"אני אוהב לעבוד עם בצקים, ולהכין כל מיני סוגים של לחמים: חלב יפני, בגטים, לחמניות המבורגר, שיפון וגם קרואסונים. אני נהנה ללוש את הבצק, והיום אני כבר יודע להרגיש מתי הוא מוכן, בדיוק כמו הסבתות", מספר רום אדלר בן ה-14 מרעננה. הוא מבלה את זמנו במטבח מאז שהוא זוכר את עצמו.
"תמיד אהבתי לבשל ולאפות, לפעמים לפי מתכונים וספרי בישול, ולפעמים ניסיתי לבשל ולאפות בלי מתכון בכלל. לצערי, רוב הניסיונות האלו לא צלחו, וזה תסכל אותי. לפני שנה בערך למדתי קורס אפייה מקצועי, ומאז אני נהנה מכל רגע".
לדבריו, הוא נהנה לא רק מהחלק המעשי אלא גם מהחלק התיאורטי: "למדתי דברים שממש עניינו אותי", הוא מספר, "למשל למדתי איך סוכר נוצר, איך זה עובד ומה החום עושה לסוכר. היום אני יודע שסוכר ב-118-113 מעלות מתאים להכנת מרשמלו. עם סוכר ב-140 מעלות אפשר לעצב בועות שנראות כמו זכוכית, וב-170-160 מעלות אפשר לייצר כרמל, ולעשות ממנו טופי ומוסים".
מה אתה הכי אוהב במטבח?
"בעיקר לאפות. מבחינתי אפייה זו אומנות של ממש, עולם ומלואו. אני אוהב את האפשרות להביע את עצמי בקינוחים. שם אני יכול לעשות מה שאני רוצה: להוסיף קרם מיוחד או ליצור קינוחי ראווה שנחשבים מאוד קשים, נגיד עוגת מוס צרפתית שנקראת אנטרמה, עוגות עם פירות טריים שעושים מהם מרמלדה או עוגות בעיצובים מיוחדים, שכשחותכים את העוגה, מגלים בפנים ממש יצירה".
חלק מההנאה, מספר אדלר, היא גם השימוש בכלים מתאימים וחדשניים, כמו תנור אפייה ומיקסר תעשייתי.
איך ילד בן 14 קונה מיקסר תעשייתי שעולה כמה אלפי שקלים?
"שאלה טובה. אחד האתגרים הכי גדולים שלי הוא המכשור המקצועי. זה בעייתי גם מבחינת עלויות וגם מבחינת מקום בבית. קניתי כבר תנור, רשתות לייבוש, ציוד גלוקוזה, צבעי מאכל ועוד. אני צריך לעבוד קשה במכירות כדי לממן את הציוד. בחופשים אני עובד במאפייה, והתפקיד שלי שם הוא להתקין בצקים. שמחתי שהם קיבלו אותי כי גיל 14 זה ממש צעיר, וזה הראה לי שאני בכיוון הנכון. בנוסף לכך, לפעמים אני גם מוכר מאפים שאני מכין אבל לצערי זה לא קורה לעיתים קרובות כי אין לי זמן".
ואכן, אדלר מתמודד עם לו"ז עמוס הכולל לימודים, תחביבים והתנדבות: "לאחרונה התחלתי לנהל יומן. ככה אני מצליח פעמיים בשבוע, למשך ארבע שעות, להתמקד באפייה. בעבר נהגתי לאפות בעיקר בימי שישי, שבהם אנחנו לא לומדים, אבל עכשיו אני מתנדב בחינוך מיוחד. בביה"ס אני מתרכז כי שיבצו אותי בחמש יחידות במתמטיקה ובדוברי אנגלית, ואני עובד מאד קשה כדי להישאר בהקבצות האלו. בנוסף, אני עובד על פיתוח גוף וגם רוקד בלהקה.
על מה אתה כן מוותר?
"אני רואה פחות טלוויזיה ובאופן כללי, פחות מסכים".
מה אנשים אומרים לך כשהם שומעים על התחביב הזה?
"יש אנשים שמאוד מפרגנים, ויש כאלו שאומרים לי שבגיל כל כך צעיר עדיף להתרכז רק בלימודים ושבעתיד יהיה לי זמן להכין עוגות. הרבה אנשים מבקשים שאמכור להם מאפים אבל זה לא פשוט. זה הרבה עבודה ובעיקר הרבה אחריות".
כמו ניסוי מדעי
כשאיילה גילאון מגבעת שמואל הייתה בת 5, אמא שלה פתחה לה ערוץ יוטיוב בשם "איילה מבשלת" והעלתה לשם סרטונים שבהם איילה הקטנה מבשלת ומסבירה איך מכינים עוגות. הרעיון מאחורי הסרטונים לא היה להפוך את הילדה לכוכבת רשת בתחום, אלא לעזור לה להתגבר על ביישנות. וזה אכן עבד. "הרגשתי שזה ממש עוזר לי להיות מול מצלמה, ופשוט להתחיל לדבר, זה העלה לי את הביטחון העצמי", היא מספרת היום ממרומי גיל 12.
