אלה בת השמונה היא בת להורים גרושים. עד לקורונה היא גרה עם אמה וביקרה את אביה שלושה ימים בשבוע. אביה נישא מחדש לאישה בשם גלית (כל השמות בדויים) ויש לו עוד שני ילדים. גלית קיבלה את אלה יפה, עד לתקופת הקורונה. לאחרונה אלה הבינה שגלית ביקשה שהיא לא תבוא יותר לבקר אותם בבית, כי גלית אסתמטית ושייכת לקבוצת סיכון.
היא אמרה שאלה עלולה להיחשף לנגיף הקורונה, כשהיא נפגשת עם חברים. האב הסביר שגלית אינה שולחת לגן את שני ילדיהם כי היא חוששת. כעת אלה מתראה עם אביה רק לעיתים נדירות ובגינות ציבוריות. בחורף קר ולא נעים לה.
פעם היא שמעה את אבא ואמא שלה צועקים בשיחת טלפון. האם חשבה שהיא נרדמה ולא התכוונה שתשמע את השיחה. היא אמרה שנמאס לה, שהפכה להיות אם חד הורית מאז הקורונה, ושמגיע גם לה קצת שקט. אלה שמעה אותה מאיימת שתשאיר אותה ליד דלת בית האב ותלך. מאז אלה הולכת ונסגרת בעצמה כי היא מרגישה לא רצויה.
הקשחת גבולות משפחתיים
צירוף המושג קורונה וגבולות מעלה באופן אסוציאטיבי שדות תעופה סגורים ומדינות המגבילות כניסה, אבל כמו הקשחת גבולות המדינה, הקורונה שינתה גם גבולות אישיים ומשפחתיים.
רובנו יודעים להגדיר את משפחת הגרעין אליה אנו משתייכים, ומעגלים נוספים המשתייכים לה – כגון סבא וסבתא, וכן דודים רחוקים - כמעין כוכב לכת וסביבו לוויינים. בדור האחרון, העולם אפשר יותר ויותר גיבוש גבולות גמישים ומכילים בהגדרת משפחות, אך הקורונה מעודדת גבולות נוקשים העלולים לבודד ממגע סביבתי. היא פוגעת במיוחד במשפחות מורכבות, המועדות מראש לפיצולים.
קראו עוד:
בתקופת הקורונה קיימים מקרים רבים של התערערות הסכמי גירושים ונישואים, כאלו שהותוו לאחר דיונים רבים. תדירות מפגשים בין הורים לילדים השתנתה בשל הצורך הבריאותי להחליט מי נכלל בגבולות הקשר הקרוב, ומי "מסולק" מהתא המשפחתי.
נוצרו קונפליקטים ומצוקות בין חלקי משפחות שהתנתקו זה מזה, כולל סבים, הורים וילדים. הניתוק יכול להיעשות מתוך הבנה הדדית, או מכורח ובצורה פסקנית. במקרה של אלה, אביה ואמה חלוקים לגבי הרחקתה מבית אביה.
אין הכרח שהקורונה תפרק גבולות משפחתיים. הנה מקרה אחר, שבו הקורונה איחדה משפחות: חגי נישא בפעם השנייה למיכל. הזוג מגדל בן מנישואיו הקודמים של חגי ועוד בן משותף.
מאז תחילת תקופת הקורנה מיכל הזמינה את אשתו הראשונה של חגי לבלות איתם את ערבי המשפחה. היא יודעת שהאקסית בודדה, ושבנה, אותו היא אימצה כשלה, סובל בשל כך. מדי פעם האקסית גם נשארת ללון בביתם.
"כדאי שההורים יימנעו מלאמץ גישה נוקשה של טוב ורע, ולא יסיקו ששותף אחד הוא 'האשם הבלעדי' במצב הנתק"
מקרה מסוג זה שבו גבולות המשפחה מתרחבים ו"מאמצים" עוד חברים הוא נדיר יותר ואינו מתאים לכולם. אם יתרחש חשוב לבדוק שכל הצדדים (הבעל, אשתו הנוכחית וגרושתו) מרגישים טוב איתו. הילדים כמובן ירוויחו בשל אווירה משפחתית תומכת.
אז מה בכל זאת עושים כאשר מרגישים שהמשפחה התפרקה, כפי שאלה מרגישה בדוגמה הראשונה? כדאי שההורים יימנעו מלאמץ גישה נוקשה של טוב ורע, ולא יסיקו ששותף אחד הוא "האשם הבלעדי" במצב הנתק (להוציא כמובן ניתוקים מכוונים בשל רצון לנקמה).
חשוב להגיע ככל הניתן להסכמים חדשים המתאימים לכולם, תוך כדי גמישות וקבלת מוגבלויות התקופה והיענות מחדש לצורכי האחר. כמו כן, ניתן להיות יצירתיים ולתכנן מפגשים בעזרת טכנולוגיה או בגני משחקים, שיבהירו לבני המשפחה שנותרו בחוץ שהם אהובים ורצוים.
בחזרה לדוגמה הראשונה, אפשר שאחת לחודש, אביה של אלה ייקח אותה לסוף שבוע בבית של סבא וסבתא. כיום בעידן החיסונים, פתרון זה נראה ממשי יותר מתמיד. אפשרות אחרת היא שאביה יגיע מדי פעם לישון בבית אמא של אלה, בעוד היא תנצל את סוף השבוע לעיסוקים מחוץ לבית.
גם אם לא תמיד ניתן למצוא פתרון לסכסוך מחודש של הסכמי ראייה, חשוב להשאיר ערוצי תקשורת פתוחים לטובת היום שאחרי. מדובר במשימה מורכבת מאוד להורים, שהרי לא פעם גם ההסכמים הראשונים של משמורת נוצרים בקושי רב, ומתוך אילוץ.
לכן, אם חברי משפחה אינם מצליחה להגיע להסכמות חדשות והמרירות והנקמות משתלטת, חשוב לקבל עזרה מפסיכולוג או מטפל משפחתי. בכל מקרה, חשוב מאוד לתווך לילדים את הקשיים בצורה מגוננת. התקופה היא זמנית, אך הרווח לילדים המשותפים הוא לטווח הארוך.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מתמחה ופסיכותרפיסטית גופנית. מטפלת בילדים, נוער והורים בשירות הציבורי ובעלת קליניקה פרטית