"בבקשה, שני כרטיסים לג'ימבורי", ילדה מתוקה אומרת בחיוך תמים, ושואלת: "יש לך בדיקת קורונה?". הקטנצ'יק בן הארבע שולף מיד את האישור ללא היסוס. ואני יושבת על הספסל בגינה ומביטה בזאטוטים שמביאים למשחק את מציאות החיים שלהם, ושלנו, בשנתיים האחרונות.
והתקופה האחרונה מאתגרת במיוחד משפחות רבות בישראל: בכל יום מתווספים אלפי מאומתים, ואלה מביאים גלי בידודים ושגרת בדיקות מעיקה. עבור חלק מהילדים זה בכלל לא הבידוד הראשון, וההורים? אנחנו מרגישים זאת בעצמנו, ורואים זאת מסביבנו - עייפים, מודאגים ומתוסכלים.
הורים רבים שאני פוגשת מאמתים חששות ותחושות בטן שליוו אותי בשנתיים האחרונות. הם מספרים על שינויים התנהגותיים, על קשיים בהשכבות ובשינה, על חזרה להרטבות לילה, וגם על שינויים בדפוסי האכילה, על רגרסיה בתהליכי גמילה ואף על שימוש יתר במסכים. ואת כל אלה הם משייכים לסגרים שחווינו, ולבידודים חוזרים ונשנים שאנחנו עדיין חווים.
קראו עוד:
מחקר שנערך לאחרונה נותן גם הוא תוקף ממשי לתחושות הללו. לאורך המחקר, פרופ' גרינשטיין-וויס ועמיתיה ניתחו שאלונים שעליהם השיבו כ-1,000 הורים בארץ. מהניתוח עולה קשר בין שהייה בבידוד וקשיים רגשיים - לבין התנהגויות שליליות של ילדים.
במחקר נראה שילדים ששהו בבידוד יותר מפעם אחת מתקשים עוד יותר: בהתייחס להתפרצויות זעם, השיעור עומד על 59% מילדים שהיו ביותר מבידוד אחד, לעומת 43% בקרב הילדים שהיו בבידוד אחד, ורק 36% בקרב ילדים שלא היו בבידוד. בהתייחס למסכים, נמצא שתדירות השימוש בהם והיפוך שעות שינה גבוהים אצל ילדים שהיו בבידוד, וגבוהים עוד יותר בקרב ילדים שהיו ביותר מבידוד אחד.
"הורים מספרים על שינויים התנהגותיים, קשיים בהשכבות ובשינה, הרטבות לילה, שינויים בדפוסי האכילה, רגרסיה בתהליכי גמילה ואף התמכרות הילדים הצעירים למסכים. את כל אלה הם משייכים לסגרים שחווינו, ולבידודים חוזרים ונשנים שאנחנו עדיין חווים"
ממצאים אלו אינם מפתיעים, מכיוון שילדים בגיל הרך זקוקים לשגרה מובנית וקבועה כדי לחוש בטוחים ונינוחים. כשהשגרה מופרת באופן פתאומי, הם עלולים לחוש תלושים ומופתעים. ילדים צעירים מתקשים לתאר מילולית את החוויה הרגשית, ולכן הם נאלצים "לפעול", מה שעלול להוביל לקשיים התנהגותיים ולרגרסיות בתחומים רבים. נוסיף לכך את הצורך של ההורים לעבוד מהבית, במקביל לצורך לטפל בילדיהם - מה שמקשה מאוד על מידת הפניות שלהם להכיל את ילדיהם ולסייע להם בזמן הבידוד המאתגר.
איך בכל זאת להקל על עצמנו בימי הבידוד?
שמרו על שגרה. ככל שניתן, כדאי לשמור על זמנים קבועים של השכבות, ארוחות משפחתיות, פעילויות ומשחקים. שמירה על שגרה תהיה עוגן עבורכם ועבור ילדיכם ותסייע להם לחוש ביטחון ומוכרות. עבור ילדים צעירים במיוחד, כדאי אף לאמץ את שגרת הגן מבחינת זמני ארוחות ותנומות, וכך לאפשר להם לעבור בין פעילויות באופן צפוי מראש, שאינו מפתיע עבורם. במידת הצורך, זכרו לספק הכנה לילדים הזקוקים לכך לפני פעולות שגרתיות. הדבר נכון לקטנים ולגדולים כאחד.
עם זאת, והדבר נכון אולי לילדים הבוגרים יותר בגילי בית ספר, חשוב גם להשאיר מקום ליצירתיות ולדמיון, שיכולים לבוא לידי ביטוי בפעילויות מעט בלתי-שגרתיות. זה יכול להיות בישול או אפייה של דבר מה אהוב עליכם, שאותו אתם לא נוהגים להכין בשגרה, עיצוב פינה או חדר, או כל פעילות מהנה שתיתן גם תחושה מסוימת של יציאה מהשגרה - הרי בכל זאת היא הופרה.
