פורים בפתח והמשימה היא לבחור תחפושת לילדים שלנו. אם בילדות הצעירה עסקנו בעיקר בלשכנע אותם להתחפש, עם ההתבגרות שלהם המשימה היא להגיע להסכמה לגבי התחפושת.
קראו עוד:
תחפושת יכולה להיראות לגמרי אחרת בעיניים של הורה לעומת עיניי ילדים או מתבגרים. מה שנראה לבת ה-10 שלי פשוט יפה, יכול להיראות לי כאימא לא פשוט בכלל. הדוגמה המובהקת לשוני הזה היא תחפושות ממוגדרות. גם השנה אפשר למצוא תחפושת של אסטרונאוטית בחצאית קצרצרה וחולצת בטן, בעוד שהאסטרונאוט מקבל חליפת גוף מלאה. זו רק דוגמה אחת לעולם שלם שנפגוש כשנצא עם הילדים לקנות תחפושת.
הדילמה הפנימית של כל הורה נובעת מזה שגם אנחנו גדלנו על תחפושות ממוגדרות. בנות התחפשו בוורוד, בנים בכחול. תחפושות של בנות לרוב העצימו יופי, ושל הבנים הדגישו כוח. ההתפכחות מהמחשבה שזו "רק תחפושת" אינה נעימה.
מה מספרת לנו התחפושת?
תחפושת מספרת לנו על הילדים שלנו ועל תפיסות העולם שלהם. בחירת התחפושת משקפת מי נראה להם שכדאי להם להיות, מה מושך אותם, מה נחשב שווה או טוב. באופן טבעי, החברים והחברות יהיו גורם משפיע, כי לילדים שלנו יש צורך בסיסי בתחושות של שייכות וקבלה.
אם כל החברות שלי בוחרות תחפושות ממוגדרות או חשופות, זה מייצר גם אצלי לחץ להתאים את עצמי. הבחירה שלי להיות אחרת מחברותיי היא לא חפה ממחירים. וכאן באה הדילמה ההורית, האם לשחרר ולאפשר תחפושת "כמו כולן" או להתעקש ולהגביל?
איך מחליטים על תחפושת?
הצעד הראשון להחלטה האישית שלנו, הוא להבין למה הילדה או הילד בחרו בתחפושת הזו. מה התחפושת הזו משקפת? מה משך אותם לדמות הזו? האם הנושא הוא הדמות עצמה, ההרגשה שתהיה להם בזמן הכניסה לדמות, או הרצון לקבלה חברתית? באיזה אופן הם בוחרים להציג את עצמם דרך התחפושת, ועד כמה זה מודע?
המטרה שלנו כהורים, כללית, היא לחזק את הילדים. לשם כך נשתדל לעודד מודעות, חלקית ככל שתהיה, למשמעות של הבחירה בתחפושת. נשתדל לעודד ביטוי עצמי, שהוא המתנה הכי גדולה שהחג הזה יכול להציע. נשתדל לשחרר אותן קצת מהמחשבה "מה יגידו" לכיוון המחשבה - מה את או אתה רוצים להגיד? איזו הרגשה תהיה לך בתחפושת הזו?
אז איך לפתח חשיבה ביקורתית?
כהורים נרצה גם להכין את הילדים והילדות שלנו לעולם. לשם כך נחזק אצלם חשיבה ביקורתית על הציפיות והמסרים ועל כך שלא כל דבר שמנסים למכור לנו, נבחר לקנות. אותה ילדה שבוחרת בתחפושת אסטרונאוטית עם בד מינימלי לומדת לבחור בגד שמדגיש את הגוף, ופחות את שאר יכולותיה. זה יכול להיות תהליך עדין ובלתי מודע, אבל ככל שהבחירות האלה ביופי וגוף יחזרו, כך היא תתרגל להחפצה עצמית. היא תחשוב שערכה נמדד ביופייה, ותציב את הגוף והמראה כמדד להגדרה עצמית.
ובכלל, איך אפשר ללבוש תחפושת חשופה בחורף? מחקר בדק נשים צעירות שיצאו למועדונים בקור הבריטי, לבושות בבגדים מינימליים, ומצא שככל שרמת ההחפצה העצמית עלתה, כך הנערה דיווחה על פחות קור. ככל שרמת ההחפצה העצמית ירדה, כך היא הרגישה קור, גם אם לבשה יותר בד.
"ככל שהבחירות האלה ביופי וגוף יחזרו, כך הילדה תתרגל להחפצה עצמית. היא תחשוב שערכה נמדד ביופייה, ותציב את הגוף והמראה כמדד להגדרה עצמית"
המחקר מדגים תהליך של החפצה עצמית - כשהמשימה היא להיראות יפה בכל מצב, אז ההבנה אם קר לי מטשטשת. כל המשאבים ממוקדים בניסיון להיראות טוב. הבחירה בתחפושת יכולה לבטא את אותה תפיסה בדיוק, וזה מתחיל בגילאים צעירים.
מה לגבי בנים?
גם בנים שבוחרים שוב ושוב בתדמית גברית סטריאוטיפית הם חלק ממעגל של תפיסות מגדריות. כהורים, נרצה שהבנים שלנו ירגישו חופשי לבטא את כל מה שיש בהם, ולא נסליל אותם להיות רק הדמות של "החזק", "הבלתי פגיע", "גיבור העל". החופש הזה חיוני להתפתחות הרגשית שלהם, וגם משפיע על תפיסת המין השני.
אז מה נאמר לילדים על תחפושת שלא אהבנו? נדבר איתם על המסר של התחפושת, ננסה לנתב אותם לבחירה מודעת. לא יעזור לנו להיגרר לוויכוחים על ענייני טעם ויופי, הרעיון הוא להעביר מסרים ערכיים. הקווים האדומים משתנים - כל זוג הורים מחליט לגבי נורמות הלבוש בבית. במקום להיכנס לקונפליקט, עדיף לחשוף את הילדים למגוון גדול ככל האפשר של תחפושות, ולהציע אלטרנטיבות, ולקוות שעם השנים הם ילמדו לבחור מתוך מודעות וחשיבה ביקורתית. ואולי יום אחד, יצרני תחפושות יבינו שגם אסטרונאוטית זקוקה לחליפה שלמה בחלל.
ד"ר טלי סטולובי היא עו"ס, מפתחת גישת סטיילינג תרפי
