אסיפת הורים
האזינו: המסע לאימהות - מה עובר על מטופלות פוריות? #45
39:50
בראש השנה הזה לא אספר לכולם "שומעים? אני בהיריון", בראש השנה הזה אף אחד לא יגיד לי "בשעה טובה", או "שתזכי להיריון תקין ולידיים מלאות", ואני לא ארים לחיים לחיי העובר שבבטני.
בחג הזה אני אחלום על ראש השנה הבא, ואבקש בכל ליבי לשבת מסביב לשולחן ולנדנד עגלה. בחג הזה אתפלל חזק, ששנה הבאה שתי אחייניותיי יבהו בתינוק בעיניים מאוהבות ויתפעמו מכל תזוזה, הבעה וצליל, ואני אגיד בפעם המיליון לקטנה בהן,"אבל אמרתי לך כבר מיליון פעם לא לגעת לו בראש!". מסביב לשולחן החגיגי אני ובן זוגי נשיק כוסות לחיים, נסתכל אחד לשנייה בעיניים, ובמבט אחד נדע שחייב להיות בסדר וטוב. נזכיר לעצמנו שיחד אנחנו חזקים.
קראו עוד:
חלפה שנה. 365 ימים, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה של המתנות, מחשבות, תפילות, אכזבות, חששות. מה, זהו? לא. רשימת המכולת של השנה שחלפה ארוכה ורגע לפני השנה החדשה זה הזמן לחשוף אותה: בדיקות, ניתוחים, הרדמות מלאות, וברור שלא אוותר גם על הרדמות מקומיות. אני ממשיכה, כן? בחילות, דאגות, התקפי חרדה, תרופות, זריקות, שטפי דם, שינויים בגוף (ואני מתכוונת בעיקר לזה שהתחת שלי גדל), כאבים, עייפות, לחץ, שאיבות של ביציות, החזרות של עוברים, אלפי בדיקות אולטרסאונד ופתיחת רגליים, גלי חום, מצבי רוח משתנים ובעיקר עצבים.
כמו רוב האנשים, גם אני עושה חשבון נפש בכל התחלה של כל שנה חדשה. אני מסכמת את מה שהיה, מחליטה על שינויים עתידיים, ומציינת לעצמי מטרות וחלומות חדשים לשנה החדשה. כשאתם קוראים את רשימת המכולת שלי אתם בטח חושבים לעצמכם "אוי, מסכנה". כשאני קוראת את רשימת המכולת שלי, אני חושבת לעצמי - "וואו! אחותי, את גיבורת על".
הייתי אמיצה גם ברגעים שהרגליים שלי רעדו מפחד. התגברתי על התקפי חרדה שעשו לי חושך בלב וידעתי למצוא את המתג שידליק את האור. צחקתי על מצבים מלחיצים, וכך הם הפכו להיות בשבילי יותר קלים, כמו הפעם ההיא שאמרתי למרדים בחדר הניתוח שיפנק אותי קצת יותר בחומר המטשטש, תמורת זה אביא לו גפילטע פיש של סבתא זמירה שלי. בחיי שזה עבד.
בימים של כאבים ועייפות, הלכתי לעבודה בראש מורם ובחיוך גדול, ונתתי את כל כולי ל-24 ילדים מתוקים שידעו לחבק ולאהוב בדיוק ברגעים הנכונים. ככה זה ילדים, הם מרגישים. האמנתי בטוב גם כשנשברתי, שחררתי מחשבות בכתיבה ועם אנשים שיודעים להקשיב, אמרתי לעצמי את האמת ולא ניסיתי לעטוף אותה בנייר צלופן, הסתכלתי למציאות בעיניים.
חזרתי תמיד לזרועותיו של בן זוגי גם כשרציתי להיות לבד. גם לו קשה, גם הוא צריך כוח. בראש השנה הזה אספר לכולם שאני לא מתייאשת ושהתקווה שבלב לא נשברת. בראש השנה הזה יגידו לי "כל הכבוד לך", ואני אסכים. באמת כל הכבוד לי. בחג הזה אתפלל ואבקש להמשיך להיות חזקה ואמיצה. מסביב לשולחן החג אני ובן זוגי נשיק כוסית לחיים, נסתכל אחד לשנייה בעיניים ובמבט אחד נדע שממש בקרוב נהיה הורים. מדהימים.
ליאת לפקוביץ' היא יוצרת תוכן, שחקנית קומית ומרצה בהומור על נושא אתגרי טיפולי פוריות
