כשנדב נולד, לפני שנה וחצי, הוריו שמו לב שכפות רגליו עקומות. הם עברו בהצלחה את הבדיקות בבית החולים ובטיפת חלב, אך זה המשיך להטריד אותם והם הגיעו לאורתופד. רק ביקור מקרי אצל רופא הילדים הוביל לאבחנה: מדובר ב-מטטרסוס אדוקטוס (Metatarsus adductus), תופעה שכיחה ביילודים שמאופיינת בסטייה של עצם המסרק, כך שכף הרגל העליונה מוטה פנימה. גם במקרה של דור באום, בן שבעה חודשים, הרופאים לא אבחנו זאת. מומחים אומרים שחלון ההזדמנויות הטוב ביותר לטיפול הוא עד גיל תשעה חודשים, ומבקרים את משרד הבריאות - שטוען מצידו שהתופעה נבדקת בטיפת חלב.
"מיד כשנדב נולד ראיתי שכפות הרגליים שלו עקומות ונוטות כלפי פנימה", מספרת אימו, ורד כץ ממושב גיאה שבאזור אשקלון. "כל הבדיקות שעברנו בבית החולים ובטיפת חלב היו בסדר, ובדיקת פרקי הירכיים בגיל שישה שבועות הייתה תקינה. כשנדב היה בן ארבעה חודשים בערך, הגעתי לאורתופד. הוא לא התרשם יותר מדי, אבל ראה שיש בעיה. הוא המליץ לנו על תרגילי עיסוי ולחיצות, כדי לנסות ליישר את כף הרגל, וכך עשינו. בכל יום, כל כמה שעות, חצי דקה של לחיצות. הוא אמר לנו שזה הפתרון, ולא דיבר איתנו בכלל על פתרונות אחרים. אחרי כמה חודשים ראיתי שזה לא עובד, וכפות הרגליים עדיין נראות אותו דבר. הלכנו לאורתופד נוסף, שהציע לנו לקנות נעליים ולנעול אותן לנדב הפוכות, אפילו שנדב עדיין לא התחיל ללכת".
קראו עוד:
ואולם, רופא הילדים שאליו נדב הגיע כשהיה מצונן, חשב אחרת. "הוא הזדעזע לראות את נדב נועל נעליים הפוך, בעוד שהוא אפילו לא הולך. הוא אמר לי, 'אוי לי, מה את עושה? זו שיטה מאוד מיושנת, לא עושים את זה היום', והמליץ לנו ללכת להתייעצות נוספת", היא מספרת, "כבר לא סמכתי על הרפואה הציבורית והלכתי לרופא פרטי באסותא. כשהוא פגש אותנו הוא שאל מיד בן כמה הילד, כדי להבין אם הוא עדיין בטווח גיל הטיפול, והפנה אותי למרפאה שעוסקת בזה, לד"ר איזק דאיזדה. עד אז לא שמעו מילה על הטיפול הזה".
מדובר בטיפול ב-UNFO, שיטת טיפול שפותחה בישראל בידי ד"ר איזק דאיזדה, מומחה מנתח באורתופדיה כללית, תינוקות, ילדים ומבוגרים. השיטה נועדה לטפל בתופעת המטטרסוס אדוקטוס בקרב תינוקות שרק נולדו, והיא זוכה לאחוזי הצלחה גבוהים יותר כאשר היילוד הוא בטווח גילים של ארבעה עד תשעה חודשים. "הטיפול צריך להינתן עד גיל תשעה חודשים, אז עדיין לא נוצרו עצמות ואפשר להשתמש בגבס או במכשיר ליישור הרגליים, ולא לחכות שהפעוטות מתחילים ללכת, ואז כבר קשר יותר לטפל בכך", אומר ד"ר איזק, ומותח ביקורת: "אי הגילוי המוקדם של הפתולוגיה הכי נפוצה בקרב תינוקות הוא מחדל חמור. 5-7 אחוזים מהילודים יחוו את הבעיה".
ד"ר איזקכשנדב הגיע לטיפול במרפאה של ד"ר דאיזדה הוא היה כבר בן שנה וחודשיים, "התמזל מזלנו והוא עדיין לא הלך, כי אם הוא היה לומד כבר ללכת, לא היינו יכולים לקבל את הטיפול הזה", אומרת האם ורד. ועוד דבר שסייע לטיפול בנדב היה אורך הרגל - "גם כאן היה לנו מזל יחסית, כי הרגל שלו הייתה קטנה בהשוואה לילדים אחרים בגילו, וזו הסיבה בעצם שיכולנו להתחיל את הטיפול", היא מסבירה, ואכן, במקרה של נדב, הטיפול אחרי כשלושה חודשים נחל הצלחה. "למרות הכול, עדיין שילמנו את המחיר על כך שלא הגענו בזמן, כי הטיפול הזה נועד לילדים שעוד לא הולכים. אם היינו מגיעים חודש אחרי, הוא כבר לא היה רלוונטי עבורנו".
