אסיפת הורים
האזינו: להיות הורים טובים - איך עושים את זה? | #25
54:45
הן עברו טיפולים, בדיקות וזריקות, חודש אחרי חודש, כדי להיכנס להיריון. הן חוו גם כישלונות ואכזבות, חודש אחרי חודש, עד שהתינוק המיוחל הגיע, אבל אז הגיע גם הדיכאון. בשעה שהן לא חשבו ש"מותר" להן להרגיש ככה, בספרות המקצועית דווקא מכירים את התופעה היטב.
קראו עוד:
"אחרי שדניאל נולד, רצינו היריון נוסף. הוא היה כבר בן חמש ולא הצלחנו להיכנס להיריון. עברתי טיפולי פוריות במשך יותר משנה, חוויתי בלבול הורמונלי וכישלונות אינסופיים. כל חודש שאת לא מצליחה להיקלט, מוריד אותך למטה. עברתי טיפולים, הזרעות ובדיקות לא נעימות, היה המון סטרס", משתפת מורן שגב מפתח תקווה, אימא לילד בן 13 ולתאומות בנות שש.
"בסוף נקלטתי עם תאומות, אבל ההיריון היה מאתגר. חוויתי תנודות הורמונליות בטיפולים, עלייה במשקל ועוד. הריון עם תאומים נחשב בסיכון גבוה, זה היריון יקר מאוד, בטח אם הוא הגיע אחרי טיפולים. את נמצאת כל הזמן תחת מעקב, וזה סיר לחץ - רק לא לאבד את ההיריון. אומנם הוא עבר בסדר, אבל כל מה שקרה מסביב מאוד השפיע. היו המון בדיקות, אולטרסאונדים. את חיה מתשובה לתשובה".
אחרי הלידה, בעודה בבית החולים, ביקרה את מורן עובדת סוציאלית. "היא רצתה לוודא שיש לי עזרה ושהכול בסדר. בהמשך הגעתי הביתה, החיים ממשיכים לכאורה, או מתחילים ליתר דיוק, אבל בתוכי כבר חלחל הקושי", היא מספרת.
איך זה הרגיש?
"זה הרגיש שאני צוללת, שאני לא בטוב. ואני עוד מכה חטא על פשע, כי איך ייתכן שאני מעיזה להרגיש ככה? את יושבת בלילה עם עצמך, הורמונלית, מחזיקה תינוקת ביד ושואלת - 'למה עשית את זה לעצמך?'. את לא מצליחה לישון, הכול מערער אותך, ואת מרגישה כפוית טובה. בתוך כל זה, את אמורה להיות חזקה, עם כוחות, ולטפל בבנות ובעצמך. לא נעים להגיד אבל היו ימים שנגעלתי מעצמי.
"כשאת בהיריון, דואגים לך. ואז את יולדת ואת קצת פחות מעניינת, את נעלמת מהעיניים של האנשים. זה דיסוננס כזה. זה ממש לעבור מ-100 ל-0, וכבר פחות רלוונטי אם אכלת ושתית או לא. את אחרי לידה, מלאה בהורמונים, ואת כבר לא פונקציה".
"את יושבת בלילה עם עצמך, הורמונלית, מחזיקה תינוקת ביד ושואלת - 'למה עשית את זה לעצמך?'. את לא מצליחה לישון, הכול מערער אותך, ואת מרגישה כפוית טובה"
איך הסביבה הגיבה לדיכאון שהרגשת?
"שיתפתי את בעלי, את אימא שלי, את חמותי ואת החברות הטובות. כולם היו לצידי, היה לי מערך תמיכה מטורף. אני לא אדם שמתבייש או שמסתיר, לא כל האנשים יודעים לתמלל את התחושות שלהם, אבל אני ידעתי. באתי ממקום מודע. כולם תמכו, אפילו דניאל הבן שלי, שקיבל אחיות תאומות בגיל שש חווה את זה מדהים. כולם באו לעזור, דאגו לי לתורים לבחורה שעושה גבות, קנו לי פיג'מות כיפיות, הזמינו לי אוכל טעים הביתה. ורק אני יושבת על הספה ובוכה את חיי, אחרי שעבדתי כל כך קשה בשביל זה. כך זה נמשך כחצי שנה שבה גם קיבלתי טיפול".
