פרויקט "בוקר טוב יותר" מתקיים בשיתוף תלמה
הם שחיינים מקצועיים, כולם משתתפים באליפויות ישראל, האימונים בבריכה תופסים נתח עצום בחייהם. וביום אחד, 7 באוקטובר, "הבית השני" שלהם נסגר. זה מה שקרה לעשרות שחייני קבוצת הפועל שחייני הנגב, אשר התאמנו במשך שנים במרכז ההידרותרפיה של מועצת שער הנגב, שכל יישוביה הותקפו באותו יום על ידי חמאס. "אפשר לומר שכל החיים שלי היו בבריכה בשער הנגב", מספר גל בז'רנו בן ה-16 מקיבוץ דביר, "הייתי מתאמן שם 11 פעמים בשבוע. עם פרוץ המלחמה, מרכז האימונים שלנו נסגר בין לילה. לאחר הסגירה היו לנו שבוע-שבועיים ללא אימונים בכלל, ואחר כך העבירו את אימוני המועדון למכון וינגייט. הבעיה היא שהוא נמצא רחוק מאוד מהבית, ולכן לא כל השחיינים בקבוצה יכולים להגיע לשם. לאחרונה ביקשו מאיתנו להתאמן במקביל גם במרכז השחייה ביישוב עומר, כך שאני מחלק את האימונים שלי בין שתי הבריכות האלו".
כך הילדים השחיינים ממשיכים להתאמן
(צילום: טל שחר)
מכון ווינגייט, המקום שבו מתאמנים דרך קבע ספורטאי הצמרת האולימפיים של ישראל, פתח את שעריו עבור שחייני הקבוצה. המכון דואג להם למקום ומעניק להם מסגרת תומכת בתקופה המאתגרת בחייהם.
נשמע מאתגר לנסוע מצפון הנגב עד וינגייט בשביל אימונים.
"נכון. זה באמת מאתגר. לוקח לי ולחברים לקבוצה בערך שעה וחצי להגיע לשם. בשביל להצליח לעשות את זה אני צריך לצאת מוקדם מהלימודים, ומגיעים חזרה הביתה רק בערב".
קיבוץ דביר, שבו הוא מתגורר, נהנה משקט יחסי מאז פרוץ המלחמה, אך דאגתו של גל נתונה לסבו לואיס (70), החטוף בעזה. "בשבת השחורה סבא שלי שהה ביישוב ניר יצחק שסמוך לגבול", הוא מספר, "הוא היה שם במסיבת יום הולדת שנחגגה במשפחה של בת זוגו. בשבת בבוקר התחילו להתקבל הידיעות על חדירת מחבלים ליישובים בעוטף, והקשר עם סבא שלי נותק קצת אחרי שכתב לנו שמחבלים חדרו לממ"ד שבו שהתה המשפחה. הוא נחטף לעזה יחד עם בני המשפחה של בת זוגו. חלקם כבר שוחררו. אחת מהם היא מיאה ליימברג בת ה-17, ששוחררה יחד עם כלבתה, אבל הוא עוד שם. מאז 7 באוקטובר אין יום שבו אנחנו לא חושבים על סבא שלי החטוף. אנחנו גם משתתפים בהפגנות בקפלן כדי שלא ישכחו אותו".
עד כמה התקופה פגעה בך מבחינת יכולת תחרותית?
"עשיתי מאמץ בכל התקופה למצוא עוד בריכות שבהן אני יכול להתאמן. כך הגעתי בין היתר להתאמן באילת ובערבה. בנוסף, הקפדתי מאוד לשמור על הכושר הגופני שלי כך שהוא לא נפגע בצורה דרמטית. יחסית לשאר חברי הקבוצה שלי מצבי סביר, אני מקווה".
בעוד שגל לא חווה אישית את נוראות השבת השחורה, שחיינית המועדון מאיה אוקון בת ה-14 מקיבוץ עלומים שבעוטף עזה, הייתה בקו האש. "מחבלים חדרו לקיבוץ, ולרוע מזלם של העובדים התאילנדים, הם היו הראשונים שהמחבלים נתקלו בהם. 22 עובדים תאילנדים נרצחו ו-10 נחטפו לעזה. בכל אותה שבת מפחידה נסגרתי בממ"ד עם כל המשפחה חוץ מאבא שלי, שהוא חבר כיתת הכוננות ויצא להילחם. לשמחתנו הוא חזר בריא ושלם בערב, וביום ראשון אחר הצהריים כבר פינו את כולנו למלונות בנתניה", היא מספרת.
