בשבוע האחרון אנו עדים לתנודות במעמדה של הלמידה בסביבת החוץ בעיני הציבור, הרשויות ומשרד החינוך. בתגובה ליוזמות מקומיות של מספר בתי ספר לקיים "מפגשי הפוגה" לתלמידים בקבוצות קטנות באוויר הפתוח, הוציא משרד החינוך הנחיות לקיום מפגשים כאלו, כאשר באותו היום, ועדת החינוך של הכנסת ביטלה תקנה המאפשרת לימודים בשטח פתוח.
נראה כי עומדת בפתחנו ההזדמנות לה ייחלנו לשינוי מהותי באופן החינוך והלמידה. דווקא בזמנים של ריחוק חברתי נכון לחזק את המגמה המעודדת למידה מקרוב במרחבים הפתוחים, שנמצאו לה יתרונות רבים בעולם המחקר. זהו מודל של למידה אקטיבית, התנסותית, המבוססת על זיהוי בעיה ומציאת פתרון.
מעבר לכל אלו, זוהי הלמידה של העתיד, למידה שבה המורה הוא מנחה, והלומדים – מתאמצים יחד להגדיר בעיה ולפתור אותה. זהו לא צו השעה, זה לא פלסטר על פצעי הקורונה, אלא ניצול הזדמנות מיטבי - לשינוי המהותי שחיפשנו זה מכבר, לעדכון שיטות החינוך והלמידה והפיכתם לרלוונטיות למאה ה-21, המאופיינת בעיקרה בצורך בהסתגלות לשינוי ואי-ודאות.
מוטיבציה וסקרנות טבעית
מאז הופעת הקורונה וכללי הריחוק החברתי נראית עלייה חדה במצוקה הנפשית מחד, וקושי במענה שירות ציבורי הולם. הקורונה גם הביאה לקשיים נפשיים חדשים – חרדת קורונה, עייפות-זום ועוד. ילדים מעל גיל עשר נאלצו להישאר לבד בבית וכמעט לחלוטין מחוץ למסגרות החינוכיות, וכעת, עם הסגר השני, כמעט כל ילדי הארץ נתונים במסגרת לימודית מקוונת בלבד.
נראה כי עומדת בפתחנו ההזדמנות לה ייחלנו לשינוי מהותי באופן החינוך והלמידה
הצורך ההתפתחותי העיקרי בגילי הילדות והבגרות הוא הצורך בלמידה חברתית ולמידה חשובה ביותר היא למידת היכולת לוויסות עצמי, שכן זוהי היכולת שתקבע את המיטביות, החוסן והבריאות הנפשית והגופנית בבגרות.
לכן הדבר הנכון ביותר להציע בימינו הוא "למידה מקרבת" באוויר הפתוח שמאפשרת מפגש עם עצמי, עם החברה ועם הטבע. למידה שמונחית ממוטיבציה וסקרנות טבעית ושמימושה מייצרת הנאה וסיפוק. מדובר בחיזוק מערכת חיונית ביותר לרווחה הנפשית, מערכת שמטפחת את יכולת הרגיעה וההתחברות והינה קריטית להתגברות על רגעי משבר, אתגר או קושי.
קראו עוד:
במדינות אירופיות רבות בגני הילדים יש יום שבועי קבוע שבו יוצאים לטבע (ללא קשר למזג אוויר), יש מסגרות רבות שמתקיימות בטבע בלבד או בחצי שבוע, ושעות הלמידה החוץ בית ספרית וכן שעות ההפסקה בחוץ – ארוכות ורבות.
במסגרות אלו הילדים נמצאים ברמה אקדמית גבוהה ונמצאו כבעלי כישורים חברתיים ורגשיים גבוהים מילדים בבתי ספר רגילים. עניין זה מושך בעשור האחרון חוקרים רבים שמבקשים להבין את המנגנון הקושר בין שהות בטבע ויכולות ריכוז ולמידה גבוהות.
חיבור לטבע
תיאוריית "הפרעת חוסר טבע" (על משקל הפרעת חוסר קשב) טוענת כי הניתוק ביחסי ילד-טבע הוא שגרם לעלייה החדה בהפרעות הקשב (ADHD) וכן גורם לעלייה בבדידות וחרדות. אכן מחקרים מצאו גורמי סיכון כמו חוסר ויסות רגשי כקשורים לסביבות אורבניות, בעוד חשיפה לטבע הגבירה את המיטביות והוויסות הרגשי – גם במינון של שעתיים בשבוע, גם בחשיפה של מציאות מדומה.
