בשיתוף תלמה
צולם ב"קיר" - מועדון טיפוס חדרה
(צילום: ירון שרון)
הם מוסחים בקלות, שוכחים דברים לעתים קרובות, מחליפים במהירות רבה מדי פעילות אחת בפעילות אחרת, מתקשים להתמיד בדברים, לא מרוכזים, חולמים בהקיץ יתר על המידה, והרבה פעמים מתקשים בסיום מטלות, כגון שיעורי בית או משימות. אם בעבר קראו לילדים ובני נוער כאלו עצלנים או ילדים עם קשיי למידה, הגדרות שהיו פוגעות בביטחונם העצמי וביכולותיהם בהמשך החיים, הרי כיום ידוע לכולם שמדובר על ילדים ובני נוער הסובלים מבעיות קשב וריכוז, ושהם אינטליגנטים ובעלי יכולות, בדיוק כמו שאר בני גילם.
למעשה יש כאלו שהופכים את הלימון והקשיים ללימונדה של ממש ומנתבים את האנרגיות הגדולות האלו לאפיקים של ספורט מקצועי ותחרותי ברמות הגבוהות ביותר. במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" המשותף לקבוצת ידיעות אחרונות ותלמה, פגשנו את אחד האלופים האלו, צעיר שהחליט להתמודד, להתגבר ולהצליח, ולא נותן לשום בעיה או מגבלה לעצור אותו בדרך.
תכירו את עומר פולגר (19) מטפס מקצועי וחבר בנבחרת ישראל בטיפוס, שלא רק שהגשים את החלום להפוך לחבר נבחרת אלא חולם הלאה, להגיע לאולימפוס של הספורט – האולימפיאדה. "מילדותי אני מאובחן עם בעיות קשב וריכוז כך שכשאני מדבר עם מישהו אני יכול להגיע למצב בו אני לא קולט מה קורה מסביבי ומאוד קשה לי להתרכז במה שאומרים לי, כך שאני מאוד מהר בורח לכל מיני מקומות במחשבה", הוא מעיד על עצמו בפתיחות.
איזה תלמיד היית בבית הספר?
"אני יכול להגיד שבשונה מהסטיגמה של ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז לא הייתי תלמיד שמפריע בכיתה, אבל כן הייתי תלמיד נורא שקט שחי בעולם שלו ומתמקד בעשיית דברים משלו, כמו, למשל, לצייר וסתם לעשות שטויות. אפשר לומר גם שהייתי סוג של טרזן כזה, הייתי רץ ראשון בטיולים השנתיים ומטפס על כל מיני דברים."
לתחום הוא הגיע די במקרה, דרך אמא שלו שחיפשה עבורו פעילות ספורטיבית בה הוא יוכל לתעל את האנרגיה שלו. "זה קרה לפני חמש שנים בחג חנוכה" הוא נזכר, "אמא שלי שמעה על ספורט הטיפוס והחליטה לקחת אותי לקיר טיפוס בשביל לנסות. הייתי בן 14 וברגע שטיפסתי על הקיר פשוט התאהבתי בתחום, והשאר היסטוריה.
"בעיניי זה הספורט הכי יפה בעולם, אתה יכול לטפס בחוץ על סלעים אמיתיים, אתה יכול לטפס לגובה, אתה יכול לטפס בעוצמות מהירות משתנות, כל אחד מוצא את מה שהוא אוהב בטיפוס. הספורט הזה תרם לי גם בהתמודדות עם הפרעות הקשב. אם פעם לא הייתי מסוגל לשבת יותר מדי אז היום כתוצאה מהפעילות הספורטיבית אני יכול יותר לשבת ולהקשיב, כך שזה שיפר לי גם את היכולות האלו."
כיצד נראית שגרת האימון שלך?
"אני מגיע בין חמש לשבע פעמים בשבוע לאימוני טיפוס במועדון הטיפוס ה'קיר' שבחדרה ובנוסף אני מבצע גם אימוני כוח וגמישות ובעצם כל דבר שאני חושב שיכול לשפר את היכולות שלי ולהביא אותי לרמה הבאה בטיפוס.
"היופי בענף הטיפוס הוא שכל מסלול שאתה מסתכל עליו מהווה בעיה בפני עצמה עבורך. אתה צריך לתכנן לעצמך מראש איך תעשה את הצעדים שלך, איך הגוף שלך יצטרך לזוז כשתעשה את אותם צעדים, מהי תהיה תנוחת הידיים והרגליים וכיצד תזיז אותם, וכן הלאה. אני יכול להעיד על עצמי שלא מעט פעמים סיימתי את האימונים עם אצבעות מאוד מדממות. וזה לא מסתיים רק בזה. שנה אחרי שהתחלתי לטפס שברתי את אחת האצבעות בצורה בה נגרם לי שבר שלא התאחה עד היום כראוי ועד עכשיו אני בעצם מטפס עם אצבע אחת שהיא שבורה."
עד כמה השבר הזה משפיע עליך?
"השנה ממש, לפני שישה חודשים, הייתי אמור לטוס לסבב אליפות אירופה בוגרים ויום לפני התחרות קרעתי את הרצועה באותה אצבע שבורה ואני חושב שזה היה הרגע הכי קשה שהיה לי בחיים, כי זה הרגיש לי שפשוט פספסתי שתי תחרויות חשובות בעניין של רגע. זה היה מאוד מאכזב."
כיום אתה חבר הנבחרת הלאומית בטיפוס, מה אתה עושה ברגעים הקשים שבהם אתה לא תמיד מצליח?
"אני תמיד שם לנגד עיניי את המטרות שלי בתחום כי בשביל לא לוותר לעצמך צריך פשוט להמשיך ולהיזכר בשביל מה אתה נלחם. עבורי זו השאיפה להיות הכי טוב בענף, להיות במקום הראשון ולהימנות על צמרת הספורטאים הטובים ביותר. זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך."
מה המסר שלך לצעירים ומבוגרים שסובלים כמוך מהפרעות קשב וריכוז, ומרגישים שהם לא יכולים להצליח בחיים בגלל זה?
"שהם לא יוותרו לעצמם. הפרעות קשב הן דבר שקשה אמנם להתמודד איתו בחיים, בעיקר בפן הלימודי, אבל אם יש להם מטרה אז שישימו אותה תמיד כמקום אליו הם רוצים להגיע, ובצורה זאת הם יוכלו לעבור ולהתמודד עם כל קושי. גם אם חווים כישלונות בדרך הם צריכים להמשיך בעוד ועוד ניסיונות עד שהם יצליחו.
"אם אקח את זה חזרה לחיים האישיים שלי, אז כשהתחלתי לטפס השאיפה שלי הייתה להגיע לנבחרת ישראל בטיפוס ולמרות הקשיים בדרך לשמחתי לא לקח לי הרבה שנים והצלחתי להגיע ליעד הזה. כשהגעתי למטרה הזו, שהייתה מבחינתי הכי גדולה ורחוקה, הצבתי לעצמה מטרה חדשה וגדולה יותר והיא להגיע לאולימפיאדה. זו הפסגה שכל ספורטאי יכול לחלום להגיע אליה, בכל ספורט ולא רק בטיפוס, וזה החלום הכי גדול שלי כיום."
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
