בשיתוף תלמה
לי קורזיץ משוחחת עם אגם אוכמן ויוני גורדימר
ארבע מדליות זהב באליפויות העולם בגלישת רוח הפכו את לי קורזיץ (36) לאחת הספורטאיות הגדולות בתולדות המדינה. אם תוסיפו לסיפור שלה גם מחלת דם נדירה וכדורים כימותרפיים עם תופעות לוואי קשות, והכל תוך כדי האימונים והתחרויות, תבינו שמדובר כאן לא רק בספורטאית מליגה אחרת, אלא גם באישה מזן אחר, אחת שלמרות הקשיים והמגבלות, והיו רבים כאלה לאורך הדרך – לא ויתרה לעצמה לרגע, כל הדרך לניצחון.
לגלישת הרוח היא הגיעה כבר בהיותה בת שמונה. "כשהייתי בת שבע עברנו ליישוב מכמורת, ואבי, שהיה מציל ודייג, 'זרק' אותנו כילדים למים, כך שהים היה חלק משמעותי מהחיים שלנו", היא מעידה, "לימים, אחי הפך לגולש תחרותי ובהמשך למאמן אולימפי. אחותי הקטנה זכתה בתואר סגנית אלופת העולם לנוער בגלישת רוח. אפשר בעצם להגדיר אותנו כמשפחה של ים".
היא התאמנה במועדון הגלישה במשך שנתיים ואז עברה להתאמן בג'ודו. לאחר שזכתה באליפות ישראל בג'ודו לילדים עד גיל 14, היא החליטה לפרוש מהענף. ההצלחה הספורטיבית שלה זכתה במשך שנות ילדותה פיצתה אותה על קשיים אחרים. "נחשבתי לילדה די בעייתית שכן סבלתי מהיפראקטיביות ועשיתי הרבה בעיות בשיעורים", היא נזכרת, "המקום היחיד שבאמת חוויתי בו הצלחה היה הספורט. לא משנה אם היה מדובר על ג'ודו, ג'יוג'יטסו, כדורסל או כדורגל. כל ספורט שבו נגעתי, זכיתי בו להצלחה. לכן ידעתי שזה הייעוד שלי בחיים".
בשנת 2000 היא חזרה לענף גלישת הרוח, ובין השנים 20032013 היא הצליחה לחקוק את שמה בפנתיאון הספורט הישראלי עם לא פחות מארבע זכיות באליפויות עולם. אך גם שם, מתברר, לא כל הנוצץ היה זהב. לי הסתירה קשיים פיזיים עצומים, שהיו מפילים לקרשים כל אדם אחר. "בגיל 15 גילו אצלי מחלה בשם JAK2, הנוצרת כתוצאה ממוטציה במח העצם. המחלה לוותה בטיפול כימותרפיים שפגעו לי בגוף. אחד הדברים הכי מסובכים במהלך השנים היה להסתיר את הקשיים שאיתם אני מתמודדת. כתוצאה מהמחלה נפסקו לי 97% נכות לצמיתות – ולמרות זאת המשכתי בספורט אולימפי".
אחת מנקודות השבר, נקודה שהביאה אותה בהמשך לניצחון המתוק ביותר שלה, הייתה אולימפיאדת לונדון (2012), אותה סיימה במקום השישי בלבד. "באולימפיאדה הזו סבלתי מקשיים פיזיים גדולים עקב המחלה, ולמרות שברוב התחרות דורגתי בין שלוש הראשונות, בסוף כוחותיי אזלו וסיימתי את שיוט המדליות במקום התשיעי, מה שהוריד אותי בדירוג הכללי. זה די שבר אותי כי בתוך ליבי כבר הרגשתי שהמדליה האולימפית שלי. ההפסד גרם לי לדרבון גדול יותר ובשנה שלאחר מכן ניצחתי באליפות העולם שהתקיימה בברזיל. זו הייתה המדליה הכי חשובה מבחינתי כי הרגשתי שהתגברתי על כל הקשיים וניפצתי את כל המחסומים הפנימיים שעצרו אותי".
