס שיתוף הפעולה של הילדים לטובת משימות שבשגרה, מוטב יהיה לטפל בנושא לעומק באמצעות חשיבה ומציאת פתרונות לגורמים המובילים לכך.
ליאת עזריה-אהרונוביץ' היא פסיכולוגית המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מטיטולים והתנהגות
