אסיפת הורים
האזינו: להיות הורים טובים - איך עושים את זה? | #25
54:45
סגן אלוף נטלי עזריה עברה טיפולי פוריות לצד תפקידה כמפקדת גדוד 80, וכן, כשהייתה בהיריון וחיכתה להערכת מצב, היא גם ישנה ברכב. רב סרן ליאת כהן, מפקדת מחנה פלוגות, החליטה שהיא "לא מחכה לאף אחד", ואחרי שלוש שנות טיפולים ילדה בגיל 39. רב סמל אלה אורייב, שהתחילה את טיפולי הפוריות בגיל 32, והצליחה בניסיון ה-13, מצפה לילדה שנייה. אלה הסיפורים, הניצחונות והאתגרים, של שלוש נשים בתפקידים בכירים שהחליטו שהן לא מחכות לזוגיות, והפכו לאימהות.
לישון ברכב בחודש חמישי
סגן אלוף נטלי עזריה, בת 35 מנתיבות, היא מפקדת גדוד 681 באוגדה 80, וגם אימא של כרמל בת החודשיים. "תמיד היה ברור לי שאני אהיה אימא", היא מספרת. "לא בדיוק הבנתי איך זה יקרה הלכה למעשה, אבל זה היה הרצון שלי. כשהזוגיות הסתיימה, הרצון להביא ילד נשאר. לא קישרתי בין ילד לבין זוגיות. אם זה יבוא יחד, מעולה, אם לא - לא". לפני כחמש שנים קיבלתי את ההחלטה להפוך לאם יחידנית: "הלכתי לבנק הזרע, עברתי הזרעות, שאיבות וטיפולי פוריות, עם הפסקות כאלה ואחרות, עד שנקלטתי".
איך משלבים בין ההחלטה הזו לבין תפקיד מבצעי?
"הייתי צריכה להיות זמינה לטיפולים ולבדיקות, כשחלק מהבדיקות היו באזור המרכז ואני בכלל משרתת באילת. לכן ברור שהייתי צריכה את התמיכה של המפקדים שלי, והייתה תמיכה מלאה".
את תקופת ההיריון נטלי העבירה כמפקדת גדוד תקשוב, לצד תרגילים צבאיים והקפצות. "עד חודש שישי כמעט אף אחד בצבא לא ידע שאני בהיריון", היא מודה. "היו לי שעות עבודה של צה"ל, מה שנקרא, וכך למשל בחודש חמישי הייתי צריכה לישון שעתיים-שלוש ברכב ולחכות להערכת מצב בבוקר שהתבצעה בחפ"ק.
"בדיעבד אני חושבת שאם מישהו היה יודע שאני בהיריון, לא היו מאפשרים לזה לקרות. גם אני לא נתתי להיריון להשפיע יותר מדי, אבל אין ספק שזה היה מאתגר, גם בתחושה שאני לא רוצה חלילה לעשות משהו שיפגע בהיריון ובהתפתחות העובר, וגם כי העייפות והמנגנונים של הגוף השתנו".
קראו עוד:
איך העובדה שהפכת לאימא השפיעה על השירות שלך?
"עד היום, ב-17 שנות השירות שלי, ביצעתי תפקידים מבצעיים במתכונת סגורה. כעת לקראת סיום חופשת הלידה, אני צפויה להתחיל תפקיד במתכונת יומית, ולשרת קרוב יותר לבית. אני מקווה ורוצה להאמין שציר ההתקדמות שלי בצבא לא יושפע מכך, ושאם אבצע את התפקיד הזה על הצד הטוב ביותר, ההתקדמות שלי לא תיפגע".
איך את חווה את האימהות עד כה? מאתגרת יותר או פחות מהשירות הצבאי המבצעי?
"אני לא יודעת להגיד אם האימהות מאתגרת כי עבר יחסית מעט זמן, אבל היא בהחלט נותנת פרספקטיבה חדשה ומדהימה לחיים. יש חשש בהסתכלות קדימה, איך משלבים את הקריירה ואת הסטטוס החדש בחיים. בצה"ל לא מדובר בעבודה קונבנציונלית אלא בשירות, ופתאום נכנס משתנה משמעותי שמשנה לך את כל החיים וצריך ליצור את האיזון בין הקריירה להורות".
מה המסר שלך לנשים ששוקלות להתחיל בתהליך?