הסרטונים סייעו להעלים את הביישנות ובמקביל העצימו את האהבה של איילה לבישול ואפייה. "מאז שאני קטנה אני במטבח עם אמא שלי. היום, כשאני רוצה להכין משהו טעים או כשמשעמם לי, אני כבר מחפשת מתכונים באינטרנט בעצמי. בדרך כלל יש לי רעיון ואני פשוט מחפשת אותו בגוגל. הייתי לא מזמן בקניון, והיו שם עוגיות שנראו ממש טעימות. חיפשתי מתכון, הכנתי והצלחתי. לפעמים אני לא מוצאת את המתכון אז אני מכינה משהו דומה. בבת המצווה שלי, למשל, בחרתי לנסוע לפריז כדי לטעום מאפים צרפתיים אמיתיים".
מה את הכי אוהבת בתחום?
"אני הכי אוהבת להכין דגים, עופות, ארוחות ערב למשפחה ועוגות לימי הולדת של חברות. בעצם אני אוהבת הכול חוץ מטיגון בשמן עמוק. אני קצת חוששת מזה כי שמן עלול להשפריץ לצדדים, ואני מפחדת לקבל כוויה. זה מדהים בעיניי שמכל מיני מרכיבים שלא קשורים אחד לשני, יוצא משהו טעים אחד. בעיניי בישול הוא כמו ניסוי מדעי שבו צריך לוודא ששמים את הרכיבים הנכונים בכמות הנכונה, אחרת זה פשוט לא מצליח. לא מזמן הכנתי עוגיות ולא הבנתי למה הבצק כל כך מתפורר. בסוף התברר ששכחתי להוסיף את הביצים לתערובת".
מה מאתגר אותך במטבח?
"מאכלים מורכבים. בקיץ ניסיתי להכין עוגת היער השחור, ודי הסתבכתי עם זה. בסופו של דבר אמא שלי באה ועזרה לי. אני חייבת להודות שזה ממש מתסכל אותי כשמתכון לא מצליח, ולכן כשאני אופה אני עוברת על המתכון שוב ושוב כדי לראות שלא שכחתי שום דבר. יש גם עניין עם המתכונים שהם לא כל כך ברורים. מי שחדש בתחום יתקשה לקרוא את חלקם. משתמשים שם במילים שאנחנו לא מכירים מהיומיום כמו 'לקקן', וגם ההוראות לא תמיד מובנות".
מה למדת מהאפייה והבישול?
"שזה לוקח זמן, ושצריך סבלנות. צריך כל הזמן לשים לב שלא טועים במתכון, ואם כן - לתקן בזמן. זה כיף להכין מתכונים קיימים, ועוד יותר כיף להמציא מתכונים בעצמי. חלק מהכיף זה גם התגובות. אנשים אומרים לי: "וואו, איזה טעים!". אני מכינה עוגות ליום הולדת של חברות, והן ממש מתלהבות. ברוב המקרים, ההורים גם מבקשים ממני את המתכון".
"אפייה מרגיעה אותי"
עידו קפלן, בן 15 מכפר סבא, מתמודד עם ניוון שרירים מסוג דושן-בקר, ומחזיק בסדר יום עמוס שבו הוא נוהג לשלב גם בישול ואפייה: "אני לומד במגמת סייבר בתיכון ושוחה פעם בשבוע וגם גולש אז זה מאד עמוס. האהבה שלי לבישול התחילה כשהייתי קטן וראיתי את אבא שלי מבשל בבית. מכיתה א' אני לומד בחוגי בישול, הולך לקייטנות בישול בחופשים, ולוקח הרבה קורסים בבישול. לפעמים אני שואב השראה ממה שאני רואה באינסטגרם".
מה אתה אוהב להכין?
"אני מכין בבית אוכל בכל פעם שצריך, אני אוהב לבשל ולאלתר. מבחינתי המטבח הוא מקום ליצירתיות, ליצור משהו חדש. באפייה אני אוהב בעיקר את האפייה מהבצקים. אני מכין פיצה , ניוקי, הרבה עוגות, מאפי שמרים ועוגיות. זה מרגיע אותי, נותן לי תחושה שאני יודע מה אני עושה, ואני נהנה מזה. בביה"ס כשיש רשימה שכל אחד צריך לכתוב מה הוא מביא, אני מיד מודיע להם שאני מכין עוגה. מבחינתי גם הסייבר וגם הבישול זו אומנות, וזה די דומה. בשני התחומים צריך להיות מחושב ומדויק".
מה הכי מאתגר אותך במטבח?
"העובדה שאני לא יודע אם אני עושה נכון או לא עד שזה מוכן. לפעמים זה יוצא טוב, ולפעמים זה יוצא שרוף. לפעמים אני לא מדייק בתבלינים, ואיכשהו זה יוצא טעים, וכולם מתלהבים אבל לא תמיד זה יוצא כמו שאני רוצה. בנוסף לכך, יש בצקים שדורשים הרבה זמן עבודה, נגיד ניוקי, וצריך הרבה סבלנות. בעיקר צריך לזכור שגם אם מאכלים נשרפים או יוצאים לא משהו, ככה לומדים. בפעם הבאה הם יצאו מוצלחים".