מתי הבנת שזה מאחוריך?
"אני זוכרת את הרגע במדויק. התאומות ישנו ואני עמדתי מול המיטה. פתאום שתיהן התעוררו ובכו, ואני הסתכלתי וחייכתי בשלווה. רק מי שעוברת סערה כזו, יודעת שבסוף זה יחלוף. בזכות מה שעברתי היום אני מלווה ומדריכה נשים בהריון ולאחר לידה, להורות בריאה בגוף ובנפש".
מה היית ממליצה לנשים אחרות?
"לא להישאר לבד. לפתוח חלונות, להכיל אנשים. לשמוע קולות, לראות אור שמש ולצאת החוצה, ובעיקר לאוורר רגשות ולדבר".
שירלי טרלו מנתניה, אימא לשתי בנות (16, 12) עברה טיפולי פוריות לפני שני ההריונות, ואת הדיכאון היא חוותה עם הבכורה. "עד הלידה של הבת הגדולה עברתי שנה של טיפולי פוריות. שנה אינטנסיבית, סבב אחרי סבב אחרי סבב", היא מספרת. "ההיריון היה תקין לגמרי, ואז בלידה הייתה ירידה בדופק וגם מיעוט מי שפיר. קיבלתי זירוז וחוויתי טראומה. הייתי כמעט 24 שעות בחדר לידה. בסופו של דבר הצליחו ליילד, אבל זו הייתה לידה קשה".
שתפי בדיכאון שחווית.
"הייתה לי תינוקת שלא יורדת מהידיים, וההנקה הייתה קשה. חוויתי דכדוך, תסכול, בכי, רציתי רק שהימים יסתיימו. היום בדיעבד יש לי הרבה תובנות, אבל כשהייתי בתוך זה לא ידעתי להגיד. הרגשתי לבד. בעלי פיתח את הקריירה ועבד הרבה שעות מחוץ לבית, הייתה עזרה ותמיכה אבל ברמה האישית, זו תחושה של - 'אני צריכה לקום ולהגיד תודה, אין מקום וזכות להרגיש קושי. אני חייבת להתמודד עם מה שהחיים מביאים'. חצי שנה אחרי שהיא נולדה עברתי פריצת דיסק. הייתי בחורה צעירה וזה לא דבר שכיח. היום אני מבינה שהכול התחבר, שגוף ונפש אחד הם".
איך התמודדת?
"ההתמודדות הייתה טכנית לחלוטין. ניסיתי מאוד ליהנות מהאימהות, להתחבר. ניסיתי לעבוד לפי צ'ק ליסט - הלכתי לחוגי אימהות, גם כדי להתחבר לתינוקת, גם כדי להכיר עוד נשים. אבל בתוך זה, לא לקחתי רגע להקשיב לעצמי".
התמודדת עם דיכאון בתקופה שבה זה לא דובר מספיק. זה השפיע?
"נכון, זו הייתה תקופה שדיכאון אחרי לידה לא היה נושא מדובר. גם היום לדעתי הוא עדיין לא מספיק פתוח. נלחמתי להיות אימא ולכן אין לי זכות להתלונן כשקשה. לא הרגשתי לגיטימציה להיות עצובה. היה בי קול שאמר – 'תגידי תודה שהבאת ילד לעולם, זכית'. כשאין מקום לאוורר רגשות פחות נעימים, הם עוד יותר מחלחלים".
הייתה מוכנה יותר לקראת הלידה השנייה?
"כן. באתי יותר מוכנה. הרשיתי לעצמי לבקש עזרה ולהודות שקשה לי, וזה עשה את ההבדל".
"לא הרגשתי לגיטימציה להיות עצובה. היה בי קול שאמר – 'תגידי תודה שהבאת ילד לעולם, זכית'. כשאין מקום לאוורר רגשות פחות נעימים, הם עוד יותר מחלחלים"
איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים שעוברות טיפולים?
"אני רוצה לומר להן שמותר להרגיש כל דבר, גם אם עבדנו קשה וגם אם זה לא מובן מאליו שהבאנו ילדים לעולם. נשים צריכות לדבר על זה. עברת טלטלות בשביל להיות אימא וזה לא מפחית מהאנושיות, או מהלגיטימציה לקושי שמגיע עם כל ילד שבא לעולם. הקושי הוא אותו קושי".
