לאנא בת ה-18 מקדמת שוויון זכויות בעדה הדרוזית. למרות קשיי הקליטה של משפחתו, יהונתן בן ה-17 סיים תואר במתמטיקה עוד לפני הגיוס. מישל, בת 17.5, עברה חרם מצד חניכים שהדריכה, וכיום נלחמת בבריונות ברשת. בשנה החולפת דיברנו על המתבגרים שלנו בעיקר בהקשרים של מסכים ולא מעט מצוקות רגשיות - והנה שלושה מהם שלמרות הכול יוצרים, יוזמים ומשפיעים.
קראו עוד:
טריף גדלה בדלית אל כרמל, בחברה שהיא מעידה עליה כשמרנית. בגילה הצעיר היא כבר הספיקה ליזום פרויקט להעצמת נערות ונשים בעדה הדרוזית. במפגשים הקבוצתיים הן מדברות על דימוי גוף ודימוי עצמי, וגם על שבירת סטיגמות וקורותיהן של נשים משמעותיות בהיסטוריה. למפגש הראשון הגיעו רק שלוש נערות, אך כיום כבר עשרות מהן נחשפות לתכנים שהיא מנסה לקדם.
"גדלתי במקום עם אווירה חמה מאוד, עם תחושת קהילה ושותפות. הוא נחשב לפריפריה, ויש בו מוסכמות חברתית. אמנם אנחנו כבר כמעט בשנת 2022, ונכון שיש שינויים ושהחברה קצת פחות סגורה, אבל עדיין יש דברים שהם מקובלים ויש כאלה שלא", היא אומרת, "יש דברים שבנים עושים, ובנות עדיין לא. פוליטיקה, למשל, מעסיקה קצת יותר גברים, או אפילו שעות החזרה הביתה מהבילויים, שהיא שונה בקרב בנים לעומת בנות. אני זוכרת שרציתי להשתתף במשלחת של חילופי סטודנטים לארצות הברית, ועברתי מיונים והתקבלתי, ובכל זאת לא הלכתי על זה. זה לא היה מקובל אצלנו. אם הייתי בן, אולי ההורים היו דואגים פחות ומסכימים".
לכתבות ולטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אימא של טריף, היא מספרת, השפיעה רבות על הזהות של הנערה בעלת המודעות, שרוצה לפרוץ את תקרת הזכוכית. "אני מקפידה שתהיה לי אמירה משלי, מתוך הזהות שלי שאני עדיין מגבשת", היא אומרת, "אני אוהבת את החברה שבה גדלתי, אבל לצד זה אני גם לא מסכימה עם הכול. אימא שלי, אישה מיוחדת במינה, לימדה אותי לא להיסחף עם העדר. ההורים שלי תמיד עודדו אותי, וגם אני בעצמי הכרתי נשים משפיעות שהובילו שינויים ומהפכות. אני חושבת שלרשתות החברתיות יש השפעה גדולה בנושא, כי בעזרתן אני יכולה להיחשף לסיפורי ההצלחה שיש בעולם. זה גרם לי להאמין שגם אני יכולה לעשות את זה. אני קוראת המון על גרטה טונברי, האקטיביסטית השוודית, על מלאלה יוספזאי שלוחמת למען זכויות נערות, ועל עוד הרבה בנות שעשו דברים אדירים. חשבתי שאני רוצה לעשות את זה גם במדינה שלי".
"המסר שלי לכל נערה דרוזית, ולכל נערה בכלל, הוא שיש לנו את הזכות לחלום בגדול, לפרוץ דרך ולשבור מוסכמות. לעיתים אחרים יראו את המטרות שלנו כבלתי ניתנות להשגה - ולמרות זאת חשוב להמשיך ללמוד ולהתפתח, ולהשמיע קול"
מגיל קטן, היא מספרת, היא לא קיבלה דברים כמובנים מאליהם וניסתה לשנות תפיסות. "אני חיה בהמון מעגלים - המעגל הדרוזי, החברה הערבית שאני חלק ממנה, והחברה הישראלית. קל לאבד כיוון, אבל אני כל הזמן אומרת לבנות אחרות - תתייחסו לעצמכן כאילו שאין מגבלות". טריף אומרת, וגם מיישמת: היא סיימה את לימודי התיכון בהצטיינות, היום היא נמצאת במסגרת של שירות לאומי במכינת כרם אל - מכינה קדם-צבאית לצעירים דרוזים ויהודים, והיא גם השתתפה בתוכניות אוניברסיטאיות ולמדה תחומים כמו פסיכולוגיה מחשבתית. טריף, כמו שאר בני הנוער שהתראיינו לכתבה, משתתפת במסלול ההכשרה לפיתוח מנהיגות של ארגון LEAD, במסגרת הכשרה בת שנתיים.