"יש פה גור אדם שהוא שלך. זה שווה הכול. התהליך מורכב, אבל שווה את כל העולם".
הכנה ללידה בצבא
רב סרן ליאת כהן, בת 41 מבאר שבע, היא מפקדת מחנה פלוגות ואימא יחידנית ללביא בן השנתיים. בגיל 36, כשהייתה מפקדת שרשרת חיול, היא קיבלה את ההחלטה להפוך לאימא. "היה לא פשוט. חשבתי שאקלט בפעם הראשונה, אבל עברתי שנתיים וחצי של טיפולים. ילדתי שלושה שבועות לפני גיל 39", היא מספרת. לשאלה אם היא חשבה לחכות לזוגיות, היא עונה: "אני אדם עצמאי, ואני לא מחכה לאף אחד".
איך עברה תקופת ההיריון?
"אימא שלי הייתה איתי בכל התקופה, מההזרעות ועד ל-IVF. היה לי את ההיריון הכי כיפי שיש, אפילו בלי תמיכה של בן זוג. החברות שלי כל כך שמחו ותמכו בי. לגבי ההורים, לא ידעתי איך הם יקבלו את זה. גיליתי להם על ההיריון בשבוע שביעי, והם בכו יחד איתי מהתרגשות. הם כל כך השתוקקו לזה.
"ובכל זאת, בסופו של דבר, את עושה הכול לבד. אין מי שיפנק אותך כשיש לך חשקים, או מישהו שיעזור לך להתמודד עם הבדיקות או אפילו סתם לנעול נעליים. ככל שההיריון התקדם גם צצו חששות - איך אני אתמודד לבד עם הילד, אם אסתדר בגידול שלו, ואפילו הפחד מהלידה עצמה הלך וגדל ככל שהתקדמתי לתאריך המשוער".
איך את משלבת בין הצבא לבין האימהות?
"בצה"ל לקחו את נושא האימהות היחידניות כמה צעדים קדימה. יש לנו את מרכז 'מצפים' שמלווה את המשרתות והמשרתים בחיבור בין הורות לבין שירות. יש בו סדנאות להורות, ליוו אותי גם בהכנה ללידה. ובלי קשר, כשהייתי בהיריון, מנהל המטבח התקשר אליי בכל יום ושאל אותי מה אני רוצה לאכול. היום כשאני אימא, ומפקדת על אנשי קבע עם משפחות, אני כל כך מבינה אותם בדאגה לילדים, בימי הולדת, ברצון להספיק להוציא אותם מהגנים. יש לי יותר חיבור והבנה והכלה מאז שאני אימא מאשר כשהייתי מפקדת רווקה ללא ילדים. אז ההסתכלות שלי הייתה שונה, אולי אפילו נוקשה".
במה זה בא לידי ביטוי?
"לפני ההיריון הייתי מאוד לחוצה, חייתי נטו בשגרה של הצבא. תמיד הסתכלתי רק על הצבא. היום יש לי מישהו נוסף לדאוג לו, לטפל בו, להיות שם בשבילו בכל דבר – כי זו אהבה בלתי מוסברת בין אימא לבן. אני נהנית מכל רגע איתו, ואני מרגישה החמצה על כל פספוס של שעה ביום. בשנה הראשונה להתפתחות שלו תמיד חששתי שאפספס את הפעמים הראשונות, את הזחילה הראשונה, את הצעד הראשון, את השן הראשונה, אבל למזלי תמיד הייתי שם כדי לחוות את זה. לפעמים כשאני רואה שהוא הילד הראשון שהגיע לגן, זה צובט לי בלב. האימהות העצימה ופתחה אצלי משהו בלב שלדעתי היה חסום בתקופה שבה הייתי ללא לביא. היא פתחה אצלי רגשות של דאגה ואהבה, וככל שעובר הזמן, החיים, וגם השירות, מקבלים תפנית אחרת בחשיבה".
עם אילו אתגרים התמודדת לצד הסטטוס החדש כאימא יחידנית?
