אסיפת הורים
לגדל ילדים עם הפרעת קשב: חלק א' | #14
50:40
להיות "פרפקציוניסט" נשמע ממש טוב: אתה רוצה לעשות הכול בצורה מושלמת, בלי טעויות, לעמוד בזמנים ולספק תוצרים לא פחות ממושלמים. אבל בחיים הדברים לא באמת עובדים ככה, וכשאין את היכולת להבין או לקבל זאת, הפרפקציוניזם הנחשק עלול להיות מעמסה כבדה ומכבידה.
להיות פרפקציוניסט זה אומר שכמעט אין גמישות ויכולת התאמה לשינויים. זה לחיות כל הזמן בתחושת כישלון וערך עצמי נמוך, שנובעים מחוסר היכולת לעמוד במטרות. הפרפקציוניזם דורש מהאדם ומהסביבה שלו לפעול באפס טעויות, וזה משהו שהוא בלתי-אפשרי.
בהיכרותי עם פרפקציוניסטים, רבים גם מספרים על רמות החרדה הגבוהות שהם מרגישים, על חיים חסרי-שקט ודאגה מתמדת. ההסבר נובע מקשיים בתפקודים ומדימוי וערך עצמי נמוכים. נתון מעניין נוסף עולה ממחקר שנערך ב-BMC ב-2017, שלפיו השילוב בין הפרעת קשב לבין פרפקציוניזם מגביר את תחושות ועוצמות החרדות בכ-50%.
"להיות פרפקציוניסט זה אומר שאין כמעט גמישות ויכולת התאמה לשינויים. זה לחיות בתחושת כישלון וערך עצמי נמוך, שנובעים מחוסר היכולת לעמוד במטרות. הפרפקציוניזם דורש מהאדם ומהסביבה לפעול באפס טעויות. זה בלתי-אפשרי"
קושי בתפקודים ניהוליים הוא מאפיין שכיח גם בקרב אנשים עם הפרעת קשב. אחד מביטוייו הוא קושי בניהול נכון של הזמן שלהם, ואז גם קושי ליצור תעדוף והערכה נכונים של מה שנדרש מהם. וגם הם יתקשו לגלות גמישות מחשבתית והתנהגותית, כך שכל שינוי יגרום להם לתגובה חריגה. הפער בין רגשי הנחיתות לבין הרצון להוכיח שהם יכולים, יודעים וכדומה, מקשה גם הוא.
פרפקציוניזם, דרך מילוט
יש להניח שגם הילד הפרפקציוניסט וגם הנערה עם הפרעת הקשב יפחדו להיכשל ולאכזב אחרים. הם מתקשים מאוד להכיל מצב שבו נדמה להם, או שזה אכן כך בפועל, שהם מאכזבים את סביבתם. הם יהיו מוכנים לעשות כמעט הכול כדי להימנע ממצבים כאלה, ולעיתים הם ייאחזו בפרפקציוניזם כדרך מילוט. לצערנו, לרוב זה לא באמת עובד אלא רק מכניס אותם למצוקה גדולה עוד יותר.
הנטייה לדחיינות משותפת גם היא להפרעת קשב ולפרפקציוניזם. בשני המקרים יש קשיים בתפקודים הניהוליים, ואלה גורמים לקושי בתעדוף, בסדר ובארגון, בקבלת החלטות וביכולת להתמיד. כל זה, בשילוב עם החשש מביקורת ומחוסר הצלחה, מביאים לדחיינות.
שניהם מציבים מטרות וסטנדרטיים בלתי-מציאותיים. אנשים עם הפרעת קשב נוטים לקחת על עצמם משימות גדולות, והרבה מעבר ליכולתם. הם מציבים לעצמם יעדים בלתי-אפשריים כמעט, וכמשהו לא מצליח או לא עובד כפי שתכננו, הם יחיו באשמה ובהלקאה עצמית על טעותם.
"הכול או כלום"
נוקשות מחשבתית היא עוד מאפיין משותף. אנשים עם הפרעת קשב תופסים את העולם בצורה דיכוטומית - שחור או לבן, טוב או רע. מבחינתם אין אמצע, ולכן כשהם מתייחסים לעצמם ולביצועים שלהם, אם זה לא מושלם אז זה לא שווה כלום.
גם הפרפקציוניסט וגם האדם עם הפרעת הקשב נוטים להתייאש במהירות. כשהאחרונים נתקלים בקושי, הם יוותרו מהר, והם יתקשו לגייס כוחות כדי להתחיל שוב. כל זה גורם להם לפתח דפוסי פעולה המנעותיים, כך שהם יצמצמו את עצמם רק לאותם הדברים שבהם הם בטוחים שיצליחו. שניהם גם יתקשו לקבל משוב חיובי. מצד אחד הם מחפשים חיזוקים וצריכים אותם, מנגד הם נוטים לדחות ולבטל משובים חיובים על הביצועים שלהם. זה מעגל מתסכל למדי.
מה מפעיל אותנו, ומה עושים?
כשאנחנו מפסיקים לפעול אוטומטית, ומתחילים לשים לב לדברים שמפעילים אותנו, כלומר לסיבה שבגינה אנחנו עושים או נמנעים מדברים כאלה ואחרים, אנחנו יכולים להבין מה באמת מפעיל אותנו. כמובן שאנחנו לא נמצאים בראשם של הילדים שלנו, אבל אפשר לעצור לרגע, להתבונן ולנסות להבין. מדובר ברגעים קטנים של הכרה ושל מודעות.
לצד זאת, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, פיתוח של תפקודים ניהוליים משפיע בצורה רחבה על כל תחומי החיים - ולכן יש חשיבות רבה ללמד ולפתח אותם מגיל צעיר. תוכניות של ניהול זמן, ארגון, תכנון, תעדוף, יובילו לתחושת שליטה ולוויסות רגשי, ויסייעו להם להתמודד מול הדחיינות והתסכול שנובע ממנה.
ועם זאת, היכולת שלהם להכיל את הכישלון ולקבל ביקורת היא חשובה. טעויות וכישלונות הם חלק מהחיים, ויש להם תפקיד חשוב בהתקדמות ובהצלחה שלנו. הם עוזרים לנו להגיע למקומות שבהם אנחנו רוצים להיות. כשאנחנו מקבלים את הטעויות, אנחנו לומדים מהן ומשתדלים לא לחזור עליהן. לדעת לעמוד מול משוב וביקורת זה עניין הכרחי להתפתחותו של האדם, ובטח שלא קל לקבל ביקורת שלילית. זה קשה במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב, כי מגיל צעיר הם ביקורות וכישלונות, אולם למשוב ולביקורת יש תפקיד מכריע במיוחד עבורם. זו דרך לשיקוף שמביא להתפתחות.
קבלה עצמית היא כלי חשוב לכל אחד מאיתנו, ובטח שלילדינו. עלינו להכיר בחוזקות ובחולשות שלהם, ולגלות חמלה כלפיהם. עלינו לדעת לתת משקל להצלחות, ולא רק להבליט את הכישלונות, לפתח אמונה בהם. בהמשך לכך, כדאי לדעת שגם אם השוואות לעיתים הן נטייתו הטבעית של בני האדם, ושלנו ההורים, אבל לרוב הן רק מעצימות את התסכול. הן מעמיקות את הייאוש. אל תשכחו שאנחנו רואים רק את מה שהאחרים רוצים להראות, ולא תמונה אמיתית ומלאה.
שמר ארזי הוא מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה, מחבר הספר "אל תוותרו עליי"
