לצד שעות מסך מרובות בשנה המאתגרת הזאת, יש ילדים שהחליטו שזה בדיוק הזמן למצוא תחביב חדש או גילו כישרון שלא ידעו שיש להם. מה קורה עכשיו, כשמתחילים לחזור לשגרה?
"תמיד אהבתי לצייר וחלמתי להיות ציירת, אבל לא הייתי בטוחה שיש לי את זה", משתפת נועם מיכאלי (11) מחולון. "בשנה האחרונה היה לי זמן פנוי, הייתי המון בבית, לא נפגשתי עם חברים כמעט. אני בת יחידה והייתי צריכה להעסיק את עצמי אז התחלתי לצייר. אני נהנית מאוד ואולי אפילו אהיה ציירת כשאהיה גדולה".
איך למדת לצייר?
"התחלתי ללמוד עצמאית לצייר דרך סרטוני ציור ביוטיוב. ביקשתי מאמא שלי שתקנה לי ערכת עפרונות צבעוניים מקצועית ודפים, כדי שאוכל לצייר מדויק כמו ציירת אמיתית. הצגתי את הציורים בכיתה בשבוע שעבר, הילדים פירגנו והתלהבו, וגם המורה שלי".
"תחזקו את הדברים שהילדים שלכם טובים בהם. הם יודעים מה הכי טוב עבורם"
למדת משהו על עצמך?
"הציור מרגיע אותי מאוד. למדתי שיש לי המון סבלנות, כי כל ציור לוקח הרבה זמן".
קראו עוד:
למרות החזרה לשגרה ולמרות שנועם משתתפת בחוג משחק והולכת לצופים פעמיים בשבוע היא ממשיכה לצייר. לילדים אחרים היא ממליצה להמשיך ולנסות: "כל ילד או ילדה שחולמים על משהו ורוצים להשיג אותו, שלא יתייאשו ותמיד יתאמצו ויהיו חדורי מטרה". ולהורים היא ממליצה: "תחזקו את הדברים שהילדים שלכם טובים בהם. הם יודעים מה הכי טוב עבורם".
לנגן על פסנתר
יואב שואלה (14) מבית אריה ניצל את השנה האחרונה לטובת נגינה, ואם עד עכשיו ניגן כתחביב, הקורונה שדרגה אותו כמה צעדים קדימה: "ההורים שלי קנו לי פסנתר. חיפשנו הרבה ולפני חודש, סוף סוף מצאנו. אני שמח מאוד. עד עכשיו ניגנתי על אורגן והפסנתר זה רמה מעל כי הנגינה בו היא מקצועית יותר. זה מפתח אותי מאוד, אני לומד בבית ספר לאומנויות במודיעין במגמת מוזיקה, מנגן מגיל חמש ועכשיו התחביב מקצועי יותר".
תמשיך בעתיד?
"כן. אני מאוד מקווה להמשיך ולנגן בעתיד. החלום שלי הוא גם להיות שחקן ויש אפילו תסריט שכתבתי, אבל בגלל הקורונה, זה קצת נעצר. אני בטוח שזה יתגשם".
לילדים אחרים יש לו מסר מקסים: "תמשיכו לחלום ואל תוותרו. גם אם יגידו לכם לא, תאמינו בעצמכם, מה שחשוב זה אתם".
לעודד התנסויות
"לבני הנוער נוצר בשנה האחרונה חלל של זמן שהיה צורך למלא", אומרת מיכל בן ריי, פסיכולוגית חינוכית. "המרחב הריק הזה עלול להוביל לתחושות קשות של ריק עד דיכאון, אבל גם יכול לאפשר יצירתיות, פיתוח של משהו עצמאי, כמו תחביב.
"בני נוער מרבים לשוטט ברחבי הרשת, לראות סרטונים ביוטיוב או בטיקטוק בתחומי העניין שלהם, ונוצרה אפשרות לעשות בידע הזה שימוש, להוציא מהכוח אל הפועל".
עד כמה כדאי להורים להתערב?
"כהורים זה חשוב שנהיה שם, שנראה, נעריך ונאפשר. החכמה היא לא לכפות את הידע והניסיון שלנו, למשל בתחום הבישול, אם לא ביקשו מאיתנו. חשוב לאפשר את המרחב האישי, את היצירתיות, את היכולת לטעות וללמוד מזה להמשך. למשל, עוגה שנראית נפלא באינסטגרם ונופלת בבית זה מאוד כואב.
"להיות שם בכאב ולעודד התנסות נוספת, למרות האכזבה, זאת הזדמנות מצוינת ללמוד להתמודד עם אי הצלחה, להמשיך לנסות בדרך למה שאני רוצה להשיג, שזו הלמידה הכי חשובה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו.
"זאת הזדמנות מצוינת להצטרף לילד, להיות יחד איתו, לחקור איתו את העולם שלו, דרך הרשת החברתית, להוביל אותו בעדינות ולא להקנות לו ידע שלנו שלא ביקש. עשייה משותפת תוביל חוויה של יחד, הורה וילד, חיבור חיובי.
