מכירים את זה שאתם לא מצליחים להחליט? אם לקנות ילקוט כזה או אחר לילדים, אם לרשום אותם לחוג קרוב לבית או לחוג מרוחק שנראה שווה יותר, אם ללכת למסיבה או לצאת לבר קטן בפינה, אם ללבוש שמלה או ג'ינס, אם לחתוך סלט או להזמין פיצה, אם לנסות למצוא עבודה חדשה או להמשיך לסבול בנוכחית, אם להתגרש או לעבוד על היחסים, אם להביא לעולם עוד ילד או לא ועוד ועוד. וזה לא ממש כיף.
קראו עוד:
לתפיסתי, אחת המיומנויות המשמעותיות לטובת ההתקדמות שלנו בטווח הזמן היא היכולת לקבל החלטות בצורה מיטבית, ורבים מאיתנו מתקשים בכך. אלה יכולות להיות החלטות קטנות ושגרתיות, כמו מה להכין לאכול הערב, או החלטות גורליות כמו חתונה, ילדים וקריירה. הקושי קיים ומוכר ואף מתעצם בקרב הורים שמתמודדים עם קשיי קשב וריכוז. מהן הסיבות לכך?
הדופמין מסביר הכול
אם בקליפת הקורטקס הקדם מצחי, כלומר המקום במוח שלנו שאחראי על התפקודים הניהוליים כולל קבלת החלטות, יש מחסור בדופמין - יש לכך קשר ישיר לקושי האמיתי לקבל החלטות. מה שמוסיף לזה משקל הוא ערך עצמי נמוך: כאנשים עם הפרעת קשב, שהיו ילדים עם הפרעת קשב, ושלא התאימו כל כך לתבניות של מערכת החינוך ששפטה אותם לפי קריטריונים של הצלחה לעומת כישלון, חלקנו למדנו לראות את עצמנו ככישלון. אולי יותר נכון לומר שתחושת הכישלון נחרטה לנו כסדק בתת המודע וגם לאחר שנים, וגם אחרי התואר השני, אנחנו עדיין מרגישים כישלון.
"כאנשים עם הפרעת קשב, שהיו ילדים עם הפרעת קשב, שלא התאימו לתבניות של מערכת החינוך ששפטה אותם לפי קריטריונים של הצלחה לעומת כישלון, חלקנו למדנו לראות את עצמנו ככישלון"
איך זה משפיע על קבלת החלטות? אם אני מרגישה ערך עצמי נמוך, והפחד מכישלון מניע אותי, סביר להניח שאני אמנע מלקבל החלטות משמעותיות, וכך אמנע גם מהפחד לקבל החלטה שגויה. כלומר, להיווכח שעשיתי טעות, ואז תחושת הכישלון תכה בי שוב.
זה משפיע על החלטות קטנות וגדולות כאחד. נסו לשים לב לרגע הזה שבו אתם צריכים לקבל החלטה שאתם נמנעים ממנה זמן רב. מה מעכב אתכם? רוב הסיכויים שהסיבה לכך היא פחד - שקשור בערך עצמי נמוך ובדימוי עצמי שלילי. סיבה נוספת עלולה להיות יכולה להיות ניסיון עבר של מפרעי קשב בכך, שהם כביכול לא מסיימים דברים ולא מתמידים, ואז הפחד להחליט אם להיכנס לאיזה תהליך - לפתוח עסק, להתחיל לימודים ועוד - הוא תחושת חוסר המסוגלות לסיים בהצלחה את הדבר הענק הזה.
ואיפה זה פוגש אותנו בחיים? חוסר החלטיות גורם לתחושת סטרס, ולמעגל אין סופי של תקיעות, התלבטויות וספקות, וכל זה פשוט מרגיש כמו סבל אחד גדול. לא סתם נכתב "אין שמחה כהתרת הספקות". לפעמים אנחנו אפילו נעדיף שיחליטו בשבילנו, העיקר שנשתחרר כבר מהעול הזה. חוסר החלטיות יכול להתבטא אפילו אחרי קבלת ההחלטה, למשל על ידי תחושות כמו חרטות, הלקאה עצמית וחידוד תחושת הכישלון.
