בשיתוף תלמה
הספורט הוא הרבה יותר מפעילות גופנית - הוא כלי רב עוצמה לשינוי חיים. בין אם זה שיפור הדימוי העצמי, פיתוח כישורים חברתיים או התמודדות עם אתגרים אישיים - השתלבות בפעילות ספורטיבית יכולה להיות נקודת מפנה משמעותית. במסגרת פרויקט 'בוקר טוב יותר' של תלמה, ביקשנו מהקוראים שלנו לשתף בסיפורי ההצלחה האישיים שלהם דרך הספורט. והפעם – מיקה שטיפט, בת 14, שמאז אוגוסט מפונה ביתה שבקיבוץ מצובה, מה שלא עצר אותה מלהתמיד באימוני שחייה אינטנסיביים
האימון הראשון שלי
"התחלתי לשחות בגיל שנתיים - שלוש. בגיל שבע הצטרפתי למכבי נהריה. נכנסתי לבריכה, ביקשו ממני לשחות בכל ארבעת הסגנונות, בחנו אותי והתקבלתי. ממש פחדתי בהתחלה. זה היה מביך בשבילי, כי עצרו את האימון של כולם כדי שאני אעשה את המבחן. הייתי רק בת שמונה או תשע. אני זוכרת שפחדתי שלא אתקבל. אלו היו ילדים שלא הכרתי והרגשתי שכולם שפטו אותי. המאמנת העירה לי, תיקנה אותי, ולימדה אותי לשפר. מגיל צעיר הייתי בתוצאות טובות ביחס לגיל שלי. עכשיו הילדים האלו הם חברים מאד טובים שלי. אנחנו בקשר עד היום. אנחנו יוצאים אחרי האימונים".
בזכות הספורט
"יש לי יותר חברים - יש לי חבורה של ארבע בנות שהתאמנו איתי במכבי נהריה, את חלקן הכרתי לפני בכיתה א'. כולנו התאספנו בשחייה ואנחנו חברות מאז. החברה הכי טובה שלי מתחרה איתי בשחייה, היא גרה בקצה השני של הארץ, ממודיעין, ואנחנו שומרות על קשר. בהצבות לפני המיון למקצים אנחנו תמיד בלחץ, ואנחנו מדברות ומעודדות אחת את השנייה, לפעמים בוכות קצת. בין אם אני מנצחת או היא, אנחנו הכי שמחות אחת בשביל השנייה. אנחנו מתחבקות על הפודיום. יש לנו כל כך הרבה זיכרונות ביחד. אני עדיין אתן את כל כולי, אני לא אוותר כדי שהיא תנצח - אבל זה לא משנה מי תנצח. בנוסף זה עזר לי מנטליות והתמודדות עם לחצים - הייתי תמיד לחוצה לפני תחרויות, לא הצלחתי להירדם בלילה. אבל מבחנים נראים לי לא ביג דיל ליד תחרויות גדולות. הספורט גם נתן לי המון משמעת עצמית".
באתי, ראיתי, ניצחתי
"באליפות החורף, 2023, הייתי אלופת גילאים שנה ברצף. בגלל הקורונה פוצלנו לשתי קבוצות, צפון ודרום. ילדה עלתה מרוסיה ופתאום הביאה תוצאה שהיא שלי, ופחדתי שהיא תעקוף אותי. נלחצתי והייתי במתח מטורף. כשהגיע תורי, הורדתי מהשיא שלי חמש שניות, והייתי בשוק טוטאלי שהגעתי לתוצאה הזו, לפני זה עשיתי את אותה התוצאה שוב ושוב במשך שנה שלמה. פתאום הורדתי ארבע שניות - זה ממש טוב. שמחתי ממש. אבל זה עוד לא נגמר, יש את הגמר! בגמר הייתי בלחץ מטורף. היא הובילה עליי ב 2- 3 שניות, ראיתי אותה לפניי, נלחצתי, נתתי את כל כולי ועקפתי אותה בעשר מטר האחרונים של המאה. כל הקהל קם, ושאג, ואז הרגשתי ניצחון".
האימון שלי
"בלי קורונה ובלי מלחמה, השגרה אמורה להיות 6 אימונים בשבוע, שעה כושר ושעתיים במים. עם המלחמה זה קצת בעייתי. כשעברתי למכבי קריית ביאליק, היינו אמורים לעשות 8 אימונים בשבוע. עם התארגנות של ההורים והאגודה אנחנו מתאמנים במכון וינגייט, מחוסר ברירה, בכל יום. גם בשנה שעברה, בתחילת המלחמה, לא התאמנו במשך חודש. קורה הרבה שיש אזעקות ואז יוצאים מהמים והולכים למרחב מוגן באמצע האימון. היום אני רשומה למכבי מכבי קריית ביאליק, שהיא אגודת פאר בשחייה הישראלית. עברתי אליה ממכבי נהריה, בשביל להשתדרג בתנאים וברמת האימונים".
ספורט זה החיים
"אם היינו בשגרה נורמלית, הייתי יוצאת בשלוש וחצי בצהריים וחוזרת בסביבות שש וחצי. לימודים אני איכשהו מצליחה לשלב, יש לי פטור מספורט אז בשיעורי הספורט אני יושבת על שיעורי הבית. לפעמים יושבת על זה בלילה. אני גם לומדת גיטרה בימי שישי, ומנגנת. לנגן זה השקט שלי. גם השחיה היא שקט, אבל בסוף היום אחרי כל הבלגאן של הלימודים והאימון, לנגן מוזיקה זה לנפש".
השינוי
"הספורט שינה אותי מהמון בחינות. הספורט ביגר אותי ממש. אני מסתכלת על ילדים בקבוצת הגיל שלי ומרגישה שאני יותר בוגרת בחשיבה שלי. כל הספורטאים שאני מכירה יותר בוגרים לעומת אלו שלא. מבחינה זהותית, אני ספורטאית. זה חלק ממי שאני".
טיפ של אלופים
"למצוא תחביב שהוא לא רק ספורט. אמנות, מוזיקה, לכתוב או לקרוא ספר. כל דבר שנותן לך שקט פנימי. הספורט והאווירה של קבוצה שעושה אימון ביחד, של כושר, זה נותן הרגשה טובה. אחרי אימון, את מרגישה שעשית משהו עם עצמך. אני גם חושבת שחשוב לא לוותר. לתת הכל באימון. להמשיך להתאמן גם במלחמה וגם בקורונה. יש קשיים ואנחנו עדיין מוצאים פתרונות להכל. ספורט עוזר לך גם לחיות אורח חיים בריא, לאכול נכון, לשמור על הגוף, לשתות הרבה מים, להקשיב לגוף. השגרה היומיומית שזה בונה היא מאד חשובה, זה מעניק מסגרת".
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 15:44, 13.11.24
