הכול התחיל כשהאחיין והאחיינית שלי, תאומים בני 9, החלו להסתודד ביניהם באמצע מפגש משפחתי ולהיקרע מצחוק. בין לבין נשמעו ביטויים מוזרים כמו "סקיבידי", "סבא סקיבידי" ו"סקיבידי טוילט". כשכולנו עצרנו את השיחה וניסינו להבין במה מדובר השניים הביטו בנו נבוכים ומלמלו כיודעי סוד "לא משנה, אתם לא תבינו". ונעלמו מהסלון. בשלב הזה שני המתבגרים ה"מבוגרים" בחבורה, בן ה-14, ובת ה-15 הרימו את ראשם מהסמארטפונים, והביטו בנו במבט מלגלג. מתוך ניסיון להבין מה אנחנו, הזקנים, מפסידים, ניסינו לשאול אותם לפירוש המילים. הם הסתכלו זה על זו בחצי גיחוך- חצי צחוק, משכו בכתפיים, וענו "זה סתם קטע טיפשי של ילדים, לא משהו מעניין". ובאותה נימת אדישות חזרו למסכים שלהם. סקרנותי התעוררה והחלטתי לברר במה בדיוק מדובר.
אז הכירו את הסלנג החדש של ילדי דור האלפא, אלו שנולדו אחרי 2010, וליתר דיוק הקטנים יותר מביניהם, אלו שנולדו אחרי 2012. המקור לכל הסיפור הזה הוא סדרת רשת העונה לשם "סקיבידי טוילט" (SKIBIDI TOILET) שעלתה ביוטיוב בפברואר 2023, וכוללת סרטונים קצרים. עלילת הסדרה, אם אפשר לקרוא לזה כך, מתארת מלחמה בין שירותים עם ראש דמוי אדם לבין דמויות אדם שמוצמדים לראשם מכשירים אלקטרוניים. מאז פרסום הסרטון הקצר הראשון בפברואר 2023, הסדרה הפכה לוויראלית עם למעלה מ-65 מיליארד צפיות ביוטיוב והיא פופולרית במיוחד בקרב ילדי דור האלפא. השטות הזו תפסה תאוצה עד כדי כך שהיא זכתה למאמר ב"וושינגטון פוסט" שבו ניסו מומחים להבין כיצד סדרה שעוסקת בשירותים, הפכה לדבר הכי חם שיש.
מבחינת הילדים עצמם מדובר בשפה שלמה שרק הם מבינים אותה, בעוד אנחנו, המבוגרים, מסתכלים עליה בחשדנות. מי שטרח לצפות בכמה סרטונים מרגיש שהסדרה הזאת היא נונסנס, לא ברור על מה ולמה כל ההתלהבות, וגם הקישור לשירותים לא מזהיר במיוחד. אבל את הילדים זה דווקא ממש משעשע. מבחינתם סקיבידי היא מילה מגניבה, כזאת שאפשר להוסיף לכל משפט ולכל דבר. מעין מילה שמייצגת הכול, תלוי בהקשר. "סקיבידי טוילט" זה בעצם השם של הסדרה. יש הטוענים שהמונח מתאר בן אדם מעפן. "סקיבידי ריז" הוא בן אדם שטוב בלהתחיל עם בנות, ו"סקיבידי סיגמה" הוא מישהו שממש ממש טוב בלהתחיל עם בנות, כזה שמעז והוא גבר אלפא לכל דבר ועניין. "סקיבידי אוהיו" מסמל מישהו שנתפס בעיני כולם כמוזר, יוצא דופן, הזוי.
המשעשע הוא שכשמדברים על הסלנג הזה עם דור ה-Z, אלו שכיום לומדים בתיכון, ניתן לראות כי חלקם מתייחסים לכך בביקורתיות, ממש כמו המבוגרים. גם ברשת וגם בשיחות עימם, נשמעות תגובות כמו: "זה טמטום שלם שהגיע מהטיקטוק" או "OMG אתה כזה סקיבידי, בטח יש לך מלא ריז סיגמה (שפה מטומטמת מדור מטומטם)" או "אח שלי בן 5 מדבר על סקיבידי טוילט, פשוט אין גבול לטיפשות".
בעינינו כולם ילדים עם פערי גיל מזעריים (גם בן 9 וגם בן 14 הוא צוציק), אבל עבורם מתקיים פה מרווח דורי. לבני דור ה-Z יש את השפה שלהם (כמו: OMG, "שומעת", "הולכים לישיבה", ועוד) והשפה החדשה שהפכה לטרנד הכי חם בשכונה מוציאה אותם מהתמונה ונותנת להם תחושה שהם חלק מהמבוגרים, הבומרים, אלה שלא מבינים כלום מהחיים שלהם.
אני נזכרת שכשהיינו קטנים היו גם לנו שפות משלנו, למשל שפת הב'. הייתה לנו גם שפה שלמה שבה דיברנו רק עם האצבעות. לכל אות היה סימן משלה. גם אנחנו, בדיוק כמו הילדים היום, היינו ממש מרוצים מזה שיצרנו יכולת לתקשר בינינו מבלי שהמבוגרים יבינו אותנו. וכשדיברנו, בכלל לא היה אכפת לנו שילדים אחרים, כאלו שאנחנו לא מכירים, יכולים להבין על מה אנחנו מדברים, כי הרעיון לא היה שאף אחד לא ישמע, אלא שהמבוגרים בסביבה לא יבינו.
שפה או סלנג הם עניין משמעותי, במיוחד בגילים צעירים. שפה מסמלת תרבות אבל יותר מכל היא מסמלת שייכות, והיא מאחדת את הקבוצה שבה היא נוצרה, נותנת לה כוח ותוקף. בגיל ההתבגרות, שמתחיל כיום בגיל 9 ונמשך עד גיל 30 בערך, אין ספק שאחד הדברים הכי חשובים עבור המתבגרים הוא תחושת הנפרדות והעצמאות. הפסיכולוג אריק אריקסון דיבר על הצורך של המתבגרים בגיבוש זהות אישית, ואף תיאר את הצורך הזה כמאפיין העיקרי של המתבגרים. אופן טבעי, כמעט כל מתבגר חפץ בנפרדות מהוריו ובשייכות לקבוצת השווים שלו. והאמת היא שדווקא הדור הזה, שידע את הקורונה, וכעת נמצא במלחמה, קצת פחות זוכה לתחושת נפרדות מהוריו, משהו שם די מתעכב. בנוסף לכך, אם נתייחס ספציפית לדור האלפא, הרי שלפי החוקר האוסטרלי מארק מקרינדל, חלק מהייחוד שלוהוא שהוא שנולד עם המסך ביד. מקרינדל מגדיר את דור האלפא כדור הטכנולוגי ביותר, זה שלא זכה להכיר עולם ללא רשתות חברתיות.
ולכן זה אך טבעי הוא שהשפה שלהם תהיה מושפעת כולה מהאינטרנט, ותגיע מהרשתות החברתיות, אלו שהם צופים בהן שוב ושוב (יוטיוב, אינסטגרם, טיקטוק). שפה שכוללת מימים שמצחיקים רק אותם ומבוססת כולה על סרטונים קצרים שתפסו להם את העין. לנו לא נותר אלא לתת להם ליהנות מהעצמאות הקטנה שהם מפגינים, להסתכל עליהם בחיוך, ואולי אפילו לנסות להפתיע אותם בכמה משפטים קצרים, ולו רק כדי לראות לרגע את התדהמה על פניהם.
