אסיפת הורים
פרק ב': כך תעשו את זה נכון | #19
46:44
לנסוע לחו"ל עם ילדים ביולוגיים דורש תכנון שלוקח בחשבון את מזג הילדים, מערכת היחסים ביניהם, תחומי העניין שלהם, מה עלול להיות נפיץ, מה יכול להרגיע. בכל זאת, לשהות יחד 24/7 אחד עם השני במקום לא מוכר, יכול להרגיש כמו עבודות שירות יותר מאשר חופשה. אבל כמו בשיר, כשהילדים הם שלך, "הייאוש נעשה יותר נוח" - אפשר לכעוס בנוחות בלי שהטיול המשפחתי ירגיש כמו התנצחות בין שני עמים.
זו בדיוק הסיבה שמשפחות משולבות רבות נמנעות מנסיעה משותפת, ובוחרות לפצל נסיעות לשתי משפחות גרעיניות, או לנסוע רק עם הילדים המשותפים. וזה מעלה את השאלה השכיחה ביותר שמתעוררת בעוצמה לקראת הקיץ: האם כדאי לצאת לחופשות נפרדות?
ה"איבר" הרגיש ביותר במשפחות משולבות הוא תחושת השייכות המטולטלת בשלבי התהוותה. זאת משום שעוצמות הקשר בין החברים בה הן שונות. המוטיבציה לקשר ביניהם שונה, הם נאבקים על המקום שלהם אל מול המשאב הנחשק - ההורה הביולוגי. אבל אל תקנאו בו: הוא תקוע בין שניהם. זו הדינמיקה והיא ממשיכה כל זמן שאיום השייכות מרחף מעל.
קראו עוד:
המטרה החשובה ביותר היא להשקיע ביחסים שיעזרו לכולם להתקרב ולבסס אמון. לנסוע כשתי משפחות נפרדות אולי נראה כמו רעיון מיידי קל יותר, כי אתם מתפצלים לשתי קבוצות מוכרות ונוחות, אבל אז לא רק שאתם משמרים את חוסר השייכות - אלא אתם גם מצהירים באופן לא מילולי מי שייך לאן וכואב מכך, מי לא.
חופשה מפוצלת תעניק לכולם תחושה שלפיה אפילו שהמשפחה חיה יחד, הם לא באותו הסטטוס. זה מחזק את ההבחנה בין 'שלי' לבין 'שלך' ועלול ליצור טינה בין בני הבית המשולבים. לצד זאת, חופשה משותפת היא הזדמנות נהדרת לבניית קשרים ולבילוי זמן מהנה יחד.
היתרונות של חופשה משותפת
ילדים זוכים לבלות זמן זה יחד, ומקבלים הזדמנות לחוות חוויות משפחתיות מחוץ לבית, גם עם ההורה הלא ביולוגי. זו הזדמנות לכל בני הבית לראות אחד את השני באור אחר וליצור זיכרונות משותפים יחד - וזה אחד התנאים העיקריים המגבשים שמייצרים את ה-DNA המשפחתי הייחודי .
אז מה, אנחנו לעולם לא נצא יותר לחופשות נפרדות?
ממש לא. משפחה משולבת היא עדיין לא משפחה במובן הרגשי שלה, משפחה שבה כולם מרגישים שהם שווים בערכם, אהובים ורצויים. זה תהליך שדורש פעולות מקרבות שמתחילות קודם כל בבניית יחסים בין בני הבית הלא ביולוגיים. עם הזמן נוצרים יחסי גומלין יציבים ואמינים, נורמות מתבססות, היסטוריה מתחילה להיבנות (גם אם לא כל הילדים נמצאים באותו המקום רגשית), יש קבלה של 'משפחה' והפיצול לא נתפס 'אישי' - בדומה למשפחות גרעיניות שבהן נסיעות של תתי-מערכות עוברות לרוב ללא השאלה הקיומית המערערת: "האם אני שייכ.ת למשפחה או לא".
ואם לא כולם רוצים לבוא?
זה בהחלט קורה, בעיקר עם מתבגרים. ברגע שהצעתם ונתתם הזדמנות שווה לכולם, אמרתם בעצם "את.ה רצוי.ה". זה לא סוד שההסתגלות של מתבגרים למשפחות משולבות היא קשה יותר. וכן, ייתכנו זמנים שבהם יש צורך בחופשה נפרדת בעקבות סוגיות של תזמון, תחומי עניין שונים, שיקולים פיננסיים או פערי גילים גדולים מדי. רק חשוב שבני זוג ימצאו דרכים שירככו את הסיכון שמישהו ירגיש מודר. למשל, אפשר לנסוע כשהילדים האחרים נמצאים עם ההורה האחר בחופשה, או לנסוע לשתי חופשות ובסוף לחבור יחד.
