שגרת היום שלנו עמוסה ומרובת תפקידים - אנחנו מעירים ומרדימים, עובדים ומבשלים, מסיעים לחוגים, מכינים שיעורים, מטפסים עם הקטנים בגן המשחקים - או רבים עם הגדולים על זמן משחקים במסך. ט"ו באב הוא מועד מצוין לעצור ולשאול: בין כל הפעולות האלה, שרבות מהן נעשות על "אוטומט", מתי לאחרונה אמרתם לילדים שאתם אוהבים אותם? ואיך?
"שני נושאים עיקריים שעולים ממחקרים רבים בתחום הם חיזוק תחושת האהבה באופן קבוע - ממש כמו באימון ספורט - ושמירה על מסרים עקביים", מסביר פרופ' ניר מדג'ר, פסיכולוג וחוקר בתוכנית לייעוץ חינוכי בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן.
"הבעת אהבה דומה במובן זה לפעילות גופנית, שאותה אנחנו עושים כדי לשמור על כושר פיזי. לכולנו ברור שעלינו להתאמן ולהתמיד, לא יספיק שיצאנו להליכה בחוף הים לפני שבועיים, או שאנחנו יודעים איך לשחות. הרי רק אם נקפיד על כמה סבבי הליכות בשבוע, ורק אם נשחה הלכה למעשה, הפעילות הגופנית תהיה יעילה. כך גם מול הילדים - לא מספיק שלפני חודש, אז במסיבת סוף שנת הלימודים, אמרנו להם שאנחנו אוהבים אותם. צריך להזכיר ולחזק את התחושה הזו".
"הורים שמעו את המשפט 'אני שונא/ת אתכם', אחרי שלא הסכימו לרכוש את הנייד הכי חדש ויקר, וברור שהם לא יאמרו זאת בחזרה"
"על המסר להיות עקבי", ממשיך פרופ' מדג'ר, "יש לזכור שאהבה של הורים אינה אמורה להיות תלויה בהתנהגות של הילדים או בתוצאות המעשים שלהם, כמו הישגים לימודיים למשל. מותר לכעוס ומותר להתאכזב - אבל לא להתרחק רגשית. לכן, דווקא בזמנים רגועים בבית כדאי לאמץ משפטים כמו 'אמא ואבא אוהבים אותך תמיד, לא משנה מה תגיד/י או תעש/י", ולא לשכוח שגם בימים מתוחים, אפילו רוויי ריבים, צריך לחזור ולומר את זה בדיוק, ובקול - 'גם כשאנחנו כועסים, אנחנו תמיד אוהבים אותך'.
קראו עוד:
"כדאי שאמירות כמו 'אני אוהב/ת אותך' יבוטאו מתוך רגשות כנים, ובשפה שבה נוח לנו להשתמש", הוא מסביר, "אפשר כמובן להתאים את הניסוח שלנו לשלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים, ולא בהכרח נשתמש באותן מילים בשיח עם בני שלוש לעומת בני 13, אך התוכן והמינון צריכים להישמר. לביטויי האהבה הללו אין גיל.
"צריך להפנים היטב שהקשר שלנו עם הילדים הוא לא סימטרי", אומר עוד פרופ' מדג'ר, "אנחנו לא צריכים לצפות לתת ולקבל באופן מאוזן. ייתכן שעל כל 100 פעמים שנגיד שאנחנו אוהבים, נשמע את זה בחזרה מהילדים רק פעם אחת, גם סביר שבגיל ההתבגרות נתחיל לשמוע משפטים שלהם 'מותר' לומר, אך עדיף שאנחנו לא נחזור עליהם. הורים רבים שמעו את המשפט 'אני שונא אתכם', אחרי שלא הסכימו לרכוש את הטלפון החכם הכי חדש ויקר, וברור שהם לא יאמרו את זה בחזרה".
שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מוסיפה: "לכל בני האדם יש שני צרכים משמעותיים, והם בהערכה ובהשתייכות. משמעות הראשון הוא שאדם שקיבל לכך מענה יתהלך בעולם בהרגשה שמה שהוא חושב ומרגיש - זה ראוי ומוערך. הצורך השני מגדיר כמה חשוב לנו להיות חלק מקבוצה חברתית כמו כיתה, משפחה וכדומה.
"כשאנחנו ממציאים מילים ומכנים את ילדינו בשמות חיבה, כשליבנו, גופנו ופרצופנו יוצאים אליהם באהבה, הם מקבלים חיזוק לשני הצרכים הכי בסיסיים הללו של כולנו. ילד שמרגיש אהוב - גם אוהב בחזרה, ולרוב קל לו יותר להשתלב במסגרות שונות. יש הורים שחוששים להראות חיבה לילד אחד שמא הילד השני יקנא. זו טעות - תביעו אהבה".
