סיפור האהבה של קארין (30) וירין (32) קציר, שניהם יועצי נדל"ן, התחיל בארצות הברית ולגמרי ברגל שמאל. הם חלקו דירה ועבודה, אבל בחודשים הראשונים "היחסים היו ממש גרועים" ואיש לא דמיין שהם ימצאו את עצמם נשואים והורים לתינוק. אבל, לאהבה יש חוקים משלה. אחרי ארבע שנות זוגיות הגיעה הצעת הנישואים, ואז החתונה וההיריון הראשון.
"הסכמתי להתראיין מכמה סיבות, אחת מהן היא להעלות מודעות לנושא הפסקות ההיריון בשבוע מוקדם", קארין אומרת בתחילת השיחה. לפני שנה וחצי נכנסתי להיריון טבעי. בסביבות שבוע 10 הלכנו להיבדק, ולא היה דופק. לדעתי, אין מספיק מודעות לנושא הזה, אין שיח לגבי דברים שקורים בהיריון בשלב מוקדם. אני הרגשתי שמשהו בגוף שלי לא בסדר, ורק עם הזמן הבנתי שזו לא האמת".
הפלה בשלבים המוקדמים של ההיריון נפוצה בקרב 30%-50% מההריונות, והסטטיסטיקה אמנם חיזקה אותה ביודעה שהיא לא לבד בתהליך, אבל כשקארין משתפת בקושי במציאת תמיכה בתקופה הקשה, העיניים שלה דומעות. "אם נשים יתחילו לדבר על זה, זה יקל עלינו. את מרגישה שמשהו בגוף שלך לא תקין, וזה לא כך. צריך לדבר ולשתף, זו לא אשמתה של אף אישה", היא אומרת.
היריון, וקורונה
חודשיים אחרי ההפלה קארין נכנסה שוב להיריון. "זה היה שבוע ממש חיובי בשבילי, כי גיליתי שאני בהיריון וגם חולת קורונה. אחרי מה שעברתי, לא סיפרתי לאף אחד בשלב הזה, רציתי להיות בטוחה שהעובר בריא. דיברתי לראשונה על ההיריון רק כשעברתי את החודש הרביעי", היא מספרת. וההיריון התפתח יפה, קארין הרגישה טוב והחליטה להתמקד בצד המנטלי - להתכונן ולהתחזק מבחינה רגשית לקראת הלידה וההורות.
קראו עוד:
המוכנות של קארין באה לידי ביטוי כבר בסוף ההיריון, בסוגיית הערכת משקלו של העובר. הרופאים העריכו שמשקל העובר הוא ארבעה ק"ג, והיות שקארין "קטנטונת" הם המליצו על זירוז. "משהו בגוף שלי הרגיש שהזירוז לא נכון, שאני סומכת עליו, כלומר על העובר, ועליי", היא מסבירה מדוע היא סירבה להצעת הזירוז ובחרה לחכות ללידה שתגיע באופן טבעי.
הלידה
יום לפני התאריך המשוער, קארין החלה להרגיש את צירי הלידה. "התעוררתי ב-04:00 לפנות בוקר והתחלתי להרגיש כאבים. לא היה איך לתאר אותם, אמרו לי שזה כמו כאבי מחזור אבל לא הרגשתי את הכאב באופן הזה. אין דרך להסביר את הכאבים האלה, וגם אין גם דרך לייפות את הכאב", היא אומרת, "התמודדתי עם הצירים בבית, בעזרת קטורת, מדיטציות, נרות וכדור פיזיו. הצלחתי לעבור עוד 12 שעות של צירים, ואז החלטנו לנסוע לבית החולים.
"בהתחלה הצוות הרפואי קצת זלזל בי", היא נזכרת, "אבל אחרי שהאחות בדקה אותי, והייתי עם פתיחה של 4.5 ס"מ ומחיקה של 80%, היא אמרה שזה מדהים שהצלחתי לסחוב כל כך הרבה זמן בבית". קארין הועברה לחדר לידה, שם חיכה לה המרדים. בינתיים ירדו המים וגם הפקק הרירי, ואחרי שקיבלה אפידורל הרגישה הקלה גדולה בכאב.
הימים היו ימי מונדיאל, ובדיוק החל משחק הכדורגל בין איראן לבין ארה"ב, שבו הזוג צפה ושמח עם ניצחונה של ארה"ב בזכות סמליות המקום שבו הכירו. בזמן המשחק, בחדר לידה, ירין עוד קיבל שיחות עבודה, ומכיוון ששניהם הם יועצי נדל"ן, לקארין זה היה "מקובל וברור, אם המצב היה הפוך הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר".
האווירה בחדר לידה הותאמה לקארין. האורות היו עמומים, המוזיקה שבחרה נוגנה יחד עם מדיטציות אהובות עליה, וכל זה עזר לה להתמקד בעצמה ובלידה, בלי הסחות דעת. בשעה 23:00 המיילדת נכנסה, בדקה את קארין, והודיעה שיש פתיחה מלאה, אבל הציעה להמתין כדי שהעובר יתברג "כמו שצריך" בתעלת הלידה.