הנעליים המיוחדות שנדב נעל מיוצרות מפלסטיק נוקשה כדי לתמוך בכף הרגל, והן מכוסות בחומר תרמו-פלסטי רך כדי למנוע פצעי לחץ. הדופן האמצעי עקום בצורה שהיא נגד הסטייה פנימה, כדי לאפשר מרחב גדול יותר בכף הרגל האמצעית לתיקון המתאים. הריפוד נמשך מעל העצמות הראשונות של קדמת כף הרגל והבוהן, לקיבוע עקבי טוב יותר של כף הרגל בתוך המייצב. קיימת גם רצועה מעגלית מתכווננת, שמקבעת את כף הרגל במייצב - רצועת סקווץ' קבועה מעל הדופן האמצעי של המייצב, שיכולה להתכוונן על ידי הרופא המטפל ככל שהטיפול מתקדם. יש לציין שבמהלך הטיפול לא ניתן לדרוך על הרגליים.
"אם לא מקבלים את הטיפול הזה, האפשרות השנייה הייתה לגבס את הרגל. זה היה יכול להיות מאוד מתסכל אם היינו מפספסים את הטיפול, עצם העובדה שלא גילינו את זה בזמן היא קשה. גם הדרך הייתה מורכבת, שכן בשלב מסוים בטיפול נדב כבר נעמד, והיה מאוד קשה להתנהל איתו - הוא כל הזמן רצה לעמוד, ואנחנו אילצנו אותו לשבת במשך שלושה חודשים", אומרת ורד, "מצד אחד תפסנו את זה בדקה ה-101, אך מצד שני שילמנו מחיר כי ההתנהלות מול נדב הייתה יותר קשה.
"זה מאוד מתסכל, כי היינו אצל שני אצל שני רופאי משפחה, וכמובן בטיפת חלב, וכולם ראו שהרגל עקומה ואמרו לי לפנות לאורתופד - וזה מה שעשיתי, הייתי אצל שניים, ואף אחד מהם לא הציע לי אפשרויות לטיפול", ממשיכה ורד, "אנחנו אמורים לקבל שירות מקופת החולים ולא לפנות לרפואה פרטית, זה שירות בסיסי לדעתי. בדיעבד, אם היו נותנים לי מידע ומאפשרים לי, הייתי מתחילה את הטיפול בגיל ארבעה חודשים ומסיימת אותו כשנדב בן שבעה חודשים, וחוסכת ממנו את שלושת החודשים הקשים האלה, ואת התסכול שלו ושלנו".
הטיפול של נדב הצליח, והיום הוא כבר הולך ביציבות אף שהוא עדיין נמצא עדיין במעקב. "חשוב שתהיה מודעות לתופעה בקרב הרופאים והאורתופדים, בקופות החולים אמורות להפנות אותנו לתהליך הזה", ורד מוסיפה, "כדי הורים לא יצטרכו לעבור את מה שאנחנו עברנו, או יותר גרוע - לפספס את זה ולגבס את הרגל או לא לעשות דבר ולהשאיר כך את הילד. גם אם הם לא מעוניינים או לא מאמינים בטיפול הזה, הם צריכים לתת לנו ההורים את זכות הבחירה ולא לחשוב שזה יעבור מעצמו. אנחנו בתור ההורים יכולים להפעיל שיקול דעת ולהחליט מה אנחנו רוצים לעשות. זה פשוט מחדל כי הרי שמנו לב ובדקנו, נדב לא היה ילד שזה התפספס אצלו. אני הרגשתי רע עם עצמי שהגעתי לטיפול מאוחר, ובסוף אני הייתי בסדר והרופאים הם אלה שלא הפנו אותי לטיפול מתאים".
לעומת נדב, דור באום, בן שבעה חודשים מתל אביב, דווקא החל את הטיפול בזמן, אבל הדרך לגילוי הבעיה שצריכה התייחסות מיוחדת - הייתה מקרית מאוד. כך מספרת אימו מורן: "הייתי בנופש משפחות עם חברה, שסביר להניח שלא הייתי נתקלת בה בשגרה. היא ראתה במקרה את כפות הרגליים של דור, ואמרה לי שלדור יש את אותה הבעיה שהייתה לילד שלה בכף הרגל. היא מיד הסבירה לי שכדאי לטפל בזה עם סד מיוחד, ושבכלל כדאי לי לבדוק את הנושא. דור היה בן ארבעה חודשים בערך, ומן הסתם לא הלך עדיין ולא שמתי לב לזה. גם כשהיא אמרה לי, לא הבנתי על מה היא מדברת".
בעקבות אותה שיחה עם החברה, מורן לא פספסה את ההזדמנות שלה. "היא שאלה אם לא אמרו לי כלום בבדיקת פרקי הירכיים", היא מוסיפה, "כשעשיתי את בדיקת פרקי הירכיים זה הרגיש כמו סרט נע - המוני הורים עם ילדים, כל בדיקה אורכת שתי דקות, נכנסים ויוצאים ומקבלים תשובה שהכול בסדר. לא אמרו לי כלום על זה". כשמורן הגיעה עם דור לרופאת המשפחה, היא ביקשה ממנה לבדוק את כפות הרגליים של דור. היא זיהתה שיש בעיה שדורשת התייחסות, והפנתה אותה לרופאה פרטית מומחית לנושא, ד"ר טלי בקר.
