בינואר 2021 גילו לי את המחלה, סרטן העצמות קוראים לה. חודש אחר כך אימא שלי אובחנה בסרטן השד. זה היה קשה לכל המשפחה, לאבא שלי ולאחיות הגדולות שלי, אבל אני נשארתי אופטימי.
כמה שבועות אחרי שלקחו לי ביופסיה התחלתי לעבור טיפולים כימותרפיים ונאלצתי לעבור ניתוח לכריתת הגידול. הוא היה בגודל של 20 ס"מ בעצם הירך ברגל שמאל. אחר כך גם עברתי טיפולים ביולוגיים נקודתיים יותר. הוציאו לי בניתוח את לוחית הגדילה ברגל שמאל, זה אומר שעצם הירך שלי לא תגדל יותר. המציאות הזאת לימדה אותי דברים מעניינים שלא ידעתי בעבר, שיש עצם עבה ועצם דקה בשוק, ושאפשר להסתדר גם בלי הדקה.
קראו עוד:
במשך חודש ישבתי על כיסא גלגלים, ובהמשך התחלתי לדרוך קצת על רגל ימין. משם עברתי להליכון ואז להליכה עם קביים. הייתי כבר ממש בשלב שבו יכולתי להוריד את הקביים, כבר קנו לי נעליים אורתופדיות מיוחדות, אבל אז שברתי את אחד הברזלים ברגל שמחזיקים את העצם. כנראה שהיא לא הייתה חזקה מספיק, ונאלצתי לעבור עוד ניתוח. חוץ מהקושי בטיפולים, היה מאוד קשה לעבור את הכול בזמן מגפת הקורונה. אי-אפשר היה לצאת לשום מקום להתאוורר, וגם היה קשה מסביב כי אנחנו גרים בעוטף עזה.
כשחליתי בסרטן, פחות התעסקתי בקטע המנטלי אלא יותר בקטע הפיזי - איך אני יוצא מזה. הקשבתי לכל מה שאמרו לי ועשיתי את כל מה שצריך כדי להחלים. אני מקבל הרבה חיזוקים ותמיכה מהמשפחה ומהחברים, אבל אני מפחד שלא אוכל ללכת יותר.
לפני כשנה הגעתי לבית החולים בכפר השיקומי בעדי נגב-נחלת ערן. פגשתי צוות מדהים שנתן לי תקווה. נכון לעכשיו יש כבר שיפור, ועוד חודש אני מתכוון לרוץ במרתון תל אביב למען ילדים חולי סרטן, שנה שנייה ברציפות. אני הולך לעבור חלק מהמרוץ הזה על קביים וחלק בעזרת כיסא גלגלים, כי אני לא יכול לדרוך על הרגל. בגיל 16 אני אצטרך לעבור עוד שני ניתוחים, כי כרגע יש לי קריסה בקרסול רגל ימין ואחרי הניתוח זה אמור לחזור לעצמו.
לפני שחליתי גלשתי במשך שבע שנים. בחורף או בקיץ, זה לא היה משנה, הייתי בים. גם אהבתי מאוד לרכוב על אופניים. אני מתגעגע מאוד לספורט ומחכה להיות בריא לגמרי ולחזור לעשות את מה שאני אוהב. אני מקווה.
תומר קמר, בן 14, מתמודד עם סרטן העצמות (אוסטאוסרקומה). מטופל בכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן".