ארגנו לו"ז משפחתי. השגרה הופכת למאתגרת עוד יותר כאשר ההורים נדרשים לעבוד תוך כדי השהות בבידוד בבית, או כשיש בבית יותר מילד אחד. לצורך כך, התחילו בארגון מראש של לוח זמנים לימי הבידוד הקרובים. התחילו בשיבוץ פגישות חשובות בעבודה של כל אחד מבני הזוג, המשיכו בשיבוץ זמני ארוחות ושינה, זמני משחק או פעילות משותפת, וכמובן זמני משחק עצמאיים שגם הם חיוניים.
כעת, עברו לחלוקת האחריות לשמירה על הילדים ביניכם, בהתאם לאילוצים הקיימים. בכל פרק זמן כתבו מה עליכם לעשות - האם צריך להשכיב את הצעיר ולנצל את הזמן לבלות עם הבכור? האם צריך להכין ארוחות לכל היום בזמן שהילדים במשחק חופשי עם עצמם? ככל שתתכננו מראש, כך תצלחו בקלות רבה יותר את המשימה המאתגרת.
זכרו - כל תוכנית היא בסיס לשינויים, בטח בימים כאלה. לכן, היו גמישים מול ההתפתחויות וזכרו שיש אירועים שאין לנו שליטה עליהם.
Me-time. לעיתים, בזמנים קשים ולחוצים, אנחנו נוטים לדחוק הצידה פעילויות שאינן הכרחיות - יציאה לספורט שלנו ההורים, זמן שקט ונחוץ, או אפילו שיחה טלפונית עם חברה טובה. כתוצאה, היכולת שלנו לעמוד בעומסים הרגשיים והפיזיים רק יורדת. על כן, אל תשכחו לשבץ בלו"ז גם "זמן-עצמי" לכל אחד מההורים. הזמן הזה יהיה לכם כעוגן ויסייע לשמור על תחושת שליטה.
ונכון, בכלל לא פשוט לצאת לריצה במשך שעה רצופה ויותר כשיש ילד בבידוד, וגם צריך לשמור על שגרת עבודה, אבל אולי אפשר לנצל 20 דקות פנויות לכך? אל תשכחו שלפעמים הדברים הקטנים עושים הבדל גדול. אפילו מקלחת חמה עם מוזיקה מרגיעה, גם קצרה, יכולה לשנות לגמרי עוד בוקר עם הילדים.
"כשנמצאים יחד בבית, כמות המשימות הביתיות גדלה משמעותית: בישולים, כביסות, סידור וארגון ועוד. זכרו לחלק נכון את התפקידים ביניכם ההורים. במידת האפשר, הוציאו למיקור-חוץ את המשימות המאתגרות ואת אלה שגוזלות מכם זמן רב"
היו בקשר עם המסגרת החינוכית. במידת האפשר, הכינו עם ילדיכם סרטון שיוכל לשלוח לחבריו או לצוות החינוכי, ובקשו מהם להכין גם. אם הילדים גדולים יותר, אפשר לנסות לערוך שיחת וידיאו עם חבר טוב או עם הגננת האהובה. אם דבר מזה אינו אפשרי, גם לצייר ציור לחבר או לגננת יכול בהחלט לעבוד. כל אלה יאפשרו לילדיכם לחוש את תחושת השייכות המוכרת והמרגיעה.
חלקו תפקידים. כשנמצאים יחד בבית, כמות המשימות הביתיות גדלה משמעותית - בישולים, כביסות, סידור וארגון, ואלה מכלים לא מעט אנרגיות. במסגרת הלו"ז המשפחתי, זכרו לחלק נכון את התפקידים ביניכם ההורים. במידת האפשר, תוכלו להחליט להוציא למיקור-חוץ את המשימות המאתגרות יותר ואת אלה שגוזלות מכם זמן רב, למשל, איסוף פעם בשלושה ימים של הבגדים למכבסה או הזמנת ארוחות לכמה ימים קדימה.
חשוב שתזכרו כי התפקידים בבית אינם באחריותכם בלבד. ילדים, גם בגילים צעירים, יכולים לקחת חלק משמעותי בתפקידי הבית ואפילו להרוויח מכך תחושות של אחריות, מסוגלות ושייכות. אפשרו לילדיכם לקחת חלק פעיל במטלות הבית וצרפו אותם אליכם כשאתם עוסקים בכך, מפינוי השולחן ועד מיון הכביסה לפי צבעים. כך תרוויחו פעמיים - הקלה בעומס לצד זמן איכות משותף.
דברו יחד. זכרו כי על אף שלנו ההורים לא תמיד קל בעת הבידוד הביתי, כך גם לילדנו. ילדים צעירים מתקשים להביא לידי ביטוי את שהם חווים במעמקי הלב, ולעיתים הם צריכים סיוע מההורים כדי להבין מה הם בכלל מרגישים. אם אתם מרגישים שילדכם עצוב, כועס או מתגעגע לגן - חשוב שתיתנו תוקף ולגיטימציה לתחושות שלו באופן מילולי. אפשרו לו לחוש שהרגשות שלו הם נורמליים וטבעיים, וכי ילדים רבים מרגישים כך כשהם פתאום לא נמצאים בגן זמן רב. זכרו, ככל שהרגשות הקשים יקבלו ביטוי מילולי יותר - כך הביטוי ההתנהגותי צפוי לפחות.
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד), מלווה הורים בתהליכי גמילה מחיתולים, שינה והתנהגות