1 בספטמבר הוא תאריך שולי. נכון, המורים והמורות הגיעו להסכמות ושנת הלימודים נפתחה, אבל איזו שנה בדיוק התחילה? לימודים של 12 שנים שתלמיד ממוצע משלים בפחות מחצי שנה של לימודים אקסטרניים. מה עושים ב-12 שנים? מפתחים כישורים חברתיים? מתי פעם אחרונה ביליתם יום שלם בבית הספר?
קראו עוד:
למעט מקרים יוצאי-דופן (תמיד יש כאלה), לא מלמדים את הילדים שלנו מה שבאמת חשוב והכרחי, בוודאי שלא באופן מעודכן ורלוונטי. ברוב המוחץ של המקרים זה מיושן, משעמם, משחית זמן, מתסכל, אפור וחסר השראה - לתלמידים ולמורים גם יחד.
כשאי-אפשר להתמודד עם שאלות מעיקות ומהותיות מדי (מהי מטרתה של מערכת החינוך ואיזה כלים היא נותנת לילדים שלנו), אז עוברים לדבר על מספרים ועל עליות שכר - כי זה קל להתמודדות. זה משהו שאפשר למדוד אותו ואז להכריז על ניצחון: "פריצת דרך במשא-ומתן", לייצר שקפים עם נתונים ולהרגיש שפתרנו.
בואו נגיד את האמת - הילדים שלנו מוסללים וזה מה שבאמת מפריע לנו. הם מוסללים לחפש תשובה אחת נכונה, מוסללים ללמוד כי חייבים ולא כי אוהבים. מדדתי ב-20 בתי ספר: טקס הקראת השמות נמשך יותר משש דקות בממוצע בפתיחת כל שיעור. כן, כן, הקראת שמות, זוכרים?
בשנות ה-60 וה-70 בתי הספר המקצועיים "הסלילו" את התלמידים שלהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים. דימויים שבתי-ספר טכנולוגיים (חלקם מופלאים ורחוקים שנות אור לטובה) עדיין מנסים להתמודד איתם.
"בואו נגיד את האמת - הילדים שלנו מוסללים וזה מפריע לנו. הם מוסללים לחפש תשובה אחת נכונה, מוסללים ללמוד כי חייבים ולא כי אוהבים"
כיום ההסללה היא בית הספר הרגיל מול הבית, וזה מה שמטריד אותנו ובצדק. בואו ננתח לרגע את האבולוציה החדשה בעולם ונשאל: "מי עובד אצל מי?" - מי שמחפש רק תשובה אחת לכל שאלה עובד אצל מי שמבין שלכל שאלה יש כמה תשובות אפשריות. אבל שניהם עובדים אצל יצור אחר: זה שמחפש רק שאלות שאין להם תשובה ועושה שינוי משמעותי.
אפשר לנחש מדוע מכל האפשרויות בית הספר מכשיר את הדור הצעיר. ההסללה המרכזית היא כמובן מפעל בחינות הבגרות. אגב, גם בפינלנד ובחינוך המדובר שלה שוכחים מכל "הרוח החופשית" בסיום כיתה ט', וכולם מתכוננים שלוש שנים רק לבגרויות.
מה כל כך נורא בזה? פשוט מאוד: בדרך הזאת מה שיעשה הבדל לילדים שלנו לא נמצא במערכת החינוך אלא בבית, בתורשה או במזל. מהו בכלל תפקידה של מערכת החינוך אם לא לצייד בכלים, בחוויות, בסימולציות לקראת החיים, לאפשר לכולם נקודת זינוק? יש לה משהו כמו 17 שנה לעשות את זה - מהגן המוקדם ועד לבגרות. 17 שנה (!) להעניק לילדים מכל קצוות הקשת הזדמנות, סקרנות, מסוגלות, ביטחון, דיוק עצמי, יכולת להתנהל חברתית ועצמאית, לפתח סקרנות ותשוקה, להתכונן לחיים ולעולם. לכן, שוב, השאלה לא הייתה האם שנת הלימודים תתחיל? - אלא מה בדיוק יתחיל.
"מהו בכלל תפקידה של מערכת החינוך אם לא לצייד בכלים, בחוויות, בסימולציות לקראת החיים, לאפשר לכולם נקודת זינוק? יש לה משהו כמו 17 שנה לעשות את זה - מהגן המוקדם ועד לבגרות"
מילה ביחס למורים ולמורות: פשטני להאשים את רמת ההוראה, כי המצב הרבה יותר מורכב. יש כישרון בשטח, לא פחות מכל מדינה אחרת שביקרתי בה מקרוב. מדינת היזמים ואומת הסטארט-אפ ניישן יכולה וחייבת להבטיח לאזרחי דור העתיד שלה את היכולת לחלום, להעז, ליזום, ליצור ולפתור בעיות. זה החוזה שלה עם אזרחיה הצעירים, והמערכת הנוכחית לא מעניקה להם את הכלים הללו.
מה עושים? מודים באומץ שהעסק לא עובד וחושבים מחדש - בדיוק מה שהייתם מצפים מכל הנהלה של חברה קטנה-בינונית. יש הצלחות שאפשר לאסוף ממנהלות ומנהלים מצטיינים, יש מידע שאפשר להפיץ באופן שיטתי ממורות ומורים יוצאי דופן, יש מצטיינים בשטח שאפשר ללמוד מהם, יש מודלים שאפשר לאמץ במהירות מהעולם, יש המון אנשים שרוצים ויכולים לתרום מתעשיות שונות. לעבוד כמו שאנחנו יודעים במדינת הסטארט-אפ, מהר ובאומץ.
"מה עושים? מודים באומץ שהעסק לא עובד וחושבים מחדש. יש הצלחות שאפשר לאסוף, יש מידע שאפשר להפיץ, יש מצטיינים בשטח שאפשר ללמוד מהם, יש מודלים בעולם שאפשר לאמץ"
ועוד מילה להורים: המבוגרים שעובדים לפרנסתם בעולם חסר ודאות - חסר להם לרוב "עוד משהו" בחייהם. כל אחד מגדיר את זה אחרת: עוד אומץ, עוד תשוקה, פחות לדפוק חשבון, עוד אתגר, עוד משמעות, עוד מתיחת גבולות. הרבה פעמים הם תולים את זה בחינוך שקיבלו, וזה חלק מהשיח המאוחר והטעון של ההורים עם החינוך שהם עצמם קיבלו.
הדיאלוג ממשיך כשהם עומדים מול הילדים שלהם שהולכים לבתי הספר - הם הרי כבר יודעים שהיו צריכים לא פעם ללכת במובן מסוים נגד החינוך שקיבלו כדי לטפס לשלב הבא במימוש העצמי שלהם. לכן הם מוטרדים וחסרי שקט מול האפשרות למסור את ילדיהם שוב ושוב למערכת מסלילה ומשחיתת זמן. בצדק.
שנת הלימודים לא תתחיל גם השנה, אל תתנו לדיונים ולהכרזות לבלבל אתכם. המערכת תצטרך להמציא את עצמה מחדש (כמו במקרה של תאגיד השידור - זה עבד לא רע). בינתיים תנשמו, ותאמינו בילדים שלכם ובמורים שלהם. זה הכי חשוב.
ד"ר אייל דורון הוא חוקר חשיבה יצירתית , מפתח שיטת SEISEI, מחבר הספר "להמציא מחדש: הורות וחינוך במאה ה-21"