הבוקר (ג') יצאה הנהגת ההורים הארצית בהודעה דרמטית המיועדת להורים בבקשה לחסום את טיקטוק. בהמשך היום הצטרפו לכך גם שפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי), כשהם הפצירו בהורים לחסום את האפליקציה במכשירי הילדים.
על פי ההודעה, "מופצות תמונות קשות לצפייה שמופצות על ידי חמאס ורשתות חברתיות כדי לייצר דה-מורליזציה ולהפעיל לחץ על הממשלה. צפייה בהם על ידי ילדים צעירים עלולה לגרום לנזק נפשי ארוך טווח, להתקפי חרדה, לקשיי שינה, ועוד".
בשירות הפסיכולוגי מתריעים מפני נזק להתפתחות תפיסת עולם עתידית של הילדים שעלולה להשפיע עליהם בדרך שיהיה קשה לתקנה לאחר מכן.
ההודעות האלו אינן נופלות על אוזניים ערלות. ההורים מבוהלים עד אימה, ומתלבטים מה לעשות: האם לחסום את טיקטוק? האם לנסות לפקח על התכנים? במקביל, נשלחות עוד ועוד הודעות לגבי העלאת פייק ניוז ברשתות בכלל, ובהן עולה חשש שהילדים ייחשפו בנוסף לכל הזוועות גם לתכנים מעוותים ושגויים העלולים אף הם להשפיע עליהם לרעה.
קראו עוד:
חסימת הטיקטוק לא תפתור את הבעיה
סקירה מהירה בטיקטוק מראה בבירור כי ההתראות אינן מגיעות כך סתם. אפליקציית הסרטונים מוצפת בתכנים על המתרחש, חלק מהקטעים משדרים אירועים מזעזעים מהשטח, שבהם רואים את הצעירים במסיבה מותקפים על ידי חמאס, סרטונים של צעירים וחיילים נלקחים בכוח לשבי, סרטונים מזעזעים שמראים תינוקות כלואים בלולי תרנגולות ועוד ועוד.
אבל האם הפתרון הוא לחסום את טיקטוק? לצערי הבעיה רחבה הרבה יותר: ילדים שאין להם טיקטוק מקבלים סרטונים בקבוצות הוואטסאפ, והם מעבירים אותם מאחד לשני. חשוב לציין כי יש ילדים שמחוברים ישירות לטלגרם, ונחשפים שם לזוועות המוצגות הן בסרטונים, והן במידע שרץ בין הקבוצות השונות. בל נשכח כי ישנם ילדים שנחשפים למידע קשה ולא מותאם לגילם דרך סרטוני הרילס באינסטגרם. כלומר, לחסום את טיקטוק אולי יקנה לנו ההורים תחושת שליטה מסוימת אבל לצערי זה לא יפתור את הבעיה הקיימת.
"לחסום את טיקטוק אולי יקנה לנו ההורים תחושת שליטה מסוימת, אבל זה לא יפתור את הבעיה הקיימת"
הילדים נמצאים במצב שבו חרושת שמועות רצה בינם לבין עצמם, ושולטת בשיח, תמונות מזעזעות עולות מולם בפיד, וההורים שלהם קוראים וצופים בחדשות שמסקרות בהרחבה את המלחמה. בין לבין, כאילו זה לא מספיק, אנחנו רצים לממ"ד ולמקלט בזמן האזעקות, וגם שם מנסים להקשיב לרדיו ולהבין מה קורה. בואו נחבר הכול יחד ונבין את התסריט הקשה שעובר במוחם הקודח של ילדים ומתבגרים.
החוקר האמריקני ניל פוסטמן דיבר על המושג, "אובדן הילדות", בעקבות כניסתה של הטלוויזיה לבתים, עוד לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות. לטענתו, עוד אז נוצר מצב שבו הילדים חשופים לתכנים שאינם מותאמים לגילם, שכוללים בין היתר אלימות, מיניות ועוד. לאחר מכן הגיע האינטרנט, והיום כבר כולנו יודעים לדקלם את העובדה שהילדים נחשפים לתכנים רבים שבכלל לא מתאימים להם. אחת הבעיות היא שאנחנו לא רוצים להאמין שהילדים נחשפו אליהם מלכתחילה.
אז איך מתמודדים?
לעיתים, כדי להגן על הילדים שלנו, אנחנו נמנעים מלשוחח איתם על הנושאים האלה. אנחנו לא חושפים אותם לתכנים המבהילים, וחושבים שאנחנו שומרים עליהם. וכך בדיוק נוצר פער. כי כשהילד יודע ושומע חצאי-דברים או חצאי-אמיתות, נותר נבוך ומבולבל ולעיתים גם חרד ודואג. לכן, עדיף להסביר את הנושא באופן מסודר, בהתאם לגילו של הילד וליכולתו, כמובן. כדאי להתחיל את השיחה בבירור על מה שהם יודעים, מה הם שמעו וממי, וכך לנסות לעשות סדר, לנסות להסביר ובעיקר לנסות להרגיע אותם. בנוסף לכך, מומלץ בימים קשים אלו להפחית זמן מסכים, גם עבור הילדים וגם עבורנו. כדאי להעסיק אותם בפעילויות שאינן קשורות דווקא למסך אלא הן מחוץ למסכים.
לזהות פייק ניוז
מחקרים מראים כי בני הנוער כיום לא קוראים חדשות או מקשיבים להן באופן מסודר, אלא בעיקר ניזונים מכותרות - באפליקציות או ברשתות החברתיות. היות שהם נחשפים וקולטים במיוחד כותרות וסיסמאות, חשוב להסביר להם את העובדה שחלק מהסרטונים שהם רואים ברשת - פשוט מציגים מידע שקרי.
וכדאי ללמד אותם איך ניתן לבדוק זאת: האם המידע הזה מופיע באתרי החדשות הגדולים? האם הוא מוצג כמו בסרטון? מי מדבר בסרטון, ולמה אתם חושבים שהוא אומר את זה?
כך או אחרת, בימים אלה וכמובן שתמיד כדאי לשים לב להתנהגות של הילדים ולבדוק אם משהו השתנה בה. הילד מסתגר? הילדה מתעוררת כמה פעמים בלילה? הם צופים במסכים יותר מהרגיל? זכרו שצפייה לא מבוקרת בחדשות, או בכלל בתכנים שנשקפים מהמסכים, יכולה להפחיד ולהלחיץ, אם בגלל עודף מידע וגם בשל חשיפה למידע שגוי. וגם כאן יש איך לסייע להם - אפשר למשל להציע להם להפסיק את התראות הפושים למיניהן, ולהיכנס לבדוק הודעות או את אתרי החדשות רק כשהם מעוניינים בכך.
לנשום ולפקח
אם אתם מזהים שהילדים סובלים מחרדה סביב הנושא, חשוב להבין בדיוק ממה בדיוק היא נובעת ומה הטריגר שמפעיל אותה. כמו בכל מצב מלחיץ, אפשר ללמד אותם טכניקות הרגעה כמו נשימות, דמיון מודרך ועוד. וכן, כדאי להיזכר גם באפליקציית בקרת הורים בטיק טוק, ובאינסטגרם, שהשימוש בה מאפשר לסנן תכנים וגם להגביל זמן מסך.
דבר אחרון הוא היותנו מודל, לאורך האירועים הללו ובכלל. בואו נהיה מודעים לעצמנו ולרמות הלחץ והחרדה שאנחנו חשים כלפי המצב, כי כשנשדר ביטחון - לרוב הוא יהיה גם המסר שיגיע לילדים.