"ב-00:20 המיילדת שאלה אותי - 'את מוכנה ללדת'? זה ריגש אותי מאוד, הרגשתי שמשהו גדול עומד לקרות. גם היום כשהיא מספרת על זה, עיניה מתמלאות דמעות. ואז הגיעה עוד שאלה מרגשת של המיילדת, ששאלה אותה אם היא רוצה מראה כדי שתוכל לראות את הלידה. "התלבטתי, הסתכלתי על ירין והוא אמר לי - 'אל תפספסי את ההזדמנות הזאת. ראיתי הכול, מדהים לראות חיים יוצאים ממך", היא אומרת.
ראיין, שילוב אותיות של ירין וקארין וגם "מלך קטן" באירית, נולד במשקל 3.535, נמוך בהרבה מהערכת המשקל של ארבעה ק"ג. ברגע שהניחו את ראיין עליה, קארין ציפתה להרגיש התאהבות גדולה, אבל הרגישה משהו אחר. וגם עוד סיבה, לדבריה, שבגינה היא בחרה להתראיין לכתבה הזו, כדי לפרום את קשר השתיקה שקשור בהתאהבות ראשונית בתינוק.
"ברגע שהוא נולד האחות שמה אותו עליי, ובאותה שנייה לא הצלחתי להרגיש כלום חוץ מהלם. הוא עליי ואני אחראית ליצור הקטן הזה, שיגדל, ושיגדל עם ערכים, שיצליח לשרוד ולחיות. אני שומעת מנשים אחרות שישר הן מתאהבות, ואני רוצה להשמיע קול - לא תמיד יש אהבה ממבט ראשון, וזה לא מעיד על טיב האימא שאת".
"החיים שאחרי הם המאתגרים באמת"
"תמיד מדברים על ההיריון אבל החיים שאחרי הם המאתגרים באמת", קארין מציגה בפניי את הסיבה השלישית שבגינה רצתה לשתף את סיפור הלידה שלה - והיא ההנקה.
"יום אחרי הלידה, שאלו אותי אם אני רוצה להניק, וידעתי שאני בזה מאוד". אז, עבור קארין וראיין התחיל מסע של חודש חצי שבמהלכם היא ניסתה לבסס את ההנקה בכל דרך, ללא הצלחה.
"היה לי כל מה שאת יכולה לדמיין", היא משתפת, "פטריות, דלקת, מה לא. קראתי לכמה יועצות הנקה, השתמשתי בפטמות סיליקון, נטלתי משככי כאבים לפני כל הנקה, השתמשתי במשאבות ושאבתי גם בלילה". קארין סבלה מאוד מהניסיונות להניק, ובסביבתה "התחננו" שתפסיק, אך היא המשיכה. היא לא ראתה כל אפשרות אחרת, ומספרת שהייתה כל כך כאובה, שזה השפיע על הקשר שלה עם התינוק.
"בסופו של דבר העדפתי שתהיה לראיין אימא רגועה מאשר כאובה ועצבנית", היא אומרת על ההחלטה להפסיק להניק. יום אחר כך ראיין חייך את החיוך הראשון שלו, וזה היה "השיעור הראשון שהוא לימד אותי, לראות את גוני הצבעים בין השחור לבין הלבן".
קארין גם כתבה לראיין מכתב שבו ציינה את הסיבות להפסקת ההנקה, ואת הקושי שהיא חוותה בעת קבלת ההחלטה: "את החלב הראשון, החשוב, הענקתי לו. לפעמים יש צורך לשחרר בדברים מסוימים שחשבנו שיקרו, וזה בסדר, אנחנו צריכים לעשות התאמות מול הילדים, כמו בזוגיות".
הנקה וקשר השתיקה
גם לגבי קשיים בהנקה קארין סבורה שיש "קשר של שתיקה מצד החברה", שאימהות אחרות משתפות בהצלחות ההנקה ופחות בקשיים. רק במסגרת מעגל אימהות לאחר הלידה קארין קיבלה את התמיכה שלה היא הייתה זקוקה.
"אחרי הלידה נפגשתי עם עולם רגשי מטלטל. במעגל הבנתי שכולנו חווינו את אותו דבר, כולנו ניסינו להניק ולא הצלחנו, וכולנו חשבנו שאנחנו אימהות לא מספיק טובות". בזכות השיתוף של אימהות אחרות והחיזוק שהיא קיבלה, קארין ממליצה לאימהות אחרי לידה לקחת חלק במעגל שיח של אימהות, מקום שבו נעשה עיבוד רגשי לחוויות הלידה וההורות בחברת אימהות אחרות. "אף קבוצה בפייסבוק לא יכולה לתת מענה כמו אימא שיושבת לידך וחווה את מה שאת חווה", היא טוענת.
"הדרך שעברתי, החל מהאובדן שחוויתי בהיריון הראשון, דרך ניפוץ המיתוס של ההתאהבות הראשונית המיידית אחרי לידה, ועד הקושי בהנקה, הובילו אותי לאם שאני היום, לאושר שאחרי האובדן", היא מסכמת את החוויה שעברה. "לא הייתי משנה דבר, כי הכול הוביל אותי למי שאני ולמה שאני".
מיכל גרי היא דולה לאחר לידה ומאמנת אישית, מנהלת בית הספר למקצועות ההורות