והשמיים הם כנראה הגבול, ואולי גם הם לא, כי התוכניות שלה רבות - כמו להקים עמותה משלה שתסייע לאחרים בנושאי שוויון. "אני רוצה להשפיע ולשנות, להגשים את עצמי. אני רוצה להרגיש ולראות השפעות חיוביות על החברה ועליי. אני רוצה להתקדם, אבל לא לשכוח את עצמי, כי אני קודם כל לאנא", היא ממשיכה, "אני רוצה להתפתח כאקטיביסטית, אבל היות שאני אוהבת גם את תחומי המדעים, אני אמשיך לשלב ביניהם. אני תמיד אחזור לחברה ואתרום לה.
"אני אומרת לעצמי, ולגם לנערות אחרות, לחיות את החיים שאנחנו רוצות. לא להיות מושפעות מאחרים, ולזכור את החלומות שלנו. זה המסר שלי לכל נערה דרוזית, ולכל נערה בכלל - יש לך את הזכות לחלום בגדול, לפרוץ דרך ולשבור מוסכמות. לפעמים אחרים יראו את המטרות שלך כבלתי ניתנות להשגה - ולמרות זאת חשוב להמשיך ללמוד ולהתפתח, להשמיע את הקול שלך. אם זה בבית הספר, ברשתות החברתיות, או בכל פלטפורמה אחרת. אנחנו ניצור 'יש מאין', כי אנחנו יכולות".
כל אחד טוב במשהו
יהונתן יעקובי הוא רק בן 17, אבל מאחוריו כבר רשימה מרשימה של פרויקטים ויוזמות. הוא פעיל חברתית, מסייע לבני הגיל השלישי ללמוד עברית מעשית, משתתף בתוכניות העצמה לנוער, ואפילו אופה ומיומן בקרב-מגע.
"בבית הספר היסודי לא הצטיינתי במתמטיקה, אבל תמיד אהבתי מדעים ופיזיקה", הוא מספר על ההישג האקדמי, "בכיתה ה' שמעתי על תוכנית מיוחדת בתחום, והחלטתי לנסות. חידות לוגיות תמיד עניינו אותי. התקבלתי, התחלנו בלימודי העשרה, וכשסיימתי בגרות עם ציון 100 - הבנתי שזה מעניין אותי. אני מודה שזה קשה, דורש מאמץ והשקעה בלימודים. שעות אחר הצהריים הן תובעניות, ובכלל מורכב לתמרן בין שני תחומים שונים, אבל אני מאוד אוהב את זה. אני לומד איך העולם עובד ומה מניע דברים, וזה תורם לי גם אישית - אני לומד איך לארגן את הזמן שלי. תמיד התעניינתי בהמון דברים, ואני סקרן, אז זו גם הזדמנות להכיר אנשים".
לתפיסתו של יעקובי, לכל אחד מאיתנו יש תחום אחד לפחות שבו אנחנו יכולים לעשות משהו משמעותי. "צריך פשוט לחפש את הדבר הזה, יש המון ילדים מוכשרים, אבל כדי להוביל ולהצליח הם צריכים מישהו שיושיט להם יד, שיכיר להם את האפשרויות שלהם", הוא טוען.
"אני מודה שזה דורש מאמץ והשקעה. מורכב לתמרן בין תחומים שונים, אבל אני אוהב את זה. אני לומד איך העולם עובד ומה מניע דברים, וזה גם תורם לי אישית, אני לומד איך לארגן את הזמן שלי"
וגם דרכו לא הייתה פשוטה, וגם לא מובנת מאליה. "אבא שלי עלה לישראל מגיאורגיה בשנת 1992, והוא סיפר לי כמה קשה היה לו, לעלות בלי עבודה ובלי שפה. גם אחרי שהוא למד באולפן, העברית שלו לא הייתה מספיק טובה. מתי הוא הצליח באמת לרכוש את השפה? רק באמצעות שיחות יומיומיות. זו הסיבה אגב, שהסבים והסבתות שלנו מתקשים בשפה, כי לא תמיד יש להם אינטראקציה עם הסביבה", הוא משתף בתובנה שהובילה לפרויקט שלם: סיוע לעולים, למבוגרים, ולמי שזקוק בכך, לתרגל את השפה. וגם כאן, היד והחלום עוד נטויים. "אני רוצה לעשות דברים משמעותיים בתחומי ההנהגה או המתמטיקה", הוא משתף ומתכנן, "החלום שלי הוא להיות בעל השפעה ולהראות שהכול אפשרי".
אנסה שמה שקרה לי לא יקרה לאחרים
מישל וויינר מחיפה, בת 17 וחצי, הספיקה לעבור חוויה חברתית לא פשוטה. צעירים שאותם היא הכירה והדריכה הקימו עמוד באינסטגרם שבו קראו לחרם עליה, כולל הטחות ועלבונות שהופצו הלאה. "בכיתי המון", היא משתפת, "אף אחד/ת שנחשפו לעמוד לא יצא/ה נגד המעשה, לא גינה את מי שאחראי לעמוד. להיפך, רבים בחרו להשתתף בשיח הרעיל שהוא הכיל. אחרי שסגרתי את המחשב, בכיתי עוד ועד. זה היה בחנוכה לפני שנה, למדנו אז בזום ואני סירבתי להשתתף בשיעורים".