"בתוך תהליך הלמידה המשותפת, התנסות יחד ולמידה מתוך אי הצלחות יכולה לתת מודל שזה בסדר לא להצליח, והחשיבות היא להמשיך לנסות, לחשוב שוב, ללמוד עוד. זה המפתח להצלחה".
"כהורים זה חשוב שנהיה שם, שנראה, נעריך ונאפשר. החכמה היא לא לכפות את הידע והניסיון שלנו אם לא ביקשו מאיתנו"
להמשיך לעודד אותם להשקיע בתחביבים גם עכשיו כשחוזרים לשגרה?
"השאלה מה ישרוד מזה כשנחזור לשגרה היא שאלה שמעסיקה אותנו. כמה נוכל להשאיר זמן לתחביבים שלנו ולהמשיך לפתח אותם, כשלא יהיה הרבה זמן פנוי. עידוד לכך, עצם זה שנתפעל, שנעודד להמשך לצד למידה יסייע. חשוב שכולנו נסתכל פנימה ונזכור לא רק ממנה נרצה להיפטר בסוף הקורונה, אלא גם אילו דברים היה לנו טוב ונרצה לשמר".
"חיפשתי תירוצים להוציא אנרגיה"
לַיְלָה ארגמן (13) מתל אביב ניצלה את הקורונה וימי הסגר והתחילה להתאמן: "התחלתי לעשות ספורט, בעיקר ריצה, כושר בגינה בשכונה והכי הרבה התעמלות קרקע ותרגילי גמישות".
מה גרם לך להתחיל להתאמן?
"בכיתה א' למדתי התעמלות קרקע אבל מאז לא נהניתי להתעמל, עד עכשיו. השעמום בסגר הראשון גרם לי להתחיל לעשות עמידות ידיים בבית, לחפש כל תירוץ לצאת החוצה להוציא אנרגיה. כשאי אפשר היה לצאת מהבית עליתי לגג הבניין והתעמלתי".
איך הספורט משפיע עליך?
"זה כיף, משחרר ומרגיע. מהר מאוד פיתחתי גמישות וכוח, מה שרק גרם לי לרצות להתעמל עוד. המשפחה שלי מאוד גאה בי. אף אחד אצלנו לא מתעמל, אז הם מתלהבים".
מה היית רוצה להגיד לילדים אחרים?
"יש ימים שאין לי כוח להתעמל, אבל אני מכריחה את עצמי, כי אחרי אימון אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני מציעה פשוט להתחיל במה שמתאים לכם. זה נעשה קל יותר בהמשך".
"המשפחה שלי מאוד גאה בי. אף אחד אצלנו לא מתעמל, אז הם מתלהבים"
אמה קרן מוסיפה: "אני כל כך גאה בלַיְלָה, שבתקופה שבה רוב בני גילה סבלו מניוון ושקעו בפאסיביות, היא דווקא מצאה לעצמה דרכים מגוונות להיות הכי אקטיבית שיש. ואני גם מאוד גאה בה על ההתמדה ועל הדרכים היצירתיות שמצאה לעצמה, בתנאים הקיימים".
לימוד חלילית עם סבתא בזום
הראל ישמח משה (9.5) מפתח תקווה התחיל בשנה האחרונה ללמוד נגינה על חלילית עם סבתא בזום. "לפני זה פחות רציתי, זה יותר היה החלום של אמא, אבל החלטתי לנסות ואהבתי מאוד".
זה חיבר בינך לבין סבתא?
"כן. היא הציעה שאולי נעשה שיעור וככה אלמד לנגן. הקשר התחזק. היא גרה רחוק, בערד, אנחנו מדברים הרבה בווטסאפ וכיף לי להיפגש איתה פעמיים בשבוע ללמוד מרחוק".
איך אתה מרגיש שהנגינה תרמה לך?
"מצאתי כשרון חדש שלא חשבתי שיש בי. המשפחה מאוד תמכה ושמחה על כך, וגם אני נהנה מאוד. אני מתכנן בינתיים להמשיך, גם עכשיו כשחזרנו לבית הספר"
אמו ציפי מוסיפה: לפני הקורונה הראל לא הסכים לשמוע על נגינה בכלל אך בתחילת תקופת הקורונה הוא כמעט נרשם לבית ספר לנגינה, ציפה לזה מאוד אבל הלימודים בוטלו בגלל הקורונה. לכן, אמא שלי הציעה ללמד אותו, ובאופן מפתיע הוא הסכים.
"הוא לומד לקרוא תווים לבד בזכות הלמידה איתה ולפעמים אנחנו מנגנים ביחד. ענבר, אחותו בת השבע נדבקה בחיידק, בזכותו ולפני חודש נרשמה לשיעורים בפסנתר".
הראל, מה היית מייעץ לילדים אחרים?
"לנסות דברים חדשים, אולי הם יאהבו את זה כמו שאני מצאתי תחביב חדש".