"בשנה האחרונה אבא שלי חטף אירוע מוחי ואימא שלי חלתה בסרטן השד. החלטתי לחשב מסלול מחדש. התמודדתי על תפקידים באזור הדרום, שם גרים הוריי. אימא שלי עזרה לי וגידלה את הילד, והגיע הזמן שאעזור להם. האתגר הגדול בהורות יחידנית הוא שהכול את עושה לבד. כשהילד חולה, כשיש מסיבות, ימי הולדת, ביקורים בטיפת חלב ובקופת החולים, ואפילו השגרה היומיומית – להסיע לגן, להוציא מהגן, לדאוג לקניות לבית, אוכל, בגדים וכדומה. אני מעדיפה להיות בשליטה ולא לבקש עזרה מאחרים, ולכן זה האתגר הכי גדול שלי בהתמודדות היומיומית שלי עם לביא ובהורות".
הצלחה בניסיון ה-13
רב סמל אלה אורייב, בת 37 מבאר שבע, היא אימא יחידנית לאיתי בן 11 החודשים, ונמצאת כעת בהיריון שני. את תהליך הכניסה להיריון היא התחילה כבר בגיל 32. "קיבלתי את ההחלטה בגיל 27, החלטתי שבין אם אני אהיה בזוגיות ובין אם לא, אני אממש את האימהות שלי", היא מספרת. "בגיל 30 ראיתי דברים שקורים סביבי, ואמרתי לעצמי שזוגיות ונישואים אפשר לקיים בכל גיל, אבל אימהות לא. ידעתי שאני רוצה להיות אימא בכל מקרה, שזוגיות לא תעכב אותי", היא מספרת.
אלה שילבה את החלום לאימהות לצד קריירה כקצינת מדור פיתוח מקצועי של חיל חימוש לשעבר. כיום היא משרתת באוגדה 162, עוצמת הפלדה, זירה שכוללת ארבע חטיבות - נחל, גבעתי, שריון ותותחנים. היא חזרה לצבא בגיל 27 אחרי שבע שנים באזרחות, וממלאת את תפקידה הנוכחי כבר חמש שנים. "אני אחראית על כל מערך כוח האדם, אנשי קבע וחיילים, על הכשרות, קידומים, התמודדות לתפקידים, דרגות ועוד", היא אומרת.
לא חששת שהתפקיד התובעני יפריע לניסיונות להקים משפחה, ועוד כאם יחידה?
"בהתחלה חששתי מהשילוב של התפקיד עם טיפולי הפוריות, וחיכיתי לרגע המתאים להתחיל. בשלוש השנים האחרונות יש לי מפקדים שהם בעצמם אבות לילדים קטנים, כך שהם מבינים אותי. ועם זאת, כן, אני נדרשת לזמינות גבוהה".
דרכה של אלה לאימהות לא הייתה חפה מקשיים. "עברתי טיפולי פוריות במשך יותר משנתיים, וההיריון צלח רק בניסיון ה-13. אבל, אף פעם לא התייאשתי. הייתי מוכוונת מטרה. השתדלתי לא לתפוס את עצמי כפגומה או כלא בסדר, וגם לא עצרתי. אמרתי שאני לא פוסלת שום דבר, בין שמדובר בתרומת ביצית ובין שבפונדקאות. המטרה שלי הייתה להיות אימא, לא להיות בהיריון".
אלה ילדה את בנה הבכור איתי לפני כשנה, בגיל 36. ואז שוב הועמדו על כף המאזניים האימהות מול הזוגיות. "אחרי שילדתי את איתי, אימא שלי אמרה, 'יופי, את לא בלחץ. תחפשי זוגיות, ואת הילד הבא תביאי בזוגיות'. לא הסכמתי עם זה. ואם זה יקרה רק עוד 10 שנים? זה ממש לא יהיה יותר קל או טוב. ידעתי שאני רוצה יותר מילד אחד, אמרתי לעצמי שאין טעם לחכות, שעדיף לעשות את זה שוב מהר". כשאיתי היה בן שבעה חודשים, היא חזרה לטיפולים ונקלטה בניסיון הראשון. כעת היא בחודש החמישי להיריון ומצפה לבת שתיוולד ביולי הקרוב.
חששת שהבחירה תפגע בסיכויים לזוגיות?
"ראיתי נשים אחרי גיל 30 שמחפשות זוגיות, ועד כמה זה מכניס אותן ללחץ. השעון מתקתק, וזה ממש לא תורם למציאת זוגיות איכותית שתחזיק מעמד. לא רציתי להיות בזוגיות עם אדם לא מתאים רק כי אני רוצה ילדים".
