מכירים את המשפט - "כל ילד צריך אדם אחד שיאמין בו"? אז הנה משפט שאני המצאתי: "כל ילד במשפחה משולבת צריך שכל ההורים בחייו יראו אותו". צטטו אותי בכיף. הנוסחה הפשוטה היא שילדים מתפקדים טוב כאשר צוות המבוגרים עובד בשיתוף פעולה, ומציב את טובת ילדיהם וצורכיהם - בלי לחפש את הקאץ' (כי אם זה בא מהבית השני בטח יש אינטרס מאחור, לא ככה?).
כלומר - מה שקורה או לא קורה בשני הבתים שהילדים נעים ביניהם, יכול להשפיע רבות על מידת ההצלחה שלהם בבית הספר, ועל היכולת שלהם ללמוד ולהתרכז. מזל ששנת לימודים חדשה היא גם התחלה חדשה - וגם הזדמנות חדשה ללמוד לתקשר טוב יותר.
הנה שמונה עצות שיעזרו לכם לעלות על מסלול לשנה מוצלחת (ספוילר: הן רלוונטיות גם במקרים שבהם התקשורת בין שני הבתים היא מינימלית).
להתמקד בפתרון ולא ברגש
המצוקה הגדולה של ילדים שבאים ממשפחות גרושות ומשולבות, לא קשורה בעובדה שהוריהם התגרשו - אלא שהקונפליקט הוא מתמשך. המטרה שלכם היא ללמוד לייצר הורות בשיתוף פעולה משמעותי, תוך כדי צמצום הקונפליקט. איך? תתמקדו בפתרון ולא ברגש. כששני בתים עסוקים בחוויות שליליות זה מול זה, הרגשות השליליים המיידיים יצופו בכל פעם שתידרש אינטראקציה כלשהי בין שניהם. כעס הוא "פטיש" והרי -"אם כל מה שיש לך ביד זה פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר" (אברהם מאסלו).
קראו עוד:
כך שסוגיה כמו אם "הילד צריך אבחון או לא", עלולה להפוך למאבק כוחות שמטרתו היא לצאת צודקים. ההתמקדות בפתרון ולא ברגש מבקשת מכם, בצעד אמיץ, להניח בצד את הצורך העמוק שלכם "לנצח", לקחת עוד נשימה ולשאול את עצמכם שאלה אחת: "מה הילד צריך?" במקרה הזה, למשל, התייעצות עם הצוות החינוכי יכולה לעזור.
הורים משולבים שרוצים להיות נוכחים באירועי הילדים, חייבים להתייחס להשפעת הנוכחות הכוללת של כולם - על הילדים עצמם.
ליזום היכרות עם בית הספר
יש בתי ספר רבים, למרבה הצער, שעדיין לא מביאים בחשבון את הצרכים של ילדים שבאים משני משקי בית. לוגיסטית ורגשית. ובכל זאת, בית הספר הוא שותף חשוב וחיוני בגידול הילדים, וככזה - חשוב שהצוות החינוכי יכיר את כל המבוגרים המעורבים בחייהם של הילדים שלנו.
לכן, קבעו מפגש אישי של מורה והורה עם בן או בת הזוג, כדי לסייע למורה להתרשם מהאנשים הקיימים בעולמם של הילדים, באופן אובייקטיבי ולא מוטה. וגם, עדכנו את בית הספר בזמני השהות, ובדקו שיש להם את פרטי ההתקשרות של שני משקי הבית והמבוגרים בו. ההורה המשולב יכול להירשם תחת "טלפון לשעת חירום".
"ההתמקדות בפתרון ולא ברגש מבקשת מכם, בצעד אמיץ, להניח בצד את הצורך העמוק שלכם 'לנצח', לקחת עוד נשימה ולשאול את עצמכם שאלה אחת: מה הילד צריך?
החלטות חינוכיות סופיות? מנדט ההורים בלבד
פעמים רבות לבני הזוג יש מוטיבציה להתמקד בחינוך ובהורות, ולתקן את מה שנתפס בעיניהם "לא בסדר" בחינוך ההורים - ולעיתים מדובר במטאפורה לתפיסות חינוכיות שונות. הורים ביולוגיים עשויים לאפשר לבני/בנות הזוג את המקום הזה, אבל זו עלולה להיות טעות.
כניסה מוקדמת מדי לתפקיד חינוכי, עוד לפני שנבנו יחסים חמים עם הילדים (וכדאי הרי שחינוך יבוא עם חום), יכולה לרפות את ידיו של ההורה הביולוגי - והורים ביולוגיים הם אלה שצריכים לקחת את מושכות ההורות ובשל כך גם את ההחלטות, ולפנות את בני/בנות הזוג לבניית יחסים עם הילדים.
