הורים באולפן ynet
(צילום: משי בן עמי)
תשלומי ההורים השנתיים למסגרות הלימוד מעוררים דיון וביקורת, ונראה כי השנה יותר מתמיד. אל הטענה שלפיה גביית אלפי שקלים מהורים במסגרת חוק חינוך חובה חינם, שאמור להיות כזה עד כיתה י"ב, מצטרף גם תסכול וכעס על שנת הקורונה: "גם בשנה שעברה גבו מאיתנו כ-2,000 שקלים בממוצע לילד, וכל הפעילויות התבטלו".
היום מתכנסת ועדת החינוך של הכנסת לאשר את טבלת התשלומים לשנת הלימודים הקרובה. בשנה שעברה, נזכיר, חברי הוועדה אישרו לגבות תשלומים רק עבור שירותים שהתקבלו במחצית הראשונה של השנה בשל הסגרים וביטולי הפעילויות בחסות מגפת הקורונה. הוועדה אמורה הייתה להתכנס ולאשר את הגבייה היחסית של המחצית השנייה, אך לא עשתה זאת, ובתי ספר רבים גבו מההורים כספים באופן לא חוקי בהיעדר אישור הוועדה, כדי לאפשר פעילויות לאחר היציאה מהסגר האחרון.
קראו עוד:
פיצ'י דובינר (59), אב לארבעה ילדים מהיישוב קציר, הוא בין המתנגדים לתשלומי ההורים הגבוהים, ובין הפעילים שקוראים לחברי ועדת החינוך להצביע נגד אישורי התשלומים "כדי למנוע את העמקת הפערים בחברה", כלשונו.
"פעם היו חוגים בבתי הספר - מקהלה, נגינה, חלילית, אמנות, מלאכה, נגרות. היום אין את זה, החוגים הופרטו"
"אף שמדובר בחוק חינוך חובה חינם, אנחנו משלמים אלפי שקלים", הוא אמר בריאיון לאולפן ynet, "והשנה אנחנו צפויים לשלם יותר ממה ששילמנו לפני שנה ושנתיים. בשנה שעברה שילמנו אף שלא היו פעילויות בבתי הספר". לדבריו, מדובר בתשלום של כ-2,000 שקל לילד, תלוי אזור, גיל ותוכניות העשרה שונות שכל בית ספר מנהיג: "הורים לשלושה ילדים ישלמו כ-6,000 שקלים בשנה. זה חינוך חינם? במשרד החינוך איבדו את הבושה".
לילי חריש, אם לנערה שעולה לכיתה י"א, ולילד שעולה לגן טרום-טרום חובה, מתנגדת גם כן לאופי התשלומים הגבוה וזועמת על הכוונה לגבות יותר. "העלאת התשלומים תהיה חוצפה שלא תיאמן", היא טענה במשדר, "איך ייתכן שבמדינה מתקדמת, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אנחנו צריכים לשלם הון בעד חינוך? סביבנו מדינות עניות שמעניקות חינוך חינם לאזרחים.
"פעם היו חוגים בבתי הספר - מקהלה, נגינה, חלילית, אמנות, מלאכה, נגרות. היום אין את זה, החוגים הופרטו", היא ממשיכה, "אנחנו נאלצים לשלם על משהו שפעם היה נחשב כולו, או רובו, תחת חוק חינוך חינם. מלבד זאת, רוצים להעלות את שכר הלימוד השנתי - וזאת שערורייה. אחרי שנת הקורונה, והקשיים שחוות משפחות מעוטות יכולת, או מיוחדות כל אחת מסיבותיה, זה פשוט לא ייתכן".
"אם לא תשלם, הילד לא יקבל ספרים ויוחרג מההתנהלות בבית הספר, זה אסור אבל זה קורה. משרד החינוך צריך לפעול בנאמנות, עם כבוד ושקיפות מלאה. וזה ממש לא קורה"
לנירית בן אבו יש שני ילדים במערכת חינוך, אחד עולה לכיתה ו', והשני עולה לכיתה ח'. "העלויות מטורפות", היא טוענת, "לדעתי יש בממשלה מי שמנותק מהמציאות. זה חוק חינוך חובה, אני לא מבינה מה הם רוצים, למה הם נכנסים לכיס של האזרח. זאת קטסטרופה, זה לא פייר. מה שהם גובים זה לא מה שהם נותנים בפועל. צריך לעשות פה סדר".
נירית מעלה טענות אודות חוסר שקיפות בנוגע לתשלומי ההורים: "אם לא תשלם, הילד לא יקבל ספרים ויוחרג מההתנהלות בבית הספר, זה אסור אבל זה קורה. משרד החינוך צריך לפעול בנאמנות, עם כבוד ושקיפות מלאה. וזה ממש לא קורה. מישהו צריך לתפוס את המושכות, אין פיקוח על התנהלות התשלומים וכל אחד עושה מה שרוצה, גובים מה שרוצים. המנהלת החליטה ככה אז יהיה ככה. ואם לא - הילד לא ישתתף".
דובינר מוסיף: "זה נכון שאין פיקוח וכל אחד עושה מה שבא לו, וכל עירייה מחליטה מה שמתחשק לה. אסור לנו לשכוח שמעבר לקושי הכלכלי שחלק מהמשפחות חוות, יש פה העמקה מטורפת של הפערים בחברה הישראלית. בדרום תל אביב נניח שיכולים לשלם 600 שקל, בצפון תל אביב משלמים עשרות אלפי שקלים בשנה, וכך ממשיכים להעמיק את הפערים עוד ועוד. לא מספיק שאחרי הצהריים לאלה יש חוגים ולאלה אין, לאלה יש שיעורי עזר ולאלה אין, משרד החינוך וממשלות ישראל, במו ידיהם, מעמיקים את הפערים.
"יש בעיה ערכית בנושא החינוך, ראו למשל את חוק יום לימודים ארוך", הוא ממשיך, "כבר 27 שנים שהממשלות לא מקיימות אותו. הילדים היו צריכים להיות במסגרות החינוך עד השעה 16:00 ולקבל את כל מה שזה כולל. המדינה לא נותנת את זה, החינוך הופרט".