קורזיץ מעוררת ההשראה נבחרה לשמש כמנטורית בקמפיין "בוקר טוב יותר" – שיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות", ynet וחברת תלמה, שבו הכרנו בשבועות האחרונות בני נוער אשר מצטיינים בתחומים שונים – ושום מגבלה או מכשול לא יכולים לעצור אותם. במסגרת זו לקחה קורזיץ חלק בפאנל אולפן מיוחד, שברוח התקופה התבצע בחלקו ב"זום", עם שניים ממשתתפי הפרויקט: יונתן גורדימר (18), הסובל ממחלת ניוון השרירים דושן, מתנייד על קלנועית ומשחק מזה שמונה שנים את משחק הבוצ'ה; ואגם אוכמן (11), הנחשב לאחת ההבטחות הגדולות של ישראל בענף הג'יוג'יטסו הברזילאי.
יונתן פתח את סבב השאלות ללי עם התהייה "כיצד הצלחת לאורך השנים להתעלות מעל הקשיים הפיזיים והנפשיים ולזכות באליפויות עולם". קורזיץ השיבה כי "דווקא בגלל הקשיים הפיזיים שאני חווה מגיל 15, המנטאליות שלי הפכה להיות יותר חזקה. זה אומר שאני יכולה להתגבר על קשיים פיזיים שנראים לאנשים אחרים כבלתי נסבלים, וכל זאת מתוך הרצון שלי לחיות והאהבה שלי לחיים. גם כשנקבעו לי 97 אחוזי נכות, בראש עדיין הרגשתי אדם רגיל לגמרי ובגלל זה המשכתי בספורט האולימפי הרגיל. גם היום, אחרי שעברתי מספר כריתות איברים ואחרי שבאמצע שנות העשרים לחיי נאלצתי להשתמש בחיתולים למבוגרים במשך ארבע שנים, אני עדיין מרגישה כמו כל אדם רגיל. בעיניי הסוד הוא שהגוף יעבוד כיחידה אחת עם המוח".
בתשובה לשאלתו של יונתן, "איזה טיפ היית נותנת לילדים עם מגבלות שרוצים להתחיל לעסוק בספורט פראלימפי", השיבה לי כי בעיניה אין שום הבדל בין אדם בריא לאדם בכיסא גלגלים. "מכל הלב אני יכולה לומר שגם אם אדם יושב מולי על כיסא גלגלים אני לא בהכרח תופסת אותו כנכה. מתי? כשבראש שלו הוא לא נכה והדבר הזה מוקרן החוצה. אם אדם מתייחס לעצמו כחסר מגבלות, ככה גם אנשים יתייחסו אליו".
את השאלה הבאה הפנה אגם: "לפני שנכנסת לענף גלישת הרוח עסקת בענפי ספורט נוספים. עד כמה העיסוק בהם עזר לך להגיע להישגים בגלישת רוח". קורזיץ השיבה: "במשך השנים הבנתי שהזכיות שלי היו תוצאה של פאזל שהתחבר לו חתיכה אחרי חתיכה. מכל ספורט שלמדתי, בין אם מדובר בג'ודו או בג'יוגיטסו, לקחתי משהו להמשך הדרך. בעיניי אין סיכוי שהייתי אלופת עולם אם לא היה לי את הרקע הספורטיבי המגוון שרכשתי".
בתשובה לשאלתו האחרונה של אגם, "כיצד את מתמודדת עם לחצים וחששות מהפסדים", השיבה לי כי "אחד הדברים שלמדתי לאורך כל הדרך הוא שבסופו של יום אני המאמנת של עצמי ואני יודעת הכי טוב מה עוזר לי להירגע לפני תחרויות. יחד עם זאת, הלחצים משתנים כל הזמן. אם ניקח את הג'ודו לדוגמה, פעם אחת בגלל שהיריב שלך נחשב לקשה ופעם אחרת כי אתה מתמודד במשקל יותר גבוה משלך. למדתי להיעזר באנשים מסביבי, לקבל עוד כלים ועוד ידע, כשהחשוב מכולם הוא כמובן המאמן האישי".