במשך כשבוע וחצי היא לא התאמנה, זמן שנחשב לנצח אצל ספורטאים מקצועיים. כשחזרה להתאמן במכון וינגייט, חשה הקלה. "זה היה ממש לנשום מתחת למים", היא אומרת, "השחייה היא בעצם הדבר היחיד בתקופה הזאת שמצליח להחזיר אותי למציאות ולהעניק לי תחושה של שפיות".
איך הסתגלת לאימונים מחדש?
"לקח לי די הרבה זמן לחזור לכושר הרגיל שלי. למען האמת, יש שחיינים רבים בקבוצה שלא הצליחו להתאמן קרוב לחודשיים וחושבים כעת על פרישה מעולם השחייה. לי היה מזל גם כי פוניתי לנתניה כך שאני קרובה מאוד למכון וינגייט. זה מאוד עוזר לי לחזור לתלם".
שחיינית נוספת שעוברת תקופה מסובכת היא הדס יעקבי בת ה-12 ממושב קלחים שבנגב, השחיינית הצעירה ביותר שהצליחה להשתלב בנבחרת הבוגרים של המועדון, מה שמוכיח כי היא כישרון גדול. "עד פרוץ המלחמה התאמנתי כמו שאר הנבחרת במרכז ההידרותרפי בשער הנגב, ואפילו למדתי בבית הספר בשער הנגב בשביל להיות קרובה לבריכה", היא מספרת, "מאז 7 באוקטובר גם המרכז וגם בית הספר נסגרו, כך שכיום אני לומדת בעיקר בבית בעזרת ההורים שלי".
כיצד השתנתה שגרת האימונים שלך?
"עד המלחמה הייתי מתאמנת תשע פעמים בשבוע וכיום אני מתאמנת 50 אחוז מזה, כך שההתקדמות הספורטיבית שלי נפגעה. אני והוריי היינו צריכים לדאוג לשגרת האימונים שלי באופן פרטי. פעמיים בשבוע הייתי מגיעה לווינגייט – שעתיים נסיעה מהבית שלי, ובשאר הזמן נסעתי להתאמן במרכזי שחייה שונים בדרום, כמו בערד ולהבים. למזלי, יישובי הדרום מאוד תומכים בנו ואיפשרו לי להשתמש בבריכות לצורך אימונים אישיים. עם הזמן עברתי להתאמן במרכז השחייה בעומר, שנמצא 45 דקות מהבית שלי, ואני משלבת את האימונים שם עם האימונים בווינגייט. אני מתמקדת כעת באימונים לקראת אליפות החורף של ישראל בשחייה, ומקווה להגיע שם להישגים טובים".
עד כמה השחייה חשובה לך?
"מגיל צעיר השחייה תופסת חלק משמעותי מהחיים שלי, ומאז שבית הספר שלי נסגר, הבריכה מהווה עבורי ממש מקום של מפלט".
צריכים עזרה להתמודד עם המצב?
משפחות שאיבדו את יקיריהן, שפונו מהבתים, או שאחד ההורים (או שניהם) נמצאים בשירות מילואים ארוך: אם אתם מתקשים ליצור שגרת חיים חדשה וצריכים סיוע – פרויקט "בוקר טוב יותר" כאן בשבילכם. כתבו אלינו, ואנחנו נרתום למען המשפחות שייבחרו צוות מומחים שיעזרו לכם לעבד את החוויות, ליצור סדר יום חדש ונכון עבורכם ועבור הילדים, לשמור על כושר, לנהל תזונה מאוזנת, ועוד. משפחות אלה יצולמו ויופיעו בכתבות שיתפרסמו ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet. צריכים עזרה? היכנסו לקישור והירשמו.
פרויקט "בוקר טוב יותר" מתקיים בשיתוף תלמה
