אבא, אמא, מזל טוב, הילד שלכם חוגג יום הולדת. אתם מתרגשים ומצפים, מוכנים כבר לשמוע מה הילד רוצה ואיך כוכב היום מתכנן את החגיגה. בכל זאת, יום הולדת פעם בשנה, אך לעתים, מופיעה גם דילמה קצת שונה. קטע משיחתי עם בני בן השבע:
אני: "אז מה עושים השנה ביום ההולדת? איך אתה רוצה לחגוג ועם מי?"
ילד: "אני רוצה ללכת לבאולינג וגם לשחק שם משחקי וידאו. זה הכי כיף".
אני: "מעולה! צריך לבדוק שפתוח שם. בכל זאת, קורונה, ושאפשר להזמין את כל החברים".
ילד: "לא בא לי להזמין את כולם, רק את מיכל".
אני: "אתה בטוח? אבל זה יום ההולדת שלך, זה נחמד כשיש הרבה ילדים. אולי לפחות תזמין את החברים והחברות הקרובים שלך? בוא נבחר חמישה ילדים ותזמין אותם".
ילד: "לא רוצה".
אני: "אבל לא חבל? תחשוב על זה, זאת הזדמנות לחגוג עם החברים שלך, זה חשוב".
ילד: "לא רוצה".
מה עושים עכשיו? האם עליי להתעקש או שאולי לוותר ולשחרר? האם להציע הצעות? לחנך ולהסביר? למי בכלל יש כוח? הרי הוא זה שבוחר ביום ההולדת שלו. אבל רגע, אולי בעצם אין לו חברים והוא בודד או שאולי הוא בכלל לא חברותי? מחול שדים ומחשבות מתחיל להתרוצץ בראש. מי אמר הורות ודאגה?
קראו עוד:
מה הפתרון? מתאימים את המסיבה לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא. ברור היום יותר מתמיד כי הילדים אינם "מבוגרים קטנים". בנוסף, אנו למדים כי ראיית עולמם ותפיסת האחר בעיניהם משתנה עם הגיל וכן במהלך שלבי ההתפתחות הפסיכולוגית הקוגניטיבית.
לכן אין אמת אחת בנוגע לדרך לחגוג יום הולדת לילדכם אך יש לשים לב כי בכל גיל הילדים תופסים את ההיבטים החברתיים והסביבתיים בצורה שונה, ולכן ניסיתי לתת חלוקה מאפיינת גיל על מנת לתת לכם דרך נוספת להסתכלות על צרכי ילדכם:
גילי 6-3
על פי הספרות המקצועית, למעשה מתחילים תהליכי האינטראקציה הראשונים לרקום עור וגידים. בשלב זה הילדים מפתחים את הכישורים הבסיסיים והמיומנויות החברתיות אל מול קבוצת בני גילם. יחד עם זאת, בשלבים מוקדמים אלו, הראייה והמחשבה הן אגוצנטריות וקבוצת השווים נתפסת בעיקר בהיבטים קונקרטיים ופחות בממדיה הפסיכולוגים.
גילי 12-6
גילים אלו מתאפיינים באינטראקציות חברתיות המנווטות את חייו של הילד ומסייעות לו לגבש את אופיו לצד מידת מקובלותו החברתית, שמרגע ההתקבעות תשמר כך גם לאורך שנותיו הבוגרות.
בגילים אלו ילדינו למעשה מקבעים את מידת "יוקרתם החברתית". זהו השלב שבו מתחילה חלוקה היררכית ל"ילדים מקובלים" אל מול ה"לא מקובלים". בשלב זה מתחילים לראות גם חרמות ונידוי חברתי של ילדים על ידי קבוצת בני גילם, דבר העלול להוביל את הילד או הילדה הדחויה לכאוס רגשי בעל השלכות מרחיקות לכת על הבריאות הנפשית גם שנים קדימה.
גילי 18-12
גיל ההתבגרות הוא שלב שבו קבוצת השווים היא למעשה חזות הכול עבור בני הנוער. לא פעם גיל זה מושך את הילד לבדיקת גבולות אל מול ההורים, המסגרות והחברים, שלב המתאפיין במרדנות והתרסה וכן בלויאליות והשקעת משאבים ואנרגיה רבה על מנת להיות חלק מקבוצת החברים ובני גילו.
לתת לילדים תחושה שאתם איתם
חשוב להבין שלכל גיל יש צרכים משלו, המשפיעים על חייו, רצונותיו וגם על אופן חגיגת יום ההולדת, אך מה שחשוב באמת הוא מידת ההנאה של הילד.
ילדים עד גיל ההתבגרות לא באמת שמים לב ליוקרה ולא בהכרח זקוקים למסיבה ראוותנית. לעתים זאת אכן הזדמנות להיות במרכז הבמה, אך הרבה ילדים בעיקר בגילים המוקדמים ירגישו משותקים או נבוכים מאור הזרקורים ומהתהילה, ולכן ינסו להימנע מהחגיגה הגדולה.
חשוב לנו כהורים להיות קשובים לצרכי ילדינו ככלל ובפרט ביום ההולדת, ולהשקיע בלהיות שם איתם ברמת החוויה. הנוכחות וההכלה ההורית מזוהים בגילים המוקדמים כמוקד לביטחון העצמי ולעוצמת החוויה.
למרות שלא פעם אצלכם ניתנת חשיבות גדולה למספר הילדים המשתתפים בחגיגה, לילדכם פחות משמעותי אם ישתתפו ביום ההולדת ילד אחד או עשרה ואם יהיו מפעיל, קונפטי או צלמי אופנה. הדגש הוא לתת לילדים את התחושה שאתם איתם, רגישים לרצונותיהם, כי לאורך השנים מה שנצרב וייזכר הלאה הוא התחושה והחוויה ולא כמויות או גודל ההפקה.
ובנימה אישית - בני היקר, לימדת אותי שיעור על נחישות, צורך חברתי משתנה והפנמה, כי להיות מאושר בחלקך לעיתים מתנקז לקישוט עוגת שוקולד בסוכריות צבעוניות ובעיקר שונה מהדרך שבה ציירתי בראשי תמונה, תודה.