מתח סביב יום הורים? הימנעו מכך
מדובר בסוגיה רגישה שאולי כבר הספקתם לחוות, בעיקר אם זו השנה הראשונה שלכם במשפחה המשולבת. הנושא עלול להיות מורכב גם עבור הילדים - שהמעבר שלכם לחיים משותפים הוא עוד שינוי שמשפיע עליהם. סוגיה זו יכולה למשל להציף חשש מפני לקיחת "המקום שלי" כהורה, כי המקום הזוגי-אינטימי כבר נלקח, ללא קשר למי רצה בגירושין.
לכן, ייתכנו ויכוחים סביב השאלה אם ההורה המשולב חורג מגבולותיו בנוגע לתפקידו מול בית הספר, או לא. במקרה כזה, הדבר הנכון לעשות יהיה להרגיע את החשש הזה ולבקש את הסכמת ההורה בבית השני. אם היחסים טובים, הורים חורגים יכולים לברר מולם בעצמם אם בצד השני מקובל שהם ישתתפו ביום הורים או בפגישות נוספות עם הצוות החינוכי. אם תיתקלו בהתנגדות, נסו לקבל אותה בהבנה.
הילדים מתוחים באירועים בבית הספר? הימנעו גם מזה
ילדים להורים גרושים, שהוריהם בקונפליקט, מעלים לא פעם את הקושי שלהם במצב שבו שניהם נוכחים באירועים בית ספריים. אז, הם רואים את הוריהם עומדים בשני קצוות האולם ונאלצים לנוע הלוך ושוב ביניהם, בניסיון לרצות את שניהם וזו סיטואציה מורכבת רגשית עבור כל ילדה וילד.
כדאי שהורים משולבים שרוצים להיות נוכחים באירועי הילדים, יתייחסו להשפעת הנוכחות הכוללת של כולם - על הילדים עצמם. דווקא המקום הזה, שמצמצם את דרגות החופש שלהם בקונפליקט הרגשי מול אבא ואמא, מאפשר להם (באמפתיה) את החופש שלא להזמין אתכם. אם כך, זכרו לחגוג איתם 'אחד על אחד' אחרי.
עזרו לילדים בשיעורי הבית - רק אם הם רוצים בכך
לרוב ההורים הביולוגיים לא תהיה בעיה עם סיוע של בן או בת הזוג בשיעורי הבית של הילדים - הבעיה היא עם הילדים, וחשוב שהיוזמה לעזור להם תהיה הדדית. אם הם עדיין בשלבים של בניית מערכת היחסים אתכם, וטרם הכניסו אתכם לגמרי אל חייהם האישיים, הדבר עלול לעורר מתח.
המציאות מגלה כי רבים מהילדים לא רוצים להיות תחת סמכות בן או בת הזוג, וזה דבר שלוקח זמן. לכן, אל תכפו את העזרה שלכם, וגם אם תציעו אותה ותיתקלו בסירוב - אל תיקחו את זה אישית מדי. לצד זה, יש שתי דרכים לשבור את הקרח: האחת היא לשתף אותם בנקודות החוזק האקדמיות שלכם, והשנייה היא לעודד את ההורה הנוסף: "וואו, אני ממש לא חזק בשברים, אבל מיכל מעולה במתמטיקה. בוא נראה אם היא יכולה לעזור".
היו סלחניים לתכונה בקשר בין ההורים שמאפיינת תחילת שנה
חזרה ללימודים מייצרת כמה שבועות טובים של מתח והסתגלות לשגרה החדשה, ומעלה את תכיפות התקשורת בין הבתים - בין ההורים או בין הילדים לבין הורה בבית השני. הרבה סוגיות על הפרק: הודעות, אירועי תחילת שנה, תשלומים, וגם מציאות הקורונה המתנדנדת שמוסיפה למורה הנבוכים המתמשך ומגבירה את הצורך בוודאות.
כל אלה עלולים להוסיף מתחים מול בני הזוג הנוכחיים, שגבולות התקשורת עם הבית השני חיוניים לרווחתם הנפשית. אם זה המצב אצלכם, כדאי שתהיו ערניים לצורך של בני הזוג שלכם לא ללכת לאיבוד בתוך התקשורת ביניכם. ואתם, בני הזוג, זכרו שזה זמני.
כולם מרוויחים: חלקו את העומס
אם שני משקי הבית מתנהלים בשיתוף פעולה ובחיוביות, חלוקת העומס ביניכם יכולה להיות רווח גדול. זוכרים את המשפט הידוע - "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד"? אז בבקשה. לילדים שלכם יש שני בתים, ובהתחשב בכך שכולכם אנשים עסוקים, נסו לנצל זאת לטובתכם. גבשו לכם מעין "ועד הורים" (הנה שם נחמד לקבוצת וואטסאפ) והקצו משימות לכל בית. כך למשל, בית אחד אחראי על רכישת ציוד לבית ספר ומעקב אחרי הודעות באתר הבית ספרי. בית שני יכול לקחת על עצמו את תפקיד הבית המארח לחברי הכיתה, ליווי לטיול שנתי, רשימות הכיבוד ועוד.