בסופו של דבר, אתם מכירים את המשפחה שלכם, וכשאתם מחליטים לנסוע לחופשות נפרדות חשוב שתוודאו שזו החלטה זוגית הדדית שאתם באמת מאמצים יחד. ובכל זאת, אל תוותרו על חופשה משותפת משפחתית, אפילו בארץ, כדי להנות מכל היתרונות שמניתי קודם. ועכשיו לפרקטיקה, איך להתכונן לחופשה המשפחתית המשולבת שלכם?
תאמו ציפיות
ידע זה כוח. בראש וראשונה תפנימו שזה לא הולך להיראות או להרגיש כמו נסיעה עם משפחה גרעינית. קל יותר לשהות עם מה שמרגיש לנו מוכר ונוח. גם אם זה מתבטא בריבים בין אחים, בילדים מצוברחים כשהם עייפים, או במתבגרים נוטפי ביקורת. לכן, חשוב לפני הכול שבני הזוג ישתפו אחד את השני ויספרו "איך זה אצלנו". מה היה בטיולים שלכם לפני שעברתם לחיות יחד? מהם סוגי הבילויים שהילדים מעדיפים? חופשות בטן-גב? מלונות הכול כלול? עיר? טבע? איך הילדים הסתדרו ביניהם? מתי הם קמים? מה הם אוהבים לאכול? מה קורה כשיש אי-הסכמות?
החליטו על תקציב. מה התקציב הריאלי של כל אחד מכם? כמה אתם מצפים להוציא על לינה, אוכל, אטרקציות וקניות? המטרה היא שלא יהיה מצב שבו צד אחד ייהנה מתקציב בלתי מוגבל, בעוד שהצד השני יצטרך לחיות בגבולות מצומצמים, מה שעלול לייצר חוויה של תסכול, קנאה וחוסר שוויון שיעיבו על ה'יחד'.
החליטו גם איך לנהל מצבים נפיצים. איך אתם מנהלים אי-הסכמות ביניכם? איך שומרים אחד על השני כצוות זוגי ומגיבים באפקטיביות כשהילדים רבים, או כשהתנהגות של אחד הילדים מעיבה על האווירה?
תהיו גמישים
כמי שמובילים את המסע המשפחתי, הכלי הכי חשוב שכדאי להצטייד בו הוא גמישות מחשבתית. אל תרגישו מחויבות לבלות כל הזמן יחד, זה ממש לא מדד לחופשה מוצלחת. ההיפך. הגמישות המחשבתית מאפשרת לכם לפתור ביצירתיות כל מהמורה, לקבל בהבנה שינויים, לשמור על תקשורת זוגית טובה שלא נכנסת למעגלים מקטבים של ביקורת והאשמה.
פיצול בתוך חופשה משפחתית משולבת הוא הזדמנות לקרבה בין הדמויות הלא ביולוגיות מכמה זוויות: זה מאפשר לבני המשפחות הגרעיניות לבלות כמה שעות יחד, מה שעשוי להרגיע את החשש של ילדים לאבד את המקום הבלעדי בקשר הורה-ילד ולחזור להרכב המשפחתי המשולב רגועים יותר. פיצול על פי תחומי עניין תואמי גיל או מגדר, הוא הזדמנות לבלות בקבוצות קטנות ולהתקרב. תאמצו גמישות גם בתכנון התוכניות: אל תעמיסו ותהיו פתוחים לשינויים.
עדיף קצר וטוב מאשר ארוך ומתיש
אם זו נסיעה ראשונה שלכם יחד לחו"ל, נסו לא להתפתות לנסיעה ארוכה מדי. עדיף קצר וטוב מאשר ארוך ומתיש. עוד אין לכם דרך לדעת איך הילדים שלכם ירגישו בנסיעה משותפת, שהיא חדשה גם להם, או איך אתם תרגישו מול התנהגות מאתגרת של ילדים לא שלכם. להכיר את הגבולות שלכם מול זה כדי שתוכלו לשמור על עבודת צוות הורית אפקטיבית בלי שזה ישפיע על הקשר הזוגי משמע, שלעיתים עבודת צוות זוגית אפקטיבית היא פשוט לנשום ולצאת להתאוורר בזמן שההורה הביולוגי מנהל את האירוע. בדיוק כמו בהוראות שניתנות לנוסעים בשעת אירוע חירום במטוס, אם לכם לא יהיה חמצן - איך תוכלו לעזור לילדים?