אבל ווינר הרימה את עצמה במהירות, וכיום היא כבר מובילה מיזם מיוחד למען ילדים שחוו חרם בילדותם. "כשעברתי את החרם, את הבריונות הזאת, אחותי והמשפחה כולה תמכו בי מאוד. הקמתי את הפרויקט ממקום של כאב וחולשה, ולקחתי אותו למקום של המון הבנה - 'זה קרה לי, ואני אדאג שלאחרים זה לא יקרה. אני אעזור להם לצאת מהמעגל'".
המיזם החשוב מחבר בין קבוצת ילדים שמתמודדים עם חרם, שיימינג ודומיהם, לבין מנחים שלומדים בכיתות י' ומעלה, שעברו חוויות דומות בעצמם. "אנחנו יוצרים קבוצת שווים דומיננטית שמראה לילדים שעוברים זאת שהם לא לבד. אנחנו נפגשים פעם בשבוע, ובעתיד יהיו גם מרצים מקצועיים מבחוץ שיעזרו גם כן לעבור תהליכים. המטרה שלי היא לעזור לילדים במקרים נקודתיים, וגם לייצר מודעות לנושאים האלה לרשת".
"כשעברתי את החרם, את הבריונות הזאת, אחותי והמשפחה כולה תמכו בי מאוד. הקמתי את הפרויקט ממקום של כאב וחולשה, ולקחתי אותו למקום של המון הבנה - זה קרה לי, ואני אדאג שלאחרים זה לא יקרה. אני אעזור להם לצאת מהמעגל"
אה, ובנוסף לזה, ווינר גם סיימה לימודים בטכניון, והיא מתנדבת במגן דוד אדום. איך מספיקים הכול? לתפיסתה, זה עניין של ניהול זמן נכון. "אני בעומס תמידי, ויש לי יומן צמוד. לוח הזמנים החודשי שלי נחלק לדקות. לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים, למשל אם חברות שלי יוצאות לבלות אבל לי יש פרויקט לעבוד עליו, אז אני לא אצא. אגב, אני לומדים גם לקבל 'לא' מדי פעם, ויודעת שהחוכמה היא לתת 200% ולקום מהנפילות. לא להתייאש, עד שמצליחים. לשים מטרות מול העיניים, לא להתפשר ולא לוותר. נכון, חברים קרובים ובני משפחה שואלים אותי לפעמים מתי אוריד קצת את הרגל מדוושת הגז, אבל הם יודעים שאני לא באמת כזאת. אני רוצה גם בגיל שלי, לפרוץ את תקרת הזכוכית עד כמה שאפשר".
"כישרון זה המון, אבל זה לא מספיק"
אליאב זכאי, מנכ"ל LEAD - המקום שבו נולדו פרויקטים כמו כנפיים של קרמבו, יום המורה ועוד, מאמין שבכוחו של ליווי נכון לקדם כל ילד וילדה, וללא קשר למקום שבו הם גדלו.
"כישרון בקרב ילדים זה המון, אבל הוא לא מספיק לבדו", הוא מסביר, "צריכה להיות גם מוטיבציה להצליח, ואם אנחנו רוצים להטמיע שינוי - כדאי מאוד להתחיל כבר בגיל צעיר. כמובן שאין מתכון בטוח, אבל יש הרבה מאוד כלים שאפשר לתת כדי שהילדים שלנו יהיו בעלי כריזמה, כושר מנהיגות ויכולת השפעה, שייקחו אחריות, שיהיו פעילים, לפעמים שגם יתנגדו למערכת ויחתרו לשינוי".
אליאב זכאיצילום: LEADומסלולי ההכשרה השונים כוללים תכנים שהילדים לא בהכרח ילמדו בבית הספר: "מי שמתקבל עובר הליכי מיון במשך שנה. הדגש שלנו הוא על הובלת שינוי, ועל חשיבה יצירתית", הוא מוסיף, "אנחנו מקיימים כנסים בהשתתפות אנשי מקצוע, מלמדים מיומנויות וטכניקות להובלה ולהשפעה, מלמדים גם על ניהול קונפליקטים. זה שונה מהמסגרת הבית-ספרית, וזה מאוד חוויתי. הילדים יוצאים עם ארגז כלים משמעותי לחיים. זה לא תמיד פשוט, אבל ההתלהבות שלהם, האור שיש להם בעיניים, והיכולת שלהם לשנות - הם אדירים. בעתיד, הילדים האלה יהיו מודל לסביבה שלהם, והם יגרמו לאחרים פשוט לפעול".