"בשיח עם בני שלוש לא נשתמש באותה שפה כמו עם בני 13, אך התוכן והמינון צריכים להישמר. לביטויי האהבה הללו אין גיל"
"זורקים נשיקה באוויר, מי ששומע - מחזיר"
להילה יערי מקיבוץ נען, בן זוגה ושני ילדיה בני הארבע והשמונה, יש "מנהג אהבה" מיוחד. "כשאנחנו בחדרים שונים בבית, נזרקת נשיקה לאוויר. מי ששומע - מחזיר", היא משתפת, "מאיה בתי הבכורה הייתה זו שהתחילה לעשות את זה, בהתחלה בזמן פרידות כמו בעליה לאוטובוס, בכניסה לחוג ועוד. יום אחד היא חצתה את הסלון ונתנה נשיקה באוויר, בלי מחוות גדולות, רק שפתיים וקול. מיד הבנתי שהיא מחכה לתגובה, אז נישקתי חזרה והיא חייכה. זו מעין מסורת שהלכה וגדלה, היום היא יכולה להימשך כמה רגעים כמו פינג פונג, עד שמישהו מפסיק.
"לטעמי מדובר גם בבדיקת נוכחות וערנות, לנו ההורים, בנוסף לגילוי האהבה", אומרת יערי, "לא העברנו את המנהג הזה הלאה. זה מרגיש קסום וזה רק שלנו, אנחנו שומרים עליו". להורים אחרים היא ממליצה: "כל עוד יש רגעים כאלה - תפסו אותם בשתי ידיים. אף פעם אל תפסיקו לומר שאתם אוהבים, מהר מאוד הילדים יגדלו וכבר לא ממש יתייחסו אלינו, וגילויי החיבה עוד יביכו אותם. פשוט תיהנו ביחד".
"מנהג האהבה" של תלמה זלמן מרחובות, אם לשני ילדים בני שש וחצי ועשר, הוא "להלביש" מילים הקשורות בהם על מנגינות של שירים מוכרים. "השיר 'רונה שלי, רונה' הוא על תקן הבת שלי - נגה", היא מספרת, "אני שרה לה 'נגה שלי נגה, נגה אותך אוהבת'. המנהג הזה התחיל מאבא שלי, אני באה מבית ששמעו בו המון מוזיקה ואבא תמיד אהב להמציא מילים לשירים קיימים.
"גם הילדים שלי מאוד אוהבים מוזיקה, ולכן זה מתבקש לחבר מילים חדשות לשירים. לפעמים הם קצת נבוכים", היא מודה, "יש משהו במנהג הזה שהוא מאוד ספונטני, משעשע, בעל אופי משחקי, אבל אני מרגישה שזו עוד דרך שלי להתחבר אליהם, להפגין אהבה".
לפני שמישהו יוצא מביתה של הדר מדמון, אם לארבעה ילדים בני שבע עד 15, הוא מגיע אליה לקבל נשיקה וברכה. "בבוקר בתחילת היום, או לפני יציאה לאיזה עניין משמעותי, לא הולכים עד שאני לא מברכת ואומרת 'שיהיה לך יום נפלא, שישמרו אותך ושתמצא/י חן ושכל בעיני ה' ואדם", היא מספרת, "זה קורה באופן טבעי, בכלל לא משנה אם קודם כעסנו או התווכחנו. לפני שיוצאים מיישרים את כל ההדורים, ונותנים כוח להמשך היום".
יונינה ומארק מוסקט מאורנית, הורים לשלושה ילדים בני 18 עד 25, מספרים על הבעת האהבה המיוחדת שלהם. "יש מנהג דתי לברך את הילדים ביום שישי, לפני הקידוש, כך עשו הוריי וכך התחלתי לעשות עם ילדיי כשהיו קטנים", אומרת יונינה, "הטקסט הוא ברכה מהמקורות, והוא נאמר כשכפות הידיים מונחות על ראשו של הילד. אני לקחתי את זה למקום אישי יותר, ואני מחבקת את הילד בזמן שמארק מקיים את המנהג כפי שתיארתי. אני מברכת כל ילד בלב, מאחלת לו את מה שמתאים לו, וחותמת בנשיקה. המנהג הזה מקסים בעיניי בכל צורה שלו, וגם אם ממש שעה קודם לכן היה ויכוח כלשהו - מתחילים את סוף השבוע עם ברכה, חיבוק ונשיקה".
ואיך הילדים מגיבים? "הם מחזירים חיבוק", מספרת יונינה, "לפעמים הם גם מתווכחים על הסדר, מי ראשון בתור. עם בן ה-18 זו גם הזדמנות שלי לבדוק אם הוא עבר אותי בגובה. בכלל, זה תמיד מזכיר לי את המשבצת במונופול, זו שכל שחקן שעובר בה מקבל כסף ולא משנה מה מצבו. אותו דבר עם הילדים שלנו - לא משנה מה היה לאורך השבוע, ביום שישי הם תמיד יקבלו חיבוק".