איך זה מוסבר? אפקט התאוששות (stress recovery) של הטבע יכול להיות מוסבר על ידי ביופיליה, כלומר הנטייה הביולוגית של האדם להתעניין בתופעות טבע. שהות ויצירה בטבע (חקירת גזע עץ חלול, הפקת אש) יוצרות ריגוש, ממקדות את הקשב ויוצרות רגיעה מנטלית.
הסבר אחר יכול להיות קשור לפעילות גופנית מוגברת שגם מעורבת בהימצאות בחוץ. לפעילות גופנית נמצא קשר עם תפקוד רגשי חברתי טוב יותר ועם תפקוד קוגניטיבי טוב יותר. מחקרים מצאו כי פעילות גופנית מוגברת מאפשרת בניית מבנים מוחיים הקשורים להיפוקמפוס ולקורטקס הפרה -קדמי, אזורים הקשורים בוויסות.
תהא אשר תהא הסיבה, השהות בטבע עשויה להיות אחד המשאבים הנפשיים החשובים ביותר עבורנו. מגפת הקורונה הפרה את השגרה הפיזית והמנטלית, כאשר חווית הארעיות וחוסר השליטה נוכחים בעוצמה. למידה בחוץ ושימוש במטאפורות של תופעות הטבע, שהמין האנושי הוא חלק ממנו, יכולה להעניק חוויה מרגיעה של היווכחות בתופעות שלא הופרו.
למידה בחוץ ושימוש במטאפורות של תופעות הטבע, שהמין האנושי הוא חלק ממנו, יכולה להעניק חוויה מרגיעה של היווכחות בתופעות שלא הופרו
למשל הוודאות במחזוריות היממה, החודש ועונות השנה, לצד קבלת ההשתנות והחולפיות של העננים המשנים צורתם בשמיים הקבועים. ההימצאות והחיבור לטבע יכולים להחזיר את תחושת השייכות (לעומת בדידות), המסוגלות (לעומת חוסר אונים) והמוטיבציה הפנימית.
למידה באוויר הפתוח
גם מבחינה בריאותית למידה בחוץ מהווה פתרון עם סיכון נמוך יותר. במכתב שהפיץ, כבר בחודשי הקיץ, פרופ' ניר אוריון, מהמחלקה להוראת מדעים במכון ויצמן, נאמר כי "מוסכם על כל 'מומחי הקורונה' שעיקר ההדבקה היא במקומות סגורים, וסיכויי ההידבקות במרחב הפתוח נמוכים בהרבה מהסיכון הקיים בסביבה הבית־ספרית ובסביבה הביתית. לכן סביבת הלימוד החוץ־כיתתית היא הסביבה המתאימה ביותר לעידן הקורונה".
בכתבה שהתפרסמה בניו-יורק טיימס, ג'יניאה בלפנטה תיארה פתיחת בית ספר ניסיוני לילדים שנדבקו בשחפת ובמחלות ריאות אחרות ב–1908 בפרובידנס. בהשפעת טרנדים חינוכיים שהגיעו מגרמניה, הוקמו כיתות לימוד באוויר הפתוח. ההצלחה הייתה מסחררת - אף אחד מהילדים לא פיתח מחלה קשה, וכולם החלימו.
בתוך שנתיים הוקמו ברחבי המדינה 65 בתי ספר שבהם התקיימה למידה באוויר הפתוח. בניו יורק החל אחד מבתי הספר הפרטיים הוותיקים לקיים לימודים על הגג, ואילו בית ספר אחר בעיר נפתח על מעבורת נטושה. בחלוף כמה עשרות שנים הטרנד מיצה את עצמו, והלמידה חזרה אל בין הכתלים.
לא לפחד ממזג האוויר
היום יותר מתמיד כדאי לשוב אל הרעיון של הלמידה החוץ-בית ספרית, לשם שמירת הבריאות הגופנית, הנפשית וכדי לעודד דור ממוקד וקשוב יותר, נינוח יותר, מצליח יותר אקדמית, ובעל חוסן רב יותר. איך ניתן לעשות זאת אחרת? טיפים מעשיים להתחלה פשוטה:
1. במישור הפיזי: הפחתה בשעות הזום – גם כאשר לא מתאפשר מפגש פנים אל פנים, לתת משימות שמפנות לחקר סביבתי-חברתי, מבט אל האופק והרחבת הפרספקטיבה.