אחת מארבע
לפי הספרות המקצועית, אחת מכל ארבע נשים שעברו טיפולי פוריות עלולה להתמודד עם דיכאון אחרי הלידה, מסבירה ד"ר ורד בר, מנהלת מרכז חוה לבריאות הנפש של האישה במרכז הרפואי שיבא.
"אחד הגורמים לסיכון הוא חרדה בהיריון, כאשר הקשיים מתחילים בפנטזיה להיות אימא. זה מסלול שבו כל חודש יש תחושה של כישלון. את מנסה להרות ולא מצליחה, את חושבת שכולן נכנסות להיריון ורק בך יש משהו לא תקין, את עוברת בירורים, המון בדיקות, יש היעדרויות מהעבודה, הורמונים שמשפיעים, הסיכוי להרות הוא לא 100%, ואז עוד כישלונות, ציפיות ואכזבה", אומרת ד"ר בר.
ד"ר ורד ברבית החולים שיבא"לצד זה חלק מהנשים גם עוברות היריון כימי או הפלה, לעיתים לידה קשה, וכל זה מגיע עם רמות חרדה גבוהות - האם אצליח לצאת בידיים מלאות? זו הסיבה שנשים רבות מתקשות להיקשר לתינוק במהלך ההיריון. הן מגיעות ללידה, וכשהן בחרדה, הן לא פנויות להיקשר מרוב חרדה וזה משפיע על תהליך ההחלמה ועל הקשר עם התינוק. מצפים ממך להיות שמחה, הרי נולד נס, בייחוד לגבי נשים שעברו דרך ומסע, אז איך את יכולה להרגיש ככה? הן מרגישות כישלון - עברתי כל כך הרבה כדי להגיע למעמד הזה, ובסוף אני מרגישה עצובה".
מהם הסימנים לדיכאון כזה שלאחר הלידה?
"למשל כשחרדה תופסת נפח, את לא מרוכזת בעבודה, או בסרט, אפילו בפגישה עם הרופא. את לא מצליחה לישון כי את מוטרדת למרות העייפות וזה משום שהראש עובד ולא הגוף. תחושות של חרדה ודיכאון, איבוד תאבון, חוסר הנאה, קושי להרפות, את לא סומכת על אחרים. כל אימא נולדת עם רגשות אשם, אבל בדיכאון יש מחשבות שליליות מהרגיל, לעיתים גם מחשבות אובדניות. כשאנחנו מדמיינים דיכאון, יש לנו נטייה לדמיין אימא ששוכבת במיטה ולא עושה כלום, אבל רוב האימהות שחוו דיכאון דווקא מטפלות יפה בילד. הן רק מזניחות את עצמן, לא מתקלחות, לא יוצאות מהפיג'מה. לסביבה מאוד קשה לזהות כי הסימנים מטעים".
איך אפשר לעזור? לטפל?
"מניעה טובה מתחילה ביצירת מודעות. כדאי לשים לב לסימנים בטיפולי ההיריון ובמהלך ההיריון עצמו. חשוב לזכור שהבריאות הנפשית והפיזית של ההורים חשובה עבור הילדים. מי שמרגישה שקשה לה, שהיא במצוקה, כדאי מאוד שהיא תפנה לעזרה. בשלב הראשוני יינתן מענה טיפולי והיום יש המון שיטות כמו CBT ואחרות. בהמשך, במידת הצורך, אפשר להיעזר בתרופות, כמובן אחרי התייעצות עם הרופא. חלק מהן בטוחות בהיריון ובהנקה. חשוב לזכור להסתכל על היש ולא רק על האין. לנו כחברה יש תפקיד - לא רק להתייחס לתינוק ולהגיד 'איזה חמוד', לשאול איך הוא ישן ואוכל, אלא אנחנו צריכים לשאול את האישה מה שלומה. איך היא ישנה, מה היא אוכלת, מה מדאיג אותה. זה נותן לגיטימציה לפתוח דברים כשקשה. יש המון מה לעשות - דרך מניעה, איתור, מוקדם וטיפול".
