לפני כחודש התראיין יובל שם-טוב, המוכר בשמו יובל המבולבל, ובלי להתבלבל סיפר על תהליך ההתאמה המגדרית של בתו הטרנסג'נדרית, פלג. בשבוע האחרון התייצבה מול המצלמות גם פלג שם-טוב, בטוחה ונינוחה, וביקשה לתת השראה לאנשים שנמצאים במצב דומה לשלה.
היא סיפרה שעזר לראות טרנסג'נדרים אחרים ולהזדהות איתם, ופנתה לנוער: "גם אם הכול נראה ממש גרוע לפעמים, דברים משתפרים וצריך לצעוד קדימה". ויובל, אביה הגאה, הוסיף: "כהורה, אני יכול להגיד שהדרך הנכונה היא לתמוך. האושר של הילדים שלנו חשוב יותר מכל דעה קדומה".
קראו עוד:
גם הבן שלי טרנסג'נדר. זה לא סוד. כתבתי על כך בשירים, פרסמתי פוסטים וטורים, התראיינתי פה ושם, וסיפרתי קבל עם ועדה על תהליך ההתאמה המגדרית שלו, ובמידה מסוימת גם על שלי. התגובות, לרוב, היו טובות, מחבקות ומרגשות, אבל בכל זאת בכל פעם שאלתי את עצמי, וגם נשאלתי פה ושם, למה? מדוע להפוך את האישי לציבורי?
למעשה, התגובות לחשיפה שלי נחלקו באופן גס לשלוש עמדות ברורות, אם אני מנקה את העמדה שרואה בטרנסג'נדרים סוטים, טמאים ואפילו לא קיימים, שלשמחתי הרבה לא נתקלתי בה אף פעם באופן ישיר, אבל אל תתבלבלו, היא כמובן נוכחת בצורה משמעותית במחוזותינו.
התגובות מהסוג הראשון, ויש לומר רובן הניכר של התגובות, עודדו את היציאה אל החוץ בטענה שאין במה להתבייש ושהיא מחזקת את הילד שלי ואותי, כמו גם ילדים.ות אחרים.ות שעוברים או עברו תהליכים דומים, ואת הוריהם, ומאפשרת לכל אחת.ד לראות דמויות מודל ולהזדהות איתן. אני מודה שהתגובות הללו מחזקות, לא רק את הדרך שבה בחרתי, אלא גם את האמונה שלי בבני אדם ובטוב, כשלנגד עיניי עומד תמיד הפתגם המוכר: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
"גם הבן שלי טרנסג'נדר. זה לא סוד. כתבתי על כך בשירים ובטורים, התראיינתי וסיפרתי על תהליך ההתאמה המגדרית שלו. התגובות, לרוב, היו טובות, מחבקות ומרגשות, ובכל זאת שאלתי את עצמי, וגם נשאלתי פה ושם, למה? מדוע להפוך את האישי לציבורי?"
סוג שני של תגובות, הן אלו המברכות על הקבלה וההכלה של הבן הטרנסג'נדר, ובמקביל טוענות שמדובר בעניין שבתוך המשפחה, מקסימום בתוך הקהילה הקרובה, ושהחשיפה החוצה עלולה למשוך אש אל הילדים.ות. ואל יקל הדבר בעיניכם, בין האיש לציבורי ובין הפרטי לפומבי יש לא מעט שאלות בנוגע לפחדים הכי קמאיים וסמויים שלנו כהורים וכבני אדם, ולכאבים שיכולים להתעורר.
מול שתי העמדות הללו, עמדה עמדה נוספת. אומנם במובן האישי מדובר היה בעמדת מיעוט, שמן הסתם קשורה בקהילה ובקבוצה התרבותית אליה אני משתייך. אבל עמדות דומות מהסוג השלישי עולות פעם אחר פעם כאשר טרנסג'נדרים.ות או בני המשפחה שלהן.ם נחשפים. לפי עמדה זו, עם כל התמיכה בתהליך האישי, החשיפה הציבורית יכולה לבלבל ילדים.ות ובני.ות נוער אחרים, שגם ככה נמצאים בתקופה של בלבול מיני ושאלות בנוגע למי אני ומה אני, ואפילו לעודד אותם.ן להפוך לטרנסג'נדרים. וכיוון שזו סוגיה שעולה שוב ושוב היא מחייבת התייחסות.
מחקרים רבים מראים כי התחושה שנולדת בגוף לא נכון, כלומר שהמין הביולוגי שלך לא זהה לזהות המגדרית שלך, אינה נרכשת ולא נעשית מבחירה. מדובר בקושי אמיתי, לא פעם כבד מנשוא, שמתגלה לרוב בגיל צעיר, ו"מתגלגל" בתוכך עד שאזרת אומץ ועמדת מול עצמך, מול המשפחה ומול החברה, אם כי לפעמים הוא מתחדד ומזדקק רק בגיל מאוחר יותר.
המחקרים גם מראים שבעוד שהורים או א.נשים בכלל לא יכולים להשפיע על הזהות המינית או הזהות המגדרית של ילדיהם, אי-קבלה של הזהות המגדרית, כלומר אי-קבלה של הילד.ה, פוגעת באופן קשה בנפש ולא פעם גורמת לדיכאון ולאובדנות. ובכלל, האם יש מי שמשער בנפשו שמישהו.י ירצו לסבול את כל הכאב, ההדרה והרוע המופנה כנגד טרנסג'נדרים.ות, רק כגחמה או רק כדי לנסות ולראות?
"מחקרים רבים מראים כי התחושה שנולדת בגוף לא נכון, כלומר שהמין הביולוגי שלך לא זהה לזהות המגדרית שלך, אינה נרכשת ולא נעשית מבחירה. מדובר בקושי אמיתי, לא פעם כבד מנשוא, שמתגלה לרוב בגיל צעיר, ו'מתגלגל' בתוכך"
ומה לגבי החשש והדאגה מהלגיטימציה שהנראות הטרנסג'נדרית נותנת, כביכול, לצעירות ולצעירים? גם כאן הידע בתחום מראה שלרוב הטיעון הזה עולה במסווה של טיעונים אחרים, כאלו השוללים טרנסג'נדריות באשר היא. אבל נדמה לי שמעבר לסקרים ולמחקרים, פלג ויובל שם-טוב סיכמו זאת טוב יותר ממה שאני יכולתי. "אי אפשר להפוך לטרנסג'נדר, זה משהו שנולדים איתו וזו לא בחירה", אמרה פלג. "זה לא נותן לגיטימציה להפוך לכזה. זה נותן לגיטימציה לאלה שכבר כאלה להרגיש נוח ולהיות מי שהם", הוסיף יובל. ואני אוסיף ואומר שהבחירה היחידה היא שלנו, כהורים וכבני אדם, לקבל, לחבק ולאהוב את ילדינו כפי שהם.
בְּחִירָה
בְּמַחְשָׁבָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ
אֶפְשָׁרוּיוֹת, לֹא הָיָה אֶת מָה
לְהַעֲדִיף, לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה.
אֲבָל בְּכָל זֹאת אַתָּה בָּחַרְתָּ
לִחְיוֹת, בָּחַרְתָּ לִהְיוֹת עַצְמְךָ.
וַאֲנַחְנוּ שׁוּב וָשׁוּב בָּחַרְנוּ בְּךָ.
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019) ו"בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021)
