רוב האבות הם נפלאים, מיטיבים וחשובים מאין כמותם. רוב האימהות מצוינות, טובות ואי אפשר בלעדיהן. אבל - יש אימהות פוגעות ומתעללות, וגם יש אבות פוגעניים ואלימים כלפי הילדים שלהם וכלפי בנות הזוג שלהם.
אלימות במשפחה היא מגפה. קשה להאמין שהורה מסוגל לפגוע בילדים שלו, אבל זה קורה בהרבה יותר מדי בתים. כשהילדים גדלים ומעזים לספר שנפגעו בילדותם, נשאל אותם: למה לא אמרתם שום דבר? למה לא סיפרתם?
קראו עוד:
התשובה כואבת מדי. ילדים תמיד מספרים - יש להם את הדרך המיוחדת שלהם לחשוף שהם נפגעים. אלה אנחנו המבוגרים השכנים - המורים, הרופאות וגם גורמי הרווחה, אנשי הטיפול, דייני בתי הדין הרבניים ושופטי ושופטות בית המשפט לענייני משפחה - שמסרבים להאמין להם. אנחנו הם אלה שמעדיפים לחשוב שאלימות כלפי ילדים עברה מן העולם, ובוודאי שהיא לא מתקיימת בממדים כל כך נרחבים.
"יותר מ-80% מתיקי האלימות במשפחה נסגרים מחוסר ראיות. כשהם מגיעים לבית המשפט לענייני משפחה – הוא נכשל באבחון רמת הסיכון שבה חיים הילדים"
שנים ארוכות אנחנו עוסקות בתחום. מלוות עשרות מקרים של אלימות במשפחה, פגיעות מיניות וגם מאבקי משמורת על הילדים. למרות הניסיון הרב, אין שום דבר שיכול להכין אותנו לשיחה הבאה שנקבל, אחת לשבוע ולפעמים גם יותר. מעברו השני של הקו נשמע לרוב קול של אישה, שעולמה חרב עליה. שמרגישה שהיא עומדת להפסיד בקרב חייה - על חיי ילדיה.
כן. לרוב אלה נשים. אימהות. לפעמים מגיעים גם גברים. נכון לרגע זה הם בודדים, אך קיימים. אבות שסבורים שהאם מתעללת, או אבות שטוענים שהאם מסיתה את הילדים נגדם, והם וילדיהם באמת סובלים מ"ניכור".
ואף אישה, כמעט, לא רוצה ולא יכולה להיחשף. הן מפחדות פחד מוות מההשלכות, מהחמרת האלימות כלפיהן או כלפי הילדים. מהתנכלות המערכת אליהן. הן מגיעות אלינו כמוצא אחרון. כמה עצוב שהעיתונות היא המוצא האחרון של אימהות שחרדות לגורל ילדיהן, אימהות שיודעות שהאב פוגע בהם ואין להן שום דרך להושיע. כמה נורא שאנחנו הוא המוצא האחרון של הילדים עצמם.
אנחנו שומעות אותם ורואות את העיניים שלהם. שומעות הקלטות מצמררות שמעידות על התעללות מינית או פיזית או נפשית. רואות את הציורים שהם משאירים מוצפנים בבית. אבל בתוך המערכת המסואבת, הבירוקרטית, העמוסה בתיקים ובסיפורים רגישים וקשים מנשוא של משפחה שהתפרקה – קשה לשמוע את קולם.
גם המערכת עצמה, על כל רשויותיה, לא עושה די מול אימהות שמדווחות על התעללות בילדים. אם יעזו לזעוק - הן מסתכנות באיבוד ילדיהן לנצח. אם הן שותקות - הן שולחות ביודעין את הילדים להיפגע.
"קל לתייג מקרה שכזה כתיק של סכסוך גירושים בעצימות גבוהה, או של 'ניכור הורי'. המשמעויות בשטח קשות מנשוא - ילדים שמורחקים מהורה מיטיב ועוברים למשמורת של הורה אלים"
זהו גורלן של נשים רבות, נפגעות אלימות במשפחה, שהן וילדיהן מופקרים לגורלם מול מערכת משפט ותיקה ומשומנת - שאין לה שום כלים משפטיים להתמודד עם תיקי אלימות במשפחה, עם תיקים שאמורים להתנהל בהליך הפלילי. גם שם, בהליך המתאים, יותר מ-80% מתיקי האלימות במשפחה נסגרים מחוסר ראיות. כשהם מגיעים לבית המשפט לענייני משפחה - הוא נכשל באבחון רמת הסיכון שבה חיים הילדים.
איך ניתן לאבחן מסוכנות ללא הכלים המתאימים לכך, ללא אנשי מקצוע מתאימים? אי אפשר. צוותי הרווחה שמלווים, מוכשרים וטובים ככל שיהיו, הם נטולי הכשרה מתאימה לאבחון מסוכנות. שופטים רבים שיושבים בכיסא שמאפשר להם לשנות באופן גורלי חיים של משפחות שלמות, לא קיבלו הכשרה מתאימה כדי לטפל בתיקי אלימות במשפחה.
קל לתייג כל מקרה שכזה כתיק של סכסוך גירושים בעצימות גבוהה, או של "ניכור הורי". והמשמעויות בשטח קשות מנשוא - ילדים שמורחקים מהורה מיטיב ועוברים למשמורת של הורה אלים ומתעלל.
הסיפורים הקשים שהבאנו כאן לא חריגים. הם מתרחשים לעיתים קרובות מדי. ילדים וילדות רבים ורבות מדי נפגעים מאלימות במשפחה ומהתעללות בלתי נסבלת. לפעמים גם כזאת שאין לה מילים, שאין לה סימנים כחולים או דגימות שיכולות להישמר בערכות אונס. אלימות במשפחה היא שקופה למביטים מבחוץ.
"איך ניתן לאבחן מסוכנות ללא הכלים המתאימים לכך, ללא אנשי מקצוע מתאימים? אי אפשר. צוותי הרווחה שמלווים, מוכשרים וטובים ככל שיהיו, הם נטולי הכשרה מתאימה לאבחון מסוכנות"
דווקא בשל כך, מצופה משופטי ושופטות בית המשפט לענייני משפחה - להסכים להביט למציאות המחרידה בעיניים ולהאמין שהאלימות קיימת ושצריך לאבחן אותה בכלים הכי מקצועיים שיש. לא על ידי מומחים שמראש מכוונים לאג'נדה מסוימת, אלא למכונים רב-מקצועיים שזאת ההתמחות שלהם (ואין הכוונה למכונים שבוחנים מסוגלות הורית), שיודעים לבחון כל מקרה לגופו על ידי צוות רב מקצועי. מכונים שהמדינה מממנת את שירותיהם - ולא ההורים.
מכונים שיגיעו למסקנות בפרק זמן סביר, שיאפשרו לזרז את הליך קבלת ההחלטות, שיאפשרו לאבחן במהירות מסוכנות הורית - ולטפל במשפחה באופן שבו לא תהיה יותר אלימות ולא יהיה חשד לניכור. זה צו השעה - והוא לא לטובת אימהות או אבות, לא לטובת מגדר זה או אחר. הוא לטובת הילדים והילדות, ולמען גדיעת האלימות במשפחה שנוטה לשעתק את עצמה מדור לדור.
פורסם לראשונה: 09:54, 29.08.21