"חוסר החלטיות גורם לתחושת סטרס, ולמעגל אין סופי של תקיעות, התלבטויות וספקות, וכל זה מרגיש כמו סבל אחד גדול. לא סתם נכתב "אין שמחה כהתרת הספקות". לפעמים נעדיף שיחליטו בשבילנו, העיקר שנשתחרר כבר מהעול הזה"
המוח שלנו לא בעדנו
למוח שלנו יש תפקיד אחד עיקרי, והוא לשמור עלינו בחיים. בואו נראה אותו כחיה הישרדותית, שכל מה שמניע אותה זה להישאר בחיים ולא למות. לכן, המוח שלנו תמיד רואה את הטווח הקצר - הוא לא חושב על עוד חמש או עשר שנים, אלא הוא חושב על כאן ועכשיו: איך אני משאיר כמה שיותר אנרגיה בגוף שתספיק לאדם לשרוד במקרה חירום.
איך זה קשור לקבלת החלטות? היומיום שלנו מורכב מהמון החלטות שעלינו להכריע בהן. לרוב, יש לנו כמה אפשרויות כשהמשמעות של ההכרעה היא לטובת הטווח הקצר, או לטובת הטווח הארוך.
בואו נראה את זה בדוגמה פשוטה, כשאנחנו מתלבטים מה לאכול. בטווח הקצר בא לנו משהו טעים, לא מזין, שיספק לנו אנרגיה מהירה כמו שיותר, כמו סוכר או לחם לבן, גם כי זה חוסך לנו אנרגיה בהכנת מזון מורכב ומזין יותר, וגם כי זה מיד מעלה לנו את רמת האנרגיה. והמוח, מה הוא רוצה? הוא רוצה אנרגיה זמינה לטווח הקצר.
באותו רגע הוא לא חושב על מצב הבריאות שלנו בעוד חמש שנים, או על מצב בריאותנו כשנזדקן, אלא על הישרדות שהיא כאן. דוגמה נוספת קשורה להתנהלות כלכלית - גם כאן יש טווח קצר של הישרדות, וטווח ארוך של איכות חיים. יש משהו שאנחנו צריכים כאן ועכשיו, יותר קשה לנו לוותר על זה ולא לקנות, קשה לנו לקחת החלטות שהן יותר ארוכות טווח. אנחנו בחוץ ואנחנו רעבים, אז אנחנו קונים אוכל, לא חושבים על סוף החודש שזה יצטבר וינגוס לנו נתח משמעותי מהתזרים.
זה יכול לפגוש אותנו פתאום כשהבן הבכור מתקרב לגיל 13, וממש עוד מעט נחגוג בר מצווה, ולא התכוננו מראש. לא תכננו ולא חסכנו כסף לטובת האירוע. אז מה עושים? לוקחים הלוואה, שנותנת לנו אוויר לטווח הקצר - אך מתנקמת בנו לטווח הארוך (סיפור אמיתי).
זה מתקשר להרבה מצבים בבית: חינוך, בחירה של מסגרות לימוד לילדים, בחירת המזון שאנחנו נותנים להם לאכול, המסך שאנחנו נותנים להם בגיל שנתיים כדי להרוויח שקט כאן ועכשיו, בלי למדוד את הנזקים לטווח הארוך. אז איך מתחילים לשפר את המיומנות הזו? לתפיסתי, מודעות ואימון המוח הם שני כלים משמעותיים בדרך לשכלול מיומנות קבלת ההחלטות.
המודעות לאופן שבו אנחנו ניגשים להחלטה, גם הקטנה ביותר כמו מה לאכול, או אם להוציא סכום מסוים או לא, יכולה לשפוך אור על התהליך כולו. נסו לבחון את עצמכם ברגע של קבלת החלטה, ולחשוב על ההשפעה שלה בטווח הארוך - כי הוא תמיד מגיע ומשיג את הטווח הקצר. הזמן טס הרי, והיום אנחנו חיים את ההשפעות של ההחלטות שהחלטנו פעם.
מהיכרותי עם החיים עם הפרעות קשב וריכוז, המלחמה האמיתית היא בין המוח ההישרדותי שרוצה הכול כאן ועכשיו בטווח הקצר, לבין איכות החיים שלנו ושל ילדינו בעתיד. לכן, אנחנו רוצים לאמן את המוח שלנו לחשוב תמיד לטווח הארוך, לבחון את ההשפעות ולנסות לקבל כמה שיותר החלטות שיש בהן כדי להשפיע על עתידנו בצורה חיובית ומיטבית.
תהילה דביר, אם ואמנית, מלווה ומאמנת מבוגרים עם הפרעת קשב בתהליכי שינוי הרגלים