תנו לילדים לקחת חלק בבחירת היעד
אחרי שהחלטתם על חופשה ותקציב, החליטו על מקום. אם זה אפשרי, בחרו שתיים או שלוש אפשרויות ותנו לילדים לקחת חלק בהחלטה. נכון, אתם יכולים להחליט על יעד בלי לערב אותם, רק שהיתרון בלערב מייצר יותר התגייסות. ילדים אוהבים להרגיש שהם חלק מקבלת ההחלטות, זה מייצר תחושה של, "אני נשמע, אני חשוב, הדעה שלי חשובה". אם אין החלטה אחידה, ערכו הגרלה. הימנעו מכל הטיה ואל תיכנעו לסחיטה רגשית. גם אם יש ילד שיצא לא מרוצה באופן פעיל, אל תתעמתו או תרחמו, זה חלק מתהליך למידה של החלטות משותפות דמוקרטיות. מי כמונו יודעים.
הכינו את הילדים
החופשה הזו עומדת להיות שונה מחופשות שבהן ביליתם כמשפחה גרעינית, קודם כל משום שהרכב האנשים בה הוא שונה וגם ההיכרות שלהם עם "מה זו חופשה משפחתית". ככל שתשתפו במידע, כך יהיו בהירות וודאות לגבי הציפיות. בחירת המקום שבו תלונו, אם הילדים יחלקו חדרים, אם תכינו ארוחות בוקר בעצמכם. שתפו אותם באטרקציות ובמקומות שסימנתם כמעניינים ועודדו אותם לאתר פעילויות שמעניינות אותם. תשקפו להם את ההגיון שעומד מאחורי קבלת ההחלטות. ככלל, ילדים ומתבגרים מגיבים הרבה יותר טוב להסברים הגיוניים מאשר לתשובות עמומות כמו, "כי זה מה שהחלטנו". הכינו אותם מראש שייתכן ותתפצלו לפעילויות שונות מדי פעם בהרכבים שונים.
תנו להם תקציב
גורם סיכון לרגעים נפיצים הוא הקושי של ילדים לדחות סיפוקים מול הפיתוי לקנות כמעט כל דבר שמעולם לא היה חסר להם, ושסביר שישכחו ממנו מהר אחרי שהוא יהיה שלהם - אבל כרגע חייהם תלויים בצורך לרכוש אותו. באחת הנסיעות הראשונות שלנו כמשפחה משולבת עם ארבעה ילדים, בן זוגי ואני עלינו על רעיון שהתגלה כגאוני. נתנו לכל ילד בנפרד סכום כסף שנועד בדיוק למטרה הזו, לקטנים נתנו 50$ ולמתבגרות 150$. הדגשנו למה הכסף מיועד וכן שהם אחראים להחליט איך להשתמש בו בטיול.
בעקבות המהלך הזה התרחש דבר נפלא - בחנות צעצועים ענקית בברודווי כשבת השש פרצה ב-"יא, אני רוצה את זה" (ניסיון כושל לגרום לנו לוותר לה), היא עצרה רגע, היססה ואז פנתה לבן השבע והציעה לו עסקה – "בוא נקנה את זה יחד ואז יישאר לכל אחד יותר". בן השבע, לראשונה בחייו, בחן את המחיר, עשה חישובים והציע משחק אחר זול יותר כחלופה. היא בחנה את ההצעה ובסוף, בהחלטה משותפת, נרכש המשחק. מאותו רגע הם תפקדו כקבוצת רכישה. הם בחנו מחירים, עשו סיעור מוחות, חישבו עלות מול תועלת ויצאו מרוצים. יחד עם הרגלי הרכישה החדשים הם גם גילו שלמרות מה שהם חשבו, הם מצליחים לנשום טוב גם ללא הנטייה לקניה אימפולסיבית.
תצטלמו מלא
אנחנו חיים בעידן ויזואלי וזה נפלא, כי אין טוב ממראה עיניים להטמיע חוויות וזיכרונות. צילום, בעיקר לאוהבי הז'אנר, (כי לא כל הילדים אוהבים) הוא מקום ליצירתיות, להשתטות, לחיבוקים, לחיוכים. אבל בעיקר יש לצילומים חיי מדף ארוכים ומניבים. מה הם מניבים? תמונות משותפות שימלאו לאט-לאט את הבית, עיבוד חוויות דרך שיתוף החברים בסיפורים שמאחורי כל תמונה. האמת היא שאתם לא מצלמים תמונות רגעיות שלכם יחד, אלא אתם מייצרים את הזיכרונות הנצחיים שמתחילים מהרגע שאחרי.