רצוי מאד שמשימות החקר יהיו תולדה של תחומי העניין של התלמידים עצמם, כאלה שמולידים סקרנות, מוטיבציה וסיפוק מעצם התהליך עצמו. למשל, להתחיל מצילום דרך חלון ביתם בשעות שונות של היום או במרחקים שונים (זום של מצלמה) ולספר מה גילו, או לחלופין לערוך חידון בין התלמידים על הצילומים עצמם.
2. להרבות במפגשים בחוץ: אין זמן טוב יותר לצאת החוצה מאשר עכשיו. ליישובים בקרבת טבע זה יותר פשוט, בערים אפשר ללמוד בפארקים עירוניים, גינות שכונתיות וחוות חקלאיות. אפשר גם להישאר בחצר בית ספר, להכניס צמחייה, לפתח גינת ירק להוסיף חומרים טבעיים כמו ספסלים שבונים מבוץ, ושולחנות מבולי עץ או מסלעות עם פקעות.
3. השקעה בתוכן: אפשר לקחת כל נושא לימוד, לבחון כיצד ניתן לקשור אותו למה שיש מסביב ולהפוך את הלמידה לחווייתית. למשל, בזמן שהייה בחוץ, להשמיע סיפור ולבקש מהתלמידים להביא משהו שמתחבר למה ששמעו, ללמד צורות הנדסיות בעזרת מרצפות, חלונות, חיפושיות ועננים, להמחיש מושגים פיזיקליים כפי שהם באים לידי ביטוי בסביבה טבעית.
4. עבודה רגשית: ביציאה החוצה, עלינו לקבל את השליטה הנמוכה יותר שיש בתנאים. ניתן לראות בכך הזדמנות לתרגול התנהלות באי ודאות, ואיזה תרגול חשוב מזה בימי הקורונה – לשבת בחצר ללא ידיעה, לפתוח את שערי החושים - לשים לב למראות בשמיים, להבדלי השמש והצל, לטמפרטורה המשתנה ולצלילים, מגעים וריחות מסביב. לשים לב מה זה מעורר, ולעודד את הלומדים לשיחה, לעיבוד החוויה, ולניסוח שאלות חקר מעניינות.
אפשר לקחת כל נושא לימוד, לבחון כיצד ניתן לקשור אותו למה שיש מסביב ולהפוך את הלמידה לחווייתית
5. במישור החברתי: העבודה בחוץ מאפשרת ביטוי כישורים שלא נראו קודם בכיתה, ולכן מאפשרת הזדמנות לשינוי המיצוב החברתי. ניתן לעודד עבודה בקבוצות שונות המנצלות יכולות פיזיות שונות של משתתפים שונים.
6. יציאה מאזורי הנוחות – יש לזכור כי "אין מזג אוויר רע, יש לבוש רע". חשוב לעודד הסברים על לבוש הולם במזג אוויר שונה, לקראת בוא החורף לעודד חליפות סערה וציוד מוגן מים.
יש בכך יציאה מאזורי הנוחות ומאמץ שאנו לא מורגלים אליו. בדומה למסעות שעושים גופים שונים, כמו מסע ישראלי ומסעות של תנועות הנוער, היכולת לשהות בתנאי מזג אוויר משתנים, מזמנת התמודדות עם אתגרים ומפתחת את החוסן והרוח האנושית.
אין צורך ללכת למצבי קיצון, אך בימינו אנו מורגלים לחתור לאוטומטיזציה ונוחות מקסימלית של תנאי המחיה, זוהי דרך מצוינת לאפשר לילדים ללמוד על עצמם, על כוחותיהם, לפתח אמפתיה ולהכיר בחשיבות שיתוף הפעולה.
ד"ר אורי (אורית) הראל, פסיכולוגית חינוכית, מנהלת מחקר באוניברסיטת קונסטנץ, גרמניה, על הלמידה בסביבת-חוץ, במסגרת פוסט-דוקטורט.
רביד בוגר, פסיכולוגית חינוכית, ממקימות המרכז לחינוך קשוב ואכפתי וחברת צוות במרכז הפסיכולוגי טבע ומהות.
