לפי החלטת קבינט הקורונה שנכנסה לבסוף לתוקף הלילה, ובוועדת החינוך עוד צפויים לדון בה, תלמידי כיתות ה'-ו' בערים אדומות שבכיתתם התגלה תלמיד מאומת לקורונה - יעברו ללמוד במתכונת של "צמצום מגעים", כלומר בלמידה מקוונת או באוויר הפתוח. תלמידי כיתות א'-ד' בערים אדומות, שבכיתתם התגלה מאומת לקורונה, יעברו למודל של "צמצום מגעים ככל הניתן". בהנהגות ההורים תוקפים את המתווה המעודכן, וטוענים שהוא מבלבל, לא הגיוני וגם לא יעיל.
קראו עוד:
צופית גולן, סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית, ויו"ר הנהגת ההורים ברחובות, מתחה ביקורת קשה על המתווה. "ועדת החינוך שלחה את הממשלה לחשוב מחדש, ובעצם עבדו על כולנו בעיניים", אמרה בריאיון לאולפן ynet, "בעיר אדומה שיש בה התפרצות, אין סיכוי כמעט למצוא בית ספר שאין בו ילד אחד חולה - ועל ילד אחד חולה, לא משנה מאיזו שכבה, עוברים ל'צמצום מגעים'.
"אחרי שנתיים של מגפה, אנחנו כבר יודעים שהמשמעות היא שתלמידי כיתות ה'-ו' שוב בבית, כי אין כיתות, אין מורים, אין מי שילמד אותם. מקסימום, הם יקבלו בייביסיטר. אם ילד בכיתה א' או ב' נדבק בקורונה, תלמידי ה'-ו' בעיר אדומה ישלמו את המחיר אוטומטית", היא טוענת.
"אחרי שנתיים של מגפה, המשמעות היא שתלמידי כיתות ה'-ו' שוב בבית, כי אין כיתות, אין מורים, אין מי שילמד אותם. מקסימום, הם יקבלו בייביסיטר. אם ילד בכיתה א' או ב' נדבק בקורונה, תלמידי ה'-ו' בעיר אדומה ישלמו את המחיר אוטומטית"
לדבריה, במשרד החינוך מפלים את ילדי ישראל לעומת שאר המשק בעניין התקנה שלפיה תלמידים ילמדו בזום, בערים אדומות, אם 70% ויותר מילדי הכיתה לא התחסנו. והיא מעלה כפתרון את בדיקות הקורונה שהורים ביצעו לפני החזרה לספסל הלימודים: "לא משנה כמה ביקשנו את זה, ואנחנו צועקים את זה כבר חודשים - אין בדיקות. משרד הבריאות אמר לאחרונה שהוא לא מסוגל לבצע אותן. בסופו של דבר, אם יהיה מתווה שיאפשר לילדים ללמוד בצורה סדירה, רוב ההורים יסכימו לשתף פעולה בנושא הבדיקות. ראינו את זה גם בכיתות ירוקות. אנחנו בוודאי לא רוצים תחלואה בבתי הספר, אבל הנה - אני אימא לילד שבבית הספר שלו מופעלת תוכנית 'מגן חינוך', וזה דבר נפלא. למה היא לא מיושמת בכל הארץ? זו אוזלת יד של הממשלה. ככה לא מנצחים מגפה".
עינב דלח, יו"ר הנהגת ההורים ברמת גן, וחברת הנהלה בהנהגת ההורים הארצית, הוסיפה: "זו דוגמה נהדרת לאופן שבו ההורים מאבדים אמון במערכת. פעם אחר פעם המערכת מקבלת החלטות, כאלה שההורים כבר לא יודעים מה לעשות איתן. פעם אומרים לנו שעניין הבדיקות הוא רלוונטי, ופעם אחרת שהן לא. הורים כבר לא יודעים מהן החלופות שלהם, והמדינה לא מסוגלת לתת מענה שיטתי, משהו שאפשר לעקוב אחריו ולהמשיך איתו. יש בעיה מאוד גדולה, שמתחילה בקבלת החלטות שגויה, ומידרדרת עוד ועוד עד לאיבוד אמון מוחלט של ההורים במערכת".
דלח התייחסה לוועדת החינוך: "יושבים אנשים, מקצועיים לחלוטין, שמסבירים למה אין שום היגיון בתקנות, ולמה זה רק מייצר החמרה של מצבים פדגוגיים, נפשיים ורגשיים בקרב הילדים. אבל - הם ממשיכים לקבל החלטות לא הגיוניות. הרי, אמרתם את זה כבר בהתחלה. איך ייתכן שהמדינה מקבלת פעם אחר פעם החלטות ולא לומדת מהן? זה לא מובן. שוב ושוב אנחנו מקבלים את התקנות אחרי קבלת ההחלטות, במקום לשבת איתנו עוד קודם ולהקשיב להמלצות. אם היו עושים את זה, היו מגלים מיד שההחלטה הנוכחית היא לא סבירה - בית ספר שלם ילמד בזום בגלל מאומת בכיתה? אולי צריך לחשוב כיתתית, אולי שכבתית. אנחנו רוצים ומסוגלים לדבר על הכול, אבל הם משגרים אלינו החלטות בלי היגיון, ואז מחכים שנכבה את השריפות - במקום לדבר איתנו קודם".
גולן מסכמת: "אנחנו מציעים הצעות לפרויקטור, למשרדי החינוך והבריאות, אבל בצד השני פשוט אין מספיק פתיחות ורצון לחשוב על משהו שהוא מעבר לקופסה שאותה הם מכירים".