היא הזמינה את התור, ומכיוון שהייתה צריכה לחכות כמה חודשים - היא החליטה לבדוק את הנושא גם דרך רופא אורתופד בקופת החולים שלה, שאליו זמן ההמתנה לתור היה קצר יותר. "הוא הסתכל ואמר שהכול נראה תקין, ושזה יסתדר עם הזמן", מורן מספרת, "אני לא יודעת אם הוא מומחה לילדים, אבל אני כאימא קובעת תור לפי תעודת זהות של הילד שלי ואני מניחה שהוא אמור להיות מומחה לתינוקות. הוא אמר שהכול בסדר ושזה יסתדר עם הזמן, וכבר התכוונתי לבטל את הרופאה המומחית שהזמנתי באופן פרטי. הרי הלכתי לרופא והוא אמר לי שהכול בסדר, מה יש יותר מזה? אבל בסוף הלכתי אליה. היא הסתכלה ובדקה ואמרה שכף הרגל של דור באמת עקומה, והפנתה אותי מיד למרפאה של ד"ר איזק דאיזדה".
וכך, כשדור היה בן ארבעה חודשים, מורן הגיעה לטיפול בדיוק בזמן. "ד"ר טלי אמרה לי שבסוף זה משהו יותר אסתטי, זה לא שהוא לא היה הולך, במרפאה הראו לי תמונות של ילד שהגיע בגיל ארבע - והבנתי שזה יותר מזה. הילד אולי הולך, אבל זה באמת לא אסתטי, כי הוא הולך עקום. היה לנו מזל. אם אותה חברה לא הייתה אומרת לי, אולי הייתי מפספסת את זה, ואם לא אותה רופאת משפחה שהכירה לי את הרופאה המומחית, ואם הייתי מבטלת את התור - סביר להניח שהייתי הולכת לרופא האורתופד בקופה ושם זה היה נגמר, ואז הייתי מגלה את זה בגיל מאוחר כשהוא היה מתחיל ללכת וליפול".
גם היא, כמו הוריו של נדב, מוטרדים מחוסר המודעות, שקיימת מניסיונם האישי. "הורים לא מכירים את זה, ואותה חברה פשוט הצילה אותי", אומרת מורן, "כל הורה היה משלם כל סכום כסף כדי לטפל בבעיה הזאת, אף אחד לא רוצה שהילד שלו יסבול, ובכל מקרה אפשר לרוב אפילו לקבל החזרים מהקופה. לפחות תנו להורים אפשרות להחליט אם לטפל בזה או לא, כמו במקרים של לשון קשורה, שנותנים להורים את האופציה לבחור".
זה משהו שרואים בעיניים
לדברי ד"ר דאיזדה, אם לא מאבחנים את התופעה הזאת במעמד התינוקייה אחרי הלידה, לפני שמשחררים את התינוקות, כמעט שלא מאבחנים זאת בטווח הטיפול הטוב ביותר, כלומר עד גיל תשעה חודשים. "בעשור האחרון מישהו נרדם בשמירה, אם בגלל טעות או אם בשל חוסר עניין בבדיקות", הוא אומר, "לפי מה שאני יודע, בשום בית חולים לא בודקים את זה כיום, ואף משחררים יילודים עם בעיות קשות. גם בהמשך, בטיפת חלב, לא בודקים. צריך לחדד את ההנחיות ואת הנושא, אולי להוסיף את הבדיקה לטופס השחרור מבית החולים, ולייעץ להורים להיות במעקב. את מה שעושים עם אולטרסאונד פרקי ירכיים, צריך לעשות גם כאן. אני רואה משפחות מתוסכלות שאף אחד לא ראה או אבחן את הילדים, עד שהם התחילו ללכת. זה מאוד פשוט לראות כשיש את הבעיה הזאת, בלי שום בדיקה מיוחדת. זה משהו שרואים אותו בעיניים. לא עולה כסף להסתכל על כף הרגל ולזהות אם יש בעיה, ללא שום בדיקות מיוחדות. כדאי מאוד גם לא לסמוך על כך שהדבר יסתדר מעצמו".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מטטרסוס אדוקטוס היא תופעה שכיחה ביילודים, כשהעיקום של כפות הרגליים נגרם מהתנוחה של התינוק ברחם. ברוב המקרים המצב מסתדר לבד, ולכן אין דחיפות להתערבות מידית בבית החולים. בדיקת כפות הרגליים היא חלק מבדיקות רופא בטיפת חלב בגיל חודשיים, ולכן יש לעודד הורים להגיע למעקב סדיר בטיפת חלב כולל בדיקת רופא. קיים נוהל מובנה של בדיקות גופניות כחלק מבדיקת רופא בטיפת חלב. אם יש הורים שטוענים שלא הייתה התייחסות של הרופא, ורופאים בלבד מורשים לבצע בדיקות גופניות, ניתן לפנות למשרד הבריאות וזה ייבדק